ניצול יחסי מרות לקיום יחסי מין עם קטינה

לפי המתואר, המבקש עסק כמורה לנהיגה במעלה אדומים, במסגרת זו ניהל שיחות בנושאי מין עם תלמידותיו – קטינות ובגירות, והטריד אותן מינית תוך שניצל את יחסי המרות בינו לבינן.

לפי האישום השני, בזמן שהמתלוננת ב', בהיותה קטינה, נהגה ברכב, המבקש דגדג אותה במותן ללא הסכמתה, בנוסף לשיחות שקיים עימה על יחסי מין.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

הבקשה אפוא נדחית.

הוראות החוק הנוגעות לענייננו הן אלה: בעילה אסורה בהסכמה-סעיף 346(א)(1) לחוק העונשין קובע: "הבועל קטינה שמלאו לה ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לה שש עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו, או הבועל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין, דינו-מאסר חמש שנים" מעשה מגונה-סעיף 348 (ד)1): "העושה מעשה מגונה באדם שהוא קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, דינו-מאסר ארבע שנים" הפרת הוראה חוקית-סעיף 287(ב): "המפר הוראה מהוראות צו שניתן מאת בית משפט לשם הגנה על חייו, גופו או שלומו של אדם אחר מפני המפר, דינו-מאסר ארבע שנים" הפרעה לשוטר במילוי תפקידו-סעיף 275 לחוק העונשין קובע: "העושה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך, או להפריע לאדם אחר או להכשילו מלעזור לשוטר, דינו-מאסר עד שלוש שנים ולא פחות משבועיים ימים" המחוקק קבע קביעה ברורה וחד משמעית, כי אסור לגבר בגילו של הנאשם לקיים יחסי מין עם קטינה בגילה של המתלוננת, כאשר במקרה דנן אין מדובר רק בבגיר וקטינה, אלא גם במטפל נפשי ומטופלת.

...

סיכומו של דבר 54.

סבורני, כי העובדה שהמתלוננת עסקה בזנות בעבר אינה משחררת את הנאשם מחובתו הטיפולית בה ואינה מהווה שיקול לקולא בענישה.

נוכח כל האמור לעיל, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א.מאסר בפועל לתקופה של 6 שנים מיום מעצרו.

בית המשפט מצא את עדותה מהימנה, וקבע כי יש לסמוך על גירסתה כמשקפת את המציאות; בין היתר, נוכח העובדה שאין לה כל אינטרס להזיק למערער, ולא תיצמח לה כל תועלת מפגיעה בו. נמצא כי חנה הייתה נכונה, באופן כללי, לקיים מגע מיני עם המערער, כמעין "מחיר" הכרוך במגורים בדירה לצד נשות המערער, וכי היתנהגותה מחוץ לאירועים המיניים עצמם, בייחוד בארוע הראשון, שבו נילוותה לדירתו, שימשה רמז בולט למערער בדבר הסכמתה לקיום יחסים עמו.

אישום שמיני קיומם של יחסי תלות המערער הורשע בבעילה אסורה בהסכמה של שלומית לפי סעיף 346(א)(1) סיפא לחוק, הקובע כדלקמן: "הבועל קטינה שמלאו לה ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לה שש עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו, או הבועל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שוא לנישואין, דינו – מאסר חמש שנים" בהכרעת הדין ניתח בית המשפט המחוזי את יסודות העבירה על רקע התשתית הראייתית שהוצגה בפניו ביחס אליהן.

כפי שאמרה השופטת ארבל בפרשת נוי בהקשר של ניצול יחסי מרות: "די בכך שהבועל נוטל על עצמו סיכון מודע לכך שהמתלוננת מקיימת עמו יחסי מין בשל יחסי המרות הקיימים בינו ובינה" (פסקה 3 לפסק דינה).

...

מסקנה זו נובעת הן מעדותה של שלומית בפני בית המשפט, והן מראיות חיצוניות אובייקטיביות.

לא אומר כי אין לכך חריגים מסיבות שונות, בהן תלויות מקרה, אך לאחר בחינת הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין חריגים אלה מתקיימים בענייננו, ואין מקום להפחית את עונש המאסר שהושת על המערער.

לפיכך, החלטתי להציע לחבריי שלא לקבל את הערעור על גזר הדין.

לטענת המערער בהודעתו, סיפרה לו המתלוננת כי היא אוהבת לקיים יחסי מין עם מספר פרטנרים, מבוגרים ממנה (עמוד 3, שורה 8).

אף שכאמור אין מדובר בניצול מרות, מקובלת עליי קביעתו של בית הדין למשמעת, כי מדובר בניצול חולשת דעת של המתלוננת, אשר העידה על עצמה (ת/1, בעמוד 6), כי באותה עת לא ידעה לומר "לא". אכן, לא מדובר באקט מיני שבוצע במסגרת של מערכת יחסים הדדית.

מדובר, בפשטות ובבירור, בניצול המתלוננת, קטינה באותה עת, לשם סיפוקו המיני המידי של המערער.

...

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, על רקע מכלול החומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור, ולהותיר את העונש שנגזר על המערער בעינו.

אף שכאמור אין מדובר בניצול מרות, מקובלת עליי קביעתו של בית הדין למשמעת, כי מדובר בניצול חולשת דעת של המתלוננת, אשר העידה על עצמה (ת/1, בעמוד 6), כי באותה עת לא ידעה לומר "לא". אכן, לא מדובר באקט מיני שבוצע במסגרת של מערכת יחסים הדדית.

התוצאה של כל האמור היא, כי הערעור נדחה.

עסקינן במערכת יחסים מורכבת, כאשר מימד נוסף נילווה לכך שעה שקורבן העבירה הנה קטינה רכה בשנים אשר אינה תופסת את מלוא משמעות מעשה העבירה, בסמוך להתרחשותו (וכלשונה של המתלוננת בעמ' 6 לפרוטוקול: "אני לא הבנתי שהוא עושה לי דברים אסורים, פשוט הרגשתי שזה לא כיף לי" ובהמשך, בעמ' 14: "אני לא ידעתי שזה אסור"), כאשר זו אינה חזקה מספיק על מנת להיתמודד כנגד הפוגע וספק אם היתה מודעת לקיומם של גורמים חצוניים למשפחה אשר יכולים להושיט לה עזרה.

נראה לי, כי מעשיו של המערער חמורים פי כמה, שעה שבינו לבין המתלוננת שררו יחסי מרות מכוח יחסי עובד– מעביד והלה ניצל את סמכותו כמעסיקה, ניצל את תמימותה ומצוקתה של ילדה, ניצל את האמון שנטעה בו, כמו גם את התלות שנוצרה עקב מצבה הכלכלי הקשה של משפחתה והעדרות דמוית אב סמכותית בחייה.

בסופו של דבר, הוא לא קיים יחסי מין עם המתלוננת כיוון ש"היא רצתה שאני אשכב איתה אבל לא יכלה" (שם,שם).

...

בסופו של דבר, הוא לא קיים יחסי מין עם המתלוננת כיוון ש"היא רצתה שאני אשכב איתה אבל לא יכלה" (שם,שם).

העולה מהמקובץ, כי אין בעונש שהוטל על המערער כדי להלום את חומרת מעשיו ואין בו כדי להלום את הנזק שנגרם לגופה ולנפשה של המתלוננת כמו גם הנעורים שגזל ממנה והטראומה שתלווה אותה עוד שנים רבות.

צא ולמד, כי העונש שהוטל על המערער הינו עונש מתון וראוי, אשר בוודאי אינו מצדיק את התערבות בית משפט זה. סוף דבר: אני מציע לחבריי לדחות את הערעור על שני חלקיו.