ניצול לרעה של הוראות חוק על ידי עובד

ואמנם, סעיף 4א(ב)(1) לחוק דמי אינו מגן על מי שכבר קיבל הודעה מוקדמת לפיטורים בטרם נעדר עקב מחלתו, ובכך מאזן המחוקק בין הצורך להגן על עובדים ששוהים בחופשת מחלה מפני פיטורים שרירותיים הקשורים למחלתם, לבין ניצול לרעה של הוראות החוק, על ידי עובדים שיחלו להעדר מן העבודה "מפאת מחלה" כביכול, לאחר שקבלו הודעה על פיטוריהם.

...

סוף דבר – אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שלמעט תביעתו של התובע להפרשי פיצויי פיטורים, שאף היא התקבלה בחלקה בלבד, כל שאר תביעותיו של התובע – נדחות.

אי לכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסכום כולל של 13,231 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 20/1/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

ואשר להוצאות ההליך - בשים לב לסכום המזערי מתוך כלל התביעה שהוגשה, בו זכה התובע, ולנוכח היקפם המשמעותי של ההליכים שנדרשו לצורך בירור תובענה זו, נחה דעתנו כי בנסיבות המקרה שלפנינו, מן הראוי להשית את הוצאות ההליך על התובע, ועל כן אנו מחייבים את התובע, בנוסף לסכומים בהם חויב בהליך הזמני ובהחלטת השופטת דיבנר מיום 26/5/14, לשאת בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

דחיית טענות התובע בדבר שכרו המוצהר נעשתה למניעת ניצול לרעה של הוראות החוק, וודאי שאינה עומדת בנגוד להוראות חוק שירות המילואים, כטענת התובע, וד"ל. ככל ששולמו דמי ביטוח ביתר, רשאי התובע לפנות לנתבע בבקשה להשבת הכספים, אשר תישקל עניינית על ידי הנתבע.

...

בענייננו, לאחר שקילת טענות הצדדים מצאנו כי דין התביעה להידחות, ונפרט.

לפיכך, לא מצאנו כי טענות הנתבע בסיכומיו חורגות מן הפלוגתאות שנקבעו ומהוות הרחבת חזית.

התביעה נדחית.

מסקנתנו הברורה היא כי המוטיבציה האמתית שהביאה את התובעת לפנות לנתבעת בעקבות מודעת הדרושים היא ניסיון חסר תום לב לבסס עילת תביעה מכוח החוק ולזכות בהתאם בפצוי כספי ללא כוונה אמיתית להיתקבל לעבודה, והכל תוך ניצול לרעה של הוראות החוק ורק לצורך קבלת פיצוי שלא כדין.

אנו סבורים שבעניינינו יפים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט חשין (בדעת מיעוט) בעיניין רקנט : "בסוף-כל-הסופות, נזכור, המעביד הוא המנהל את עסקו – הוא ולא בית-המשפט. וגם אם נאסר עליו להפלות בין עובדיו מטעמים אלה ואחרים, עדיין מותר לו למעביד לעצב את עסקו – לרבות את אופיים ומהותם של תפקידים ושל משרות – גם לפי טעמו. אכן, לא רק לפי טעמו. יכול הטוען לטעון כי לא יהא זה ראוי אם נורה להוציא את המעביד אל-מחוץ לזירה מכול-וכול, ונצביע על בית-המשפט – ועליו בלבד – כמי שיקבע מה "מתחייב" ומה אינו "מתחייב" מאופיים או ממהותם של תפקיד או של משרה פלונים.

...

אנו סבורים שבענייננו יפים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט חשין (בדעת מיעוט) בעניין רקנט : "בסוף-כל-הסופות, נזכור, המעביד הוא המנהל את עסקו – הוא ולא בית-המשפט. וגם אם נאסר עליו להפלות בין עובדיו מטעמים אלה ואחרים, עדיין מותר לו למעביד לעצב את עסקו – לרבות את אופיים ומהותם של תפקידים ושל משרות – גם לפי טעמו. אכן, לא רק לפי טעמו. יכול הטוען לטעון כי לא יהא זה ראוי אם נורה להוציא את המעביד אל-מחוץ לזירה מכול-וכול, ונצביע על בית-המשפט – ועליו בלבד – כמי שיקבע מה "מתחייב" ומה אינו "מתחייב" מאופיים או ממהותם של תפקיד או של משרה פלונים.

מסקנה זו דומה שהיא קיצונית-ביתר.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

מצד שני, מניעת שימוש לא ראוי בכלי רב העוצמה של התובענה הייצוגית אשר טמון בו פוטנציאל לניצול לרעה.

הוראות חוק תובענות ייצוגיות והתנאים שנקבעו בו מעמידים כלים לשם עריכת האיזון הראוי בין האינטרסים האמורים: סעיף 3 לחוק קובע כי תובענה ייצוגית לא תוגש, אלא בתביעה בעילה המפורטת בתוספת השנייה לחוק או בעיניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; סעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע תנאי מקדמי, לפיו התביעה תוגש על ידי "אדם שיש לו עילה בתביעה או בעיניין...", דהיינו - נידרש כי התובע המייצג יהיה אדם שיש לו עילת תביעה עצמאית; סעיף 8 קובע, בין היתר, את התנאי לפיו התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וקיימת אפשרות סבירה שהשאלות שבמחלוקת תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה, כמו גם התביעה הייצוגית היא הדרך היעילה לבירור העניין.

...

במסגרת החלטתי מיום 30.12.2018 דחיתי את הבקשה לסילוק על הסף, בנימוק לפיו יש לראות את העיצום הכספי נשוא בקשת האישור דנן, שהוא במהותו תשלום כפוי לאוצר המדינה שמטרתו לעודד קיום הוראות הדין בדבר הגשת דוחות מקוונים ו/או להרתיע מפני הפרתם, כ"תשלום חובה" הנמנה עם סוג העניינים המנויים בפרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

לאור כל המתואר לעיל, סבורני כי יש לראות בשינוי התנהלותה של המשיבה בהתייחס לעילה המתוקנת הראשונה – כחדילה.

למסקנה זו השלכה על שאלת פסיקת הגמול ושכר הטרחה.

" סבורני כי משעה שבמסגרת ההליך הייצוגי נחשפה התנהלות בלתי תקינה של המשיבה, כאשר נכון למועד שנקבע להגשת התשובה, התנהלות זו אף לא תוקנה במלואה, ובהתחשב בכך שבמסגרת החלטתי מיום 4.4.2019 אישרתי את תיקון בקשת האישור, הרי שהדעת נותנת כי לכל הפחות היה בהליך אותו קידם המבקש כדי להאיץ תהליכים לשינוי בהתנהלות המשיבה ולתרום למזעור נזקים.

] "מחד, דרוש שהגמלה, הבאה להחליף הכנסה שפסקה, תיתבסס על השכר שקבל המבוטח למעשה. מאידך, כדי למנוע ניצול לרעה של הוראות החוק, על פקיד התביעות לברר את נכונותו של השכר והאם הוא לא מושתת על נתונים בלתי נכונים". בתי הדין לעבודה פסקו שכאשר שכר המבוטחת הועלה בצורה ניכרת בתקופת ההיריון, מבלי שהיקף העבודה או מהות התפקיד השתנה, רשאי פקיד התביעות לבחון אם חלק מהתשלום למבוטחת הוא "שכר רגיל" או תשלום פקטבי[footnoteRef:6].

התובעת הגישה אף הודעה בדבר תנאי עבודה מיום 1.9.2014 ערוכה לפי הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 ותקנותיו וחתומה על ידי מעסיקה.

...

הנתבע הפנה את תשומת לב בית הדין להעברות בנקאיות שבוצעו על ידי התובעת או בן זוגה לצדדי ג' וביקש ללמוד מהן כי מדובר לכאורה בהעברות חזרה למעסיק, אולם לא מצאנו כל תימוכין לכך.

לא קיבלנו הסבר המיישב את הסתירה בגרסאות בעניין זה, אולם בשים לב לחלוף הזמן בין המועד הרלוונטי לעדויות ולעובדה כי אין מדובר בעניין מהותי לא מצאנו בכך מכשלה לקבלת התביעה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל ומשהורם נטל ההוכחה הרובץ על כתפי התובעת, התביעה מתקבלת ודמי הלידה שהגיעו לתובעת בגין הלידה מיום 21.5.17 יחושבו על יסוד שכר העבודה המפורט בתלושי המשכורת שהוצגו לנתבע.