נישואין וגירושין אסורים: עבירות דתיות

לנאשם אין הרשעות קודמות והוא מקבל אחריות על מעשיו, אך טוען כי לא ידע שהדבר אסור על פי חוק שכן הדין הדתי מתיר זאת.

קצינת המבחן שוחחה עם האשה הראשונה, ולדבריה גילתה על הנישואין הנוספים של הנאשם רק לאחר זמן, שכן הוא פעל להסתרתם, והיא לא התגרשה מהנאשם מתוך דאגה לילדים וקושי להפרד ממנו.

בנוסף, לא ניתן להיתעלם מהעובדה, כי נישואיו השניים של הנאשם אושרו על ידי בית דין שרעי, שהוא רשות ממלכתית מרשויות המדינה, ובכך נוצר משום קונפליקט מסוים בין שתי רשויות ממלכתיות, שעה שהאחת מתירה, אף אם בדרך של אישרור בדיעבד, מעשה שהוא עבירה פלילית ונותנת לו תוקף משפטי, והשנייה מבקשת לאכוף את האיסור הפלילי על אותו מעשה ולהעניש את הנאשם בגין ביצועו.

...

לנוכח האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חמישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות , בהתאם לאמור בחוות דעת הממונה על עבודות השירות.

אחר שהאיש נימלט מהארץ בעורמה תוך שהוא מפר צו איסור יציאה מהארץ ועובר לכאורה גם על עבירות פליליות נוספות, המשיכו המאמצים למציאתו ולהביא את האיש למתן גט, אך ללא הועיל.

כידוע, לגבי רכישת סמכות דיון לבית הדין לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין): "הסכמה לסמכות בית דין דתי יכול שתנתן מכללא ואולי אף בשתיקה" (בד"מ 1/181 נגר נגד נגר, פ"ד לח(1) 365 (1984); בג"ץ 141/71 רחל ג' הספל נגד בית הדין הרבני האיזורי, תל אביב יפו, פ"ד כה(2) 471 (1971); בג"ץ 3664/92 ענת ביגר נגד עשהאל ביגר, פ"ד מז(1) 244 (1993)).

...

לאור כל האמור, קובע בית הדין כאמור, כי גם לאחר מתן פסק דינו מיום ה' בתמוז תשע"ח (18.6.2018), עדיין כל החלטותיו בענייני מזונות הילדים והחזקתם, כולל הצווים השונים שהוצאו בעניינים, עומדות בתוקפן, ובית הדין מוסמך לדון בכל העניינים הכרוכים גם מכאן ולהבא.

האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם; הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו; ואולם - רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות; האימוץ אינו פוגע בדיני איסור והיתר לעינייני נישואין וגירושין; .

( ומה הדין בישראל? המחוקק היתייחס לנישואי קרובים במסגרת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע 2010- , בקבעו כי אחד התנאים לרישום סטטוס הנישואין הוא שבני הזוג אינם קרובי מישפחה, בעוד המונח "קרוב מישפחה" מוגדר בסעיף 2 לחוק כ"הורה, הורה של הורה, צאצא, בן זוג או מי שהיה בן זוג של כל אחד מהם, וכן אח או אחות ובני זוגם".

[ גם לאחר שהעותרת הפכה לבגירה, ועל אף שאין קשר דם בין השניים, הדין הפלילי בישראל עודנו אוסר על העותר לקיים עמה יחסי מין עד שימלאו לה 21 , ובצדה של עבירה זו נקבע עונש של שש-עשרה שנות מאסר כאמור בסעיף 351 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז 1977- (להלן: חוק העונשין).

...

נוכח הדין המקומי החל בתאילנד ולפיו הקשר המשפחתי בין תורמת הביציות לבת עודנו קיים, טענה המדינה כי לא ניתן להיעתר לבקשה בטרם ניתוק הקשר כאמור.

[ באיזון בין הזכויות גוברת זכותו של הקטין, אשר עלול להיוותר לחלוטין משולל זכות לכבודו ולטובתו ולהיפגע חמורות בזכויותיו האנושיות-האישיות והקנייניות אם זכותו של אדם אחר "שלא לרצות לדעת", תמנע או אף תאסור הסקת מסקנה סבירה על ידי ערכאה שיפוטית המופקדת על האיזון בין טובת המערער לבין טובת הקטין".

אפנה בהקשר זה למסקנותיו הסופיות של הרב ד"ר מ' הלפרין: "המסקנה הטבעית היא כי הן משיקולים של זכות אנושית בסיסית של אדם לאיתור

התוצאה לנוכח האמור, אני נעתרת לתובענה שלפניי וקובעת, כי קיימים קשרי אחאות הן מבחינה גנטית והן מבחינה משפטית בין שלוש הבנות מושא ההליך שלפניי על כל המשתמע מכך, ונותנת בזאת "צו אחאות פסיקתי". בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

אין אפוא להעלות על הדעת, כי אסור לו לשר להתייעץ ולקבל חוות דעתה של הרבנות הראשית, שהיא הסמכות ההלכתית העליונה במדינה, בדבר כשירותם של המועמדים לשמש כרושמי נישואין וגירושין, כפי ששר הדתות מעיד על עצמו שכך הוא נוהג מאז ומתמיד, מימים ימימה.

על עריכת נישואין חל דין תורה, על מכלול כל דיני ההלכה הכלולים במושג זה, ומושג דין תורה של מועצת הרבנות הראשית לישראל אינו "שונה" מהמושג דין תורה כפי שהתגבש בפסיקתו של בית-משפט זה. ההבדל האחד והיחיד הקיים בין שתי ערכאות שיפוטיות אלה הוא, שבית המשפט יורה לרשום כנשואים במירשם האוכלוסין בני-זוג שכבר נישאו באופן פרטי, בדלית ברירה, בנישואין האסורים לפי דין אך תקפים בדיעבד, ואילו בית הדין הרבני יסרב לתת לבני-זוג אלה תעודה המעידה על נישואיהם, וזאת משום שעברו עבירה ואסור לפי הדין לסייע בידי עוברי עבירה ולעודדם להמשיך באיסור שהחלו בו (ראה תיק 465/תשכ"ד).

...

השופט ד' לוין: מקובלת עלי חוות דעתו הממצה והמאלפת של המשנה לנשיא השופט אלון, ומסכים אני למסקנותיו ולתוצאה אליה הגיע.

אולם סבורני, כי אל לי להפנים הגיגים מטרידים אלה בקרבי, וראוי שאשתף בהם אחרים.

שינוי אשר כזה עניין הוא לרשות המחוקקת לענות בו. כיוון שהצהירו העותרים את שהצהירו על הנישואין שיערכו, שאינם עולים בקנה חד עם "דין תורה", איני רואה פסול בהחלטתו של שר הדתות שלא להיעתר למבוקשם.

משמעות אחדות ואהבת ישראל היא, שעם ישראל הוא גוף אחד ובני ישראל כאברי הגוף, ואם אבר אחד חולה או סובל כאב, חש בכך הגוף כולו, אהבת ישראל קובעת גם חובת לימוד לכף זכות, ולגבי עוברי עבירה מצינו אימרות בתלמוד שריקנין שבישראל ואף בוגדים מלאים מצוות כרימון (ראה סנהדרין, ל"ז, א').

אגב, כנראה שגם המחוקק בחוק מירשם האוכלוסין חזה את האפשרות שעלול להווצר שוני ביחס לאדם מבחינה דתית ולאומית ודאג לתוצאותיה בשמרו בסעיף 40 על דיני איסור והיתר לעניני נישואין וגירושין, הנחתכים על-ידי בתי-הדין הדתיים למיניהם לפי הילכות דתותיהם.

...

שנית, החלת דעה זו על גופו של הענין שלפנינו בדבר רישום לאומיותם של ילדי העותר מביאה אותי לאותה מסקנה שהסכמתי לה גם על-פי דרכו של השופט זוסמן.

סיכומו של דבר: תפיסתה של ההלכה הדתית בענין לאומיותו של תושב הארץ אינה יכולה לשמש בסיס לפסיקת בתי-המשפט האזרחיים במדינת ישראל.

המשיבים ישלמו לעותר יציאותיו בסכום כולל של 200 לירות.