מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

נישואין בין אח חורג לאלמנת אחיו אסורים על פי ההלכה

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2014 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

על רקע האמור התבררו בבית הדין האיזורי בחיפה, במאוחד, שתי תביעות כנגד הקרנות, הראשונה – תביעה שהגישה המבקשת לתשלום קצבת שאירים בהיותה "אלמנה" של המנוח כהגדרתה שבתקנון הקרנות (ק"ג 5738-06-09); השניה – תובענה שהגישו היורשים - המשיבה 4, אימו של המנוח (להלן – האם) והאח, לפדיון כספי הפנסיה שנצברו לזכות המנוח בקרנות, וזאת מתוקף מעמדם כיורשי המנוח (ק"ג 44738-11-10).
בית הדין נימק את פסיקתו בכך שהמבקשת לא הזכירה במסגרת תביעתה או בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה את קיומו של הסכם הגירושים או פסק הדין לגירושים, אלא ביקשה להציג מצג שוא לפיו היא והמנוח המשיכו להיות זוג נשוי לכל דבר ועניין.
עוד טוענת המבקשת כי ערעורה על ההוצאות שנפסקו טובים, שכן מדובר בהטלת תשלום הוצאות חריגות ובלתי מידתיות, בנגוד למדיניות בית הדין בהטלת הוצאות משפט בתביעות למימוש זכויות פנסיונית, ותוך הפליית האלמנה לעומת אלמנות אחרות; משעה שנדחתה תביעתם של היורשים, לא היה מקום לפסוק את ההוצאות לטובתם; המבקשת כלל לא תבעה את היורשים בהליך מול הקרנות ולא היתה כל עילה או יריבות בין הצדדים; היורשים הגישו תביעה עצמאית ובקשו לאחד את התביעות, למרות שלא היה כל קשר בין תביעתם לתביעת המבקשת.
לענין עיכוב ביצוע תשלום קצבת הנכות טוענות הקרנות כי אין מקום לעכב את תשלום קצבת הנכות, שכן סעד זה כלל לא נתבע על ידי המבקשת ואין בו כדי להשפיע על הסוגיה העיקרית בערעורה שהיא שאלת זכאותה לקיצבת שאירים בהיותה "אלמנת מבוטח"; אין אפשרות לערוך "מקצה שיפורים" בעירעור על ידי הוספת סעדים אשר כלל לא נתבעו בערכאה דלמטה, ושבהוספתם יש משום הרחבת חזית אסורה; הלכה למעשה מדובר בקיצבת נכות עבור שבעה חודשים (אפריל 2007 ועד ליום 21.10.2007) והזכאות לכספים אלו, על פי חוק הירושה, התשכ"ה- 1965, מוקנית ליורשיו ולא לשאיריו; המבקשת עתרה לסעד אחד ויחיד והוא קבלת פנסיית שאירים; ככל שיקבל ערעור המבקשת לא יהיה בתשלום קצבת הנכות ליורשים כדי למנוע את תשלום קצבת השאירים.
...
על רקע האמור התבררו בבית הדין האזורי בחיפה, במאוחד, שתי תביעות כנגד הקרנות, הראשונה – תביעה שהגישה המבקשת לתשלום קצבת שאירים בהיותה "אלמנה" של המנוח כהגדרתה שבתקנון הקרנות (ק"ג 5738-06-09); השניה – תובענה שהגישו היורשים - המשיבה 4, אימו של המנוח (להלן – האם) והאח, לפדיון כספי הפנסיה שנצברו לזכות המנוח בקרנות, וזאת מתוקף מעמדם כיורשי המנוח (ק"ג 44738-11-10).
בית הדין הגיע למסקנה זו לאחר שנתן את דעתו לכלל נסיבות העניין, לרבות קביעותיו העובדתיות בנוגע לחוסר תום ליבה של המבקשת, תוך ניסיונה להסתיר פרטים רלוונטיים.
לאמור אוסיף כי לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור, ככל שהם קיימים, יש בהם כדי להשליך על המסקנה בכל הנוגע לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות.
סוף דבר - הבקשה נדחית.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כן סקרה יו"ר הועדה את החלטתי מיום 8.6.2016 וציינה, כי "בהחלטתו התרשם כבוד השופט בכר כי טעתה הרשות בהפעלת שיקול דעתה עת לא הכניסה את המבקשת להליך המדורג עם מר ריצמן, החלטה אשר לו הייתה מתקבלת במועד הייתה מעניק מעמד קבע לכל הפחות". יו"ר הועדה המשיכה וציינה כי "לאור הערותיו הנוקבות והמנומקות של כבוד בית המשפט, שבתי ובחנתי את אופן קבלת ההחלטות של כלל הגורמים המקצועיים בתיק, וכן את ההחלטות לגופן, ומצאתי כי לא נפל כל פגם בהתנהלותם ובאופן הפעלת סמכויותיהם ושיקול דעתם", כך ולא אחרת! לגופו של עניין נקבע, כי "בבחינת מכלול העובדות עולה כי המדובר במבקשת אשר הנה כיום בת 40, אלמנה ללא ילדים. במסגרת בחינת בקשה זו, נבחנו זיקותיה השונות של המבקשת לישראל וזאת ביחס למדינת מוצאה וכן ניתנה הדעת לנסיבות הספציפיות כפי שעולה מהמקרה דנן, ולעמדתו של כב' ביהמ"ש לעניינים מינהליים. כפי שיפורט להלן ניכר כי זיקתה של המבקשת למדינת מוצאה חזקה וממשית יותר מזיקתה לישראל. בהתייחס למשך תקופת שהותה של המבקשת בישראל, יודגש כי אין בשהייה ממושכת שנים כשלעצמה טעם המצדיק מעמד וזאת בפרט כאשר מדובר בשהות ממושכת בישראל תחת מסווה של בת זוג הנשואה לישראלי אשר כל הבקשות שהוגשו במשרדינו מכוח הנישואין נדחו זו אחר זו לאור היתרשמות שלילית מכנות הנישואין. בהתייחס לבני משפחתה של המבקשת – בהתאם לטענות המבקשת בראיון שנערך לה בחודש יולי 2016, בארץ מוצאה- פיליפינים, שוהים אביה ואחותה ולה אחות נוספת השוהה בקנה. בישראל בן זוגה הנטען – נפטר ומכאן ניתן להסיק כי זיקותיה מובילות לארץ מוצאה שם תוכל לחיות לצד אביה ואחותה אשר עימם נימצאת בקשר ואף שולחת סיוע כספי לאחותה" [ההדגשה אינה במקור, א.ב.].
בשים לב למכלול הנסיבות בעיניינה קבע בית המשפט "כי ההחלטה שלא להעניק למערערת מעמד בישראל בנקודת הזמן הנוכחית חורגת ממיתחם הסבירות". על כן, בית המשפט העליון התערב בהחלטת הרשות והעניק למערערת מעמד בישראל, בתחילה רישיון זמני ולאחר שנתיים נקבע שתוכל לעתור לרישיון קבוע (יצוין בהקשר זה, כי אחיה של העותרת לא טס לחו"ל ובית המשפט לעניינים מינהליים העניק לו רישיון קבע).
יצוין, כי ככל שסבר משרד הפנים כי יש לבחון את עניינה של המערערת בפריזמה אחרת, כגון על פי נוהל אלמנות או מטעמים הומנטריים אחרים וכי במסגרת זו יש לתן לה מעמד שונה שאינו רישיון קבע, ניתנה לו ההזדמנות לעשות זו במסגרת החלטתי מיום 8.6.2016 והחלטתי מיום 10.7.2016.
יובהר, כי הועדה הבין משרדית אינה ערכאת ערעור על קביעות בית המשפט והיה עליה לקבל החלטה על בסיס הקביעה שקיימים פגמים במימצאי משרד הפנים ובודאי שאסור היה לה לסמוך ידה על ממצאים פגומים אלו לצורך קבלת החלטה חדשה בעיניינה של המערערת (ר' גם עניין אלקובי).
משהעמדה שבחר להציג בפניי המשיב בהתייחס למעמד שיש להעניק לעותרת מיתעלמת הלכה למעשה מהחלטתי מיום 8.6.2016 ולא מתייחסת למשמעויות העולות ממנה, לא מצאתי כל טענה משכנעת מדוע חובת ההגינות אינה מחייבת לראות במערערת כמי שהשלימה את ההליך המדורג ולפיכך זכאית לרישיון לישיבת קבע.
...
פסק דין זה משלים את החלטתי מיום 8.6.2016, אשר ביטלה את פסק דינו של בית הדין והותירה להכרעה את שאלת מעמדה של המערערת, כאשר מבוקש להעניק לה אזרחות ולחילופין מעמד של תושבת קבע.
כן סקרה יו"ר הוועדה את החלטתי מיום 8.6.2016 וציינה, כי "בהחלטתו התרשם כבוד השופט בכר כי טעתה הרשות בהפעלת שיקול דעתה עת לא הכניסה את המבקשת להליך המדורג עם מר ריצמן, החלטה אשר לו הייתה מתקבלת במועד הייתה מעניק מעמד קבע לכל הפחות". יו"ר הוועדה המשיכה וציינה כי "לאור הערותיו הנוקבות והמנומקות של כבוד בית המשפט, שבתי ובחנתי את אופן קבלת ההחלטות של כלל הגורמים המקצועיים בתיק, וכן את ההחלטות לגופן, ומצאתי כי לא נפל כל פגם בהתנהלותם ובאופן הפעלת סמכויותיהם ושיקול דעתם", כך ולא אחרת! לגופו של עניין נקבע, כי "בבחינת מכלול העובדות עולה כי המדובר במבקשת אשר הינה כיום בת 40, אלמנה ללא ילדים. במסגרת בחינת בקשה זו, נבחנו זיקותיה השונות של המבקשת לישראל וזאת ביחס למדינת מוצאה וכן ניתנה הדעת לנסיבות הספציפיות כפי שעולה מהמקרה דנן, ולעמדתו של כב' ביהמ"ש לעניינים מנהליים. כפי שיפורט להלן ניכר כי זיקתה של המבקשת למדינת מוצאה חזקה וממשית יותר מזיקתה לישראל. בהתייחס למשך תקופת שהותה של המבקשת בישראל, יודגש כי אין בשהייה ממושכת שנים כשלעצמה טעם המצדיק מעמד וזאת בפרט כאשר מדובר בשהות ממושכת בישראל תחת מסווה של בת זוג הנשואה לישראלי אשר כל הבקשות שהוגשו במשרדנו מכוח הנישואין נדחו זו אחר זו לאור התרשמות שלילית מכנות הנישואין. בהתייחס לבני משפחתה של המבקשת – בהתאם לטענות המבקשת בראיון שנערך לה בחודש יולי 2016, בארץ מוצאה- פיליפינים, שוהים אביה ואחותה ולה אחות נוספת השוהה בקנה. בישראל בן זוגה הנטען – נפטר ומכאן ניתן להסיק כי זיקותיה מובילות לארץ מוצאה שם תוכל לחיות לצד אביה ואחותה אשר עמם נמצאת בקשר ואף שולחת סיוע כספי לאחותה" [ההדגשה אינה במקור, א.ב.].
יצוין, כי ככל שסבר משרד הפנים כי יש לבחון את עניינה של המערערת בפריזמה אחרת, כגון על פי נוהל אלמנות או מטעמים הומניטריים אחרים וכי במסגרת זו יש לתן לה מעמד שונה שאינו רישיון קבע, ניתנה לו ההזדמנות לעשות זו במסגרת החלטתי מיום 8.6.2016 והחלטתי מיום 10.7.2016.
מכל מקום, אין בטענות בדבר הגיור כדי לשלול את המסקנה כי לולא הפגמים בהחלטות המשיב הייתה המערערת משלימה את ההליך המדורג זה מכבר וכי החלטתו של המשיב לשלול את מעמדה נגוע בחוסר סבירות קיצוני.
סוף דבר הערעור מתקבל.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 1999 בעליון נפסק כדקלמן:

התברר כי הסיבה העיקרית לניתוק נעוצה בהסכם שעשה האב עם אשתו השנייה, ושלפיו יבנו הם את ביתם החדש ללא יסודות מן העבר: האב ינתק כל קשר עם ילדיו מנישואיו הקודמים, וכך תנהג גם האישה לגבי ילדיה מנישואין קודמים.
עד כדי כך הקפידו בני-הזוג על ביצוע "הסכם" זה, שלא נתנו דריסת רגל לילדים בביתם, ואף ביקוריהם המעטים של הילדים אצל סבתם עוררו את רוגזם הקולני של האב ושל האם החורגת.
ד"ר נוי מסכם את חוות-דעתו במילים הבאות: "אישיותם של שלושת האחים מאופינת על ידי תחושה של טראומה בעברם שמסכנת אותם בקביעות בהצפה של רגשות שבגלל חוזקם אינם שליטים בהם...
במקרה כזה יש חובות מיוחדות: "חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה אע"פ שהן בעלי ממון אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. והיאך נוהגין עמהן. לא ידבר אליהם אלא רכות. ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד. ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים. ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו. כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או אבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה וכל שכן המכה אותם או המקללן. ולאו זה אע"פ שאין לוקין עליו הרי עונשו מפורש בתורה וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב. ברית כרת להן מי שאמר והיה העולם שכל זמן שהם צועקים מחמס הם נענים שנאמר כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. במה דברים אמורים בזמן שעינה אותן לצורך עצמו. אבל עינה אותם הרב כדי ללמדן תורה או אומנות או להוליכן בדרך ישרה הרי זה מותר.
בדומה לכך, גם המצווה של ואהבת לרעך כמוך (ויקרא, יט, יח [ט]), שהיא, כדברי ר' עקיבא, כלל גדול בתורה, ביטוייה ההילכתיים-משפטיים-להבדיל מחובת הלבבות-הם מעשים חיצוניים, כגון ההלכות הקשורות לעקרון "ברור לו מיתה יפה" (עיין ודוק סוטה, ח, ב [י]; בבא קמא, נא, א [יא]; סנהדרין, מה, א [יב]; סנהדרין, נב, א-ב [יב]).
ועל סעיף יח מגיה הרמ"א (שם, יח [טו]): "ויש אומרים דאינו מחוייב לכבד אביו רשע אלא אם כן עשה תשובה", ועל כך מעיר בעל שפתי כהן, על אתר (שפתי כהן, יו"ד, רמ, יח [טז]): "מיהו אף על פי שאינו מחויב לכבדו אסור לצערו", וכן ראה נושאי כלים, שם. כמו כן, באשר לכפיית המצווה על-ידי בית-דין, ראה את הדעה המסייגת בהגהה של הרמ"א על סעיף א (הגהות הרמ"א, שם, א, [טו]), ואת הדיעה המרחיבה בטורי זהב, על אתר (טורי זהב, יו"ד, רמ, א [יז]).
...
המסקנה העולה מדבריי עד כה היא, כי יש לבחון את האחריות בנזיקין של אב כלפי ילדיו בשל הפרת החובה לדאוג לצורכיהם על רקע הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
הם מראים כי גם אם יתחשבו היתחשבות מרבית במצבו של האב ובשאיפותיו לתא משפחתי חלופי, עדיין מתבקשת המסקנה כי לא היה כל הכרח כי ינהג במידת האכזריות כלפי ילדיו כפי שנהג.
המערער ישלם למשיבים הוצאות ושכר טירחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח. השופט ת' אור אני מסכים לפסק-דינו של חברי השופט אנגלרד.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2009 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

וכך סוכמה ההלכה על ידי המלומד ד. בר אופיר: "המשכיר רשאי לוותר על עילת הפינוי כאשר הדייר הסטטוטורי מפר את חוזה השכירות, מעביר את החזקה לאלמוני, בעוד שהדייר עצמו חדל להחזיק במושכר. מצב דברים כזה ניתן להגדירו כנטישה 'פלוס' שכן, בנוסף לנטישה עצמה מתוֹספים יסודות של הפרת הסכם השכירות או העברת השכירות לאחרים. ואם מקבל המשכיר את דמי השכירות בידיעת העובדות-כי אז יכול שהתנהגותו תתפרש כהשלמה עם הפרת החוזה בעבר, ויכול שהיא תתפרש כהסכמה מכללא לשימוש החורג מחוזה השכירות כמו גם להחזקת אלמוני במושכר...
הבעלים הקודמים אף שאלו אותי ואת אמי, מפעם לפעם, בדבר מצבו של אבי המנוח, ואף השתתף בצערנו בעת שנפטר, כמו כן, תשלומי דמי השכירות הפסיקו להגיע מאבי המנוח, כי אם מאמי, מאחותי גלי וממני.
ייאמר מיד, כי לא מצאתי שחר לטענת ב"כ הנתבעים כי יש לראות את הנתבעת 3-אלמנת המנוח-כדיירת חוזית מכוח השתוף בחיי הנישואין ו/או היות המנוח שלוחה לשכירת הדירה, חרף העובדה כי היא אינה צד להסכם השכירות.
על פי ההלכה הקיימת צפו כל המעורבים בדיירות הסטאטוטורית-בעלי הבתים ודיירים יחד-כי "דור הילדים" יוכל ליהנות מהגנת החוק רק אם הוא מקיים את הדרישות המחמירות של סעיף 27 לחוק הגנת הדייר.
...
סוף דבר ולאור האמור התוצאה הינה כדלקמן-א.אני מורה לנתבעים לפנות את הדירה המתוארת בסעיף 2 לעיל, ולהחזירה לתובעות כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ מטעמם.
על מנת לאפשר לנתבעים פינוי מסודר של הדירה ופרק זמן להתארגנות במקום אחר, הנני דוחה ביצוע הפינוי ב-120 יום מהיום.
ב.התביעה הכספית נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו