ניצול מרות ביחסי עבודה: לחץ ואיומים

בהתאם נקבע כי עד לכינונו של ארגון יציג, כל התבטאות של המעסיק לגבי ההתארגנות והשלכותיה מקימה חזקה של השפעה אסורה ולחץ בלתי הוגן על העובד בנוגע להתארגנות, ומשכך אסור למעסיק (בין היתר) לנקוט במעשה או התבטאות השוללים את ההתארגנות, במישרין או בעקיפין; לפנות לעובדים בכל דרך או לקיים עימם פגישות אישיות או קבוצתיות בנוגע להתארגנות והשלכותיה; להחתים עובדים על מכתב בנוסח אחיד לפיו אינם מעוניינים בייצוג של ארגון עובדים או לשכנע עובדים לבטל את טפסי החברות שלהם באירגון עובדים; לנצל את כוחו בהפעלת לחץ על העובדים "בהפחדות או באיומים בפיטורים, או בפיטורים, בגין התארגנותם..."; ועוד.

ההפרה כתוצאה מאותו מפגש רב משתתפים כוונה כלפי מספר רב של עובדים, תוך ניצול מרותן וסמכותן של האחיות האחראיות, והפעלת לחץ על העובדים הכפופים להן שלא להתארגן או לבטל את חברותם בהסתדרות.

אשר לטענה כי האחיות האחראיות אינן מנהלות בכירות נציין, כי שימוש במנהלים בדרג ביניים ואף דרג זוטר לצורך העברת מסרים כנגד ההתארגנות וניסיון לסכלה נופל אף הוא בגדר האיסורים שנקבעו בהלכה הפסוקה, ואף צוין בקשר לכך כי "דרך כלל את מדיניות הפעולה של המעסיק קובעת ההנהלה הבכירה, והיא מיישמת אותה באמצעות הממונים הזוטרים, באופן שגורם לעובדים לחוש מאוימים בכל הנוגע להצטרפותם לאירגון" (סטיב אדלר ואפרת קוקה, הזכות להתארגן בראי תמורות יחסי העבודה בישראל, ספר סטיב אדלר 281 (2016; להלן: אדלר וקוקה)).

...

במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי הדריך עצמו לפי השיקולים לעיל, והגיע למסקנה כי הפיצוי הראוי בהתחשב בכלל נסיבות המקרה, ולאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהנפשות הפועלות ומכלול הראיות, הוא 300,000 ₪.

בנסיבותיו של מקרה זה; בהתחשב בכך שלכל הפחות הוכחו שלוש הפרות נפרדות (גם אם מתייחסים לאירוע רב המשתתפים מיום 16.8.16 כהפרה אחת, ואין צורך כי נכריע בכך); ובהתחשב בעוצמת ההפרות, חומרתן והשלכתן על מספר רב של עובדים - לא שוכנענו כי הפיצוי שנפסק חורג מהסביר באופן המצדיק התערבות.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור והערעור שכנגד נדחים.

. (ג) לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות;".

על מהותה של ההיתנכלות ועל השלכותיה עמדה ד"ר אורית קמיר בספרה זה מטריד אותי: "היתנכלות עלולה להרתיע קרבנות של הטרדה מינית מלעמוד על זכויותיהם על פי חוק, למנוע תלונות ותביעות ולהשתיק מוטרדים ומוטרדות וגם עדים ועדות. בכך היא עלולה לסכל את מטרת החוק ולחתור תחת ניסיונו להגן על מוטרדות ומוטרדים. בנוסף, היתנכלות עלולה להיות ממושכת, חמורה והרסנית יותר מן ההטרדה עצמה... הסוג הטיפוסי ביותר של היתנכלות הוא שהנילון או חבריו נוקמים במתלוננת או בחבריה ופוגעים בהם בשל התלונה על הטרדה מינית. אבל משום חומרתה של ההיתנכלות, איסור ההיתנכלות הקשורה בהטרדה מינית הוא רחב במכוון בכל המישורים, ולוכד סוגי היתנכלות נוספים רבים. הוא חל על כל סוג של פגיעה, לרבות פגיעה המתבטאת באיום, בלחץ, בהדרה, בהשמצה, בפגיעה בזכויות או בתנאים או בכל דרך אחרת. האיסור חל על קשת רחבה של אנשים הכוללים את המוטרדת, המתלוננת או התובעת על הטרדה, וגם על אדם אחר הקשור בכל דרך שהיא בקרבן ההטרדה או בהטרדה המינית עצמה או בתלונה או בתביעה בגינה" (ר' אורית קמיר, זה מטריד אותי, 65 (2009)).

בפסק הדין בעיניין ס"ע 20822-04-10 אבידן - פלאפון תיקשורת בע"מ((19.8.12), נאמרו הדברים הבאים שיש בהם בכדי להצביע על האופן שבו צריך בית הדין לבחון דברים הנאמרים במסגרת ההתנהלות היומיומית במקום העבודה: "השאלה העיקרית במקרה זה הנה אם יש לנתבעים הגנה בדין. יש לזכור כי במקום עבודה מתנהלים באופן שוטף חיים שלמים. במסגרת זו, לא כל הערה, צריכה להיות בגדר פירסום אסור של לשון הרע. נראה שכאן, אף שמדובר בלשון הרע, הרי שהפירסום ייכנס לגדר ההגנות הקבועות בסעיפים 14 ו-15 לחוק". עוד יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריחתא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים (סעיף 4 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש);רע"א 447/07 מור נ. ברק אי.טי.סי (1995) החברה לשירותי בזק בנלאומיים בע"מ (25.3.10), בפיסקה ח' לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) אליקים רובינשטיין).

...

בנסיבות המקרה, נוכח העובדה כי אין מחלוקת כי כפועל יוצא מתלונות רביד הוגשה התלונה, ומששוכנענו כי רק לאחר מכן ארעו האירועים שפגעו בו, לרבות הדרתו ממסך הטלוויזיה, אי שיבוצו בשידורים, התנכלות למי שהעיד לטובתו וכד', הרי שלטעמינו הנטל הועבר לנסטלבאום להוכיח כי לא מדובר בהתנכלות וכי מדובר באירועים שאינם קשורים לתלונה.

לאור כל האמור, אנו קובעים כי רביד יפצה את נסטלבאום בפיצוי בסך של 70,000 ₪, בגין כלל הפרסומים המהווים לשון הרע.

הפיצוי בתביעת לשון הרע של רביד כנגד נסטלבאום בכל הנוגע לפרסום שקבענו כי יש בו משום לשון הרע כנגד רביד, הרי שמדובר במכתב שהופץ לשני אנשים בלבד ומנגד יש בו הכפשות רבות וניסיון מכוון לפגוע ברביד על ידי נסטלבאום, הרי שבנסיבות העניין ומשמדובר בפרסום אחד שקבענו כי יש בו לשון הרע, אנו קובעים כי נסטלבאום יפצה את רביד בפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפרסום המהווה לשון הרע.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תביעת רביד מתקבלת בחלקה.

אחת מן העבירות המנויות בסעיף 354(א)(2)(ד), הרלוואנטית למקרה זה, היא עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ד)(1), הקובע כי "העושה מעשה מגונה באדם שהוא קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, דינו - מאסר ארבע שנים". במילים אחרות, במצב שבו "אחראי על קטין או חסר ישע" עובר עבירות מסוימות, ביניהן עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ד)(1), יחול סייג להתיישנות המאריך את מרוץ ההתיישנות עד ליום שבו מלאו לנפגע או הנפגעת עשרים ושמונה שנה.

השאלה המרכזית שהתעוררה במקרה דנן היא האם הורה מלווה או רופא מלווה, במסגרת טיול לחוץ לארץ מטעם בית ספר תיכון, עונה להגדרת "אחראי" על נערים ונערות המשתתפים בטיול.

הודגש כי כאשר קורבן עבירת המין הוא קטין, הוא ייטה לחשוף את מעשה העבירה רק לאחר שעבר תהליך של היתנתקות מהאחראי שפגע בו, ולאחר שתמה תלותו בו או תחושת האיום.

...

ההגדרה המתאימה לענייננו מופיעה בסעיף 368א(1) לחוק וקובעת כי "אחראי" כאמור הינו "הורה או מי שעליו האחריות לצרכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של קטין או של חסר ישע - מכוח דין, החלטה שיפוטית, חוזה מפורש או מכללא, או מי שעליו האחריות כאמור לקטין או לחסר ישע מחמת מעשה כשר או אסור שלו". מצאנו לנכון להבהיר כי, להשקפתנו, הגדרה זו יכולה להכניס תחת כנפיה גם רופא או הורה מלווה בטיול בית ספרי.

(ג1) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג) תוך שימוש בכוח או הפעלת אמצעי לחץ אחרים, או תוך איום באחד מאלה, כלפי האדם או כלפי זולתו, דינו של עובר העבירה - מאסר שבע שנים.

מיום 7.4.2016 תיקון מס' 122 ס"ח תשע"ו מס' 2546 מיום 7.4.2016 עמ' 719 (ה"ח 628) הוספת סעיף קטן 348(ד2) (א) העושה מעשה מגונה בפומבי בפני אדם אחר, ללא הסכמתו, או העושה מעשה כאמור בכל מקום שהוא תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, דינו - מאסר שנה.

...

כך או אחרת, דין הטענה להידחות.

חוששני שאין מנוס אלא לדחות גם את הנימוק הראשון שהעלתה ההגנה.

אני דוחה אפוא את הטענות המקדמיות שהעלתה ההגנה נגד כתב האישום.

העניין הגיע לבית הדין הארצי לעבודה, שם הסכימו הצדדים כי התיק יועבר לבית משפט השלום "מבלי לפגוע בטענות המשיבה (התובעת – מ.צ.) על הקשר בין נסיבות חתימת ההסכם ויחסי העבודה שאותן תוכל להעלות בבית משפט השלום". דיון והכרעה בפתח הדברים אדגיש, כי אין חולק שהמעילה בוצעה על ידי אביחי בלבד.

אשה נורמאטיבית, שעולמה המשפחתי והכלכלי קורס עליה פיתאום, כאשר מסתבר שבעלה ביצע עבירה פלילית במסגרת עבודתו, שהובילה לפיטוריו, להליכים פליליים נגדו, לחובות כספיים ולעתיד לוט בערפל, חשה, בודאי, לחץ רב וחשש מפני הבאות.

הבנק אישר בסעיף 4 בהסכם שנחתם כי לא היה לי כל חלק במעשה המעילה ובכל זאת בחר לנצל את מרותו ומצוקתי ולכפות עליי לנהל מו"מ שבסופו אחתום על ההסכם.

כפיה סעיף 17(א) לחוק החוזים, שעניינו כפיה, קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". יסודותיה של הכפיה הם: כפיה, שמשמעותה כל פגיעה או איום בפגיעה.

התובעת אף חתמה בפני עו"ד שכנר על אישור, שלפיו חתמה על ההסכם לאחר שהסביר לה את תוכנו, מרצון חופשי: "אני הח"מ, נועם שכנר, עו"ד, מאשר כי מר אביחי גילון, ת.ז. ..., וגב' דורית גילון, ת.ז. ..., התייצבו בפניי ביום 25 לחודש מאי 2014, ולאחר שהסברתי להם את כל האמור בהסכם זה ולאחר שוידאתי כי הם מבינים את כל הקבוע בהסכם זה, אישרו בפניי כי הבינו מהות ומשמעות ההסכם וחתמו עליו מרצונם החופשי". סיכומו של דבר, ניתן לקבל את ההנחה כי כאשר קיימים יחסי כפיפות בין שני צדדים לחוזה, הדבר עלול לפתוח פתח לניצולם של היחסים על ידי החזק מבין שני הצדדים.

...

סוף דבר התובעת לא הוכיחה כי קיימת עילה לבטל את ההסכם.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

לפיכך תשלם התובעת לנתבע הוצאות בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.