לשיטת התובעת , נוכחותה של אשה שנייה בחיי הנתבע לא היה בהסכמתה , אך היא
קיבלה הדבר כעובדה, ובלית ברירה , ענין זה לא גרם לנתק וסכסוך ביניהם, כך שגם אחרי
קשר זוגי של הנתבע ונישואים שניים עם אשה אחרת , היא והנתבע, המשיכו להיות כזוג
נשוי והיא לא התגרשה ממנו ולא הפסיקה חיי השתוף , לא היה ביניהם כל סיכסוך
,והנתבע המשיך לפקוד את הבית המשותף בו היא גרה עם הילדים , ולדאוג לכלכלת
התובעת ולענייני הילדים , כך במשך שנים טובות, עד שהפסיק לעשות כן ואז הגישה
התביעה שבנידון .
כך שגם אם הדין הישראלי אוסר על ריבוי נישואין, ומי שיתחתן עם יותר מאישה אחת
עובר בעצם על סעיף 176 לחוק העונשין , הרי עדיין אין בכך בכדי לבטל את תוקף
הנישואין בהתאם לדת השרעית.
בהקשר זה אציין כי בית הדין השרעי בהחלטתו מיום 31/5/2020 בעיניין אישור נשואי
הנתבע לאשה השנייה החל מיום 16/2/2004 , הורה על העברת ההחלטה לב"כ היועמ"ש
מאחר וקיים חשש לבצוע עבירה של ריבוי נישואין.
...
אינני מקבלת טענת ב"כ הנתבע בסיכומים כי ,התובעת ידעה כי חלק מרכושו של הנתבע
עתיד להימכר לצד ג' ועדיין לא פנתה ולו במכתב אחד לנתבע באשר לזכויותיה ו/או כספים
המגיעים לה, כביכול.
מועד הגשת תביעה
-
כמועד הקרע
בנסיבות אלה, אני מקבלת את טענת התובעת לפיה, מועד הקרע הוא במועד שהנתבע סירב
לתת לה כסף ולהמשיך לכלכל אותה ואז היא פנתה לבית המשפט, כך שמועד הקרע לצורך
.
סוף דבר
-
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המועד הקובע לאיזון המשאבים בין הצדדים הוא ביום
הגשת הבקשה ליישוב סכסוך
-
5/6/2017.