ניצול הכוח המכני של הרכב במסגרת הייעוד הלא תעבורתי

ב"כ הנתבעות 3-4 טוענת, כאמור, כי ניצול הכח המכאני של הרכב לצורך תיקון רכב במסגרת העבודה אינו יכול לעולם להוות שימוש במסגרת הייעוד הלא תעבורתי של הרכב ובטענה זו היא מבקשת, למעשה, להכניס את המבחן התעבורתי וחריגי המונח "שימוש" על פי המבחן התעבורתי.

...

מסקנה זו נובעת מהילכת עוזר ומההלכות של בית המשפט העליון בעקבותיה, ובמיוחד הלכת לוינסון.

ולסיכום נקודה זו. ניצול הכח המכני של רכב, בהתאם למבחן הייעוד, כולל גם פעולות של תיקון הרכב לצורך הגשמת ייעודו המקורי הלא תעבורתי.

התביעה כנגד הנתבעות 1-2 נדחית.

השאלה העיקרית העומדת לדיון הנה - האם הוכיח הנתבע כי ניצול הכוח המכני במקרה זה, היה במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי של הרכב? סבורני כי נטל ההוכחה בעיניין זה, לא הורם על ידי הנתבע.

...

הנתבע טוען כי התאונה נשוא כתב התביעה מהווה "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן "חוק הפיצויים") ומשכך, דין התביעה נגדו להידחות.

כאמור, לא הובאו עדות מומחה או מסמך אחר שבאמצעותם ניתן יהיה להגיע למסקנה מושכלת שבקונסטלציה כזו או אחרת עגורן מהסוג הנדון, כשהוא מהווה חלק בלתי-נפרד מרכב-משא, מיועד להיות מנוצל כפי שהיה במקרה זה".

" לסיכום - הנתבע לא הוכיח כי ניצול הכוח המיכני של הרכב במקרה דנן, היה במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי של הרכב.

על כן, בקשתו לדחיית התביעה נגדו נדחית.

באשר לפן המשפטי, נאמר בספרו של א.ריבלין הנ"ל כי: "אולם בקיומו של קשר סיבתי עובדתי אין די. אין די בכך ששימוש בכוח מכאני של מנוף או מלגזה הביא את הנפגע למקום או לגובה בו אירעה התאונה; לבד מן הקשר הסיבתי-עובדתי נידרש גם קשר סיבתי-משפטי. ניצול הכוח המכאני צריך שיהיה גורם ממשי לתאונה. הקשר הסיבתי-משפטי נבחן במסגרת חוק הפיצויים במבחן הסיכון בשילוב עם מבחן השכל הישר. זהו מבחן סיבתי-משפטי אשר, מחד גיסא, נותן ביטוי לעיקרון הסיכון המשותף למבחנים המשתנים הכלולים בחוק (מבחן תחבורתי ומבחן ייעודי), ומאידך גיסא, גמיש דיו כדי לבטא מבחני סיכון שונים על-פי מהות הפעילות ברכב. החזקה החלטה המרבה בעיניין ניצול הכוח המכאני של הרכב מבוססת על מבחן של סיכון אשר נועד להשיב על השאלה אם הנזק שניגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המכאני של הרכב יצר. סיכון זה אינו תחבורתי; הוא קשור למבחן הייעוד ובוחן את ייעודו המקורי הלא תחבורתי של הרכב. עניינו של מבחן הסיכון, במסגרת החזקה החלוטה בעיניין 'ניצול הכח המכאני של הרכב', הוא במתן תשובה לשאלה, אם הנזק שניגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכח המכאני לייעודו המקורי הלא תחבורתי יצר. אנו נדרשים לשאלת קיומו של קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המכאני לאותו ייעוד יצר. לעומת זאת אם שינה הרכב מן השמוש שיועד לו במקור, שוב אין לדבר על ניצול הכוח המכאני לייעודו המקורי, וממילא אין אנו דרשים לשאלת הקשר הסיבתי.

עוד הודגש שמבחן ההתוויה המקצועית משרת מטרה רחבה יותר של הכוונת היתנהגות זהירה: "אין לעודד ניצול של כלי רכב למטרות לא תעבורתיות תוך 'שינויים והמצאות' שסיכון כבד בצדם. דוקא בשל כך שלרכב יש כוח מיכאני הניתן (טכנית) לניצול בדרכים שונות ומשונות, יש להקפיד על כך שהדבר ייעשה לפי הייעוד המקורי של הרכב ואביזריו, ולא בדרך ה"אילתור" והיצירתיות.

...

בימ"ש קמא דחה את טענת המערערת לפיה המאורע לא נגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב , שכן מרגע שנמתחו שיני המלגזה לא נעשתה כל תנועה של המלגזה וזו עמדה דומם וקבע כי: "ישנו קשר ישיר בין ניצול הכוח המיכני של הרכב כאשר המלגזה עובדת, וזאת לצורך הרמת אותו צינור והפעלת אותו לחץ, אותו "מתח" , על מנת לשחרר את הברגים שבסופו של דבר היה הגורם לשחרור אותו בורג בצינור ולפגיעתו של התובע".

מכל האמור – אני סבורה כי במועד התאונה לא נעשה שימוש במלגזה ליעודה המקורי.

ע. זרנקין, שופט לפיכך הוחלט כמפורט בפסק דינה של השופטת ב' בר-זיו: הערעור מתקבל.

התביעה נגד המערערת נדחית.

גם בהנחה שהמלגזה בה מדובר הנה כלי רכב מנועי רב-תכליתי (כפי שזה הוגדר ברע"א 613/95 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עופר נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)(להלן: "פס"ד נחום"), וכי הרמת שיני המלגזה הנה חלק אינטגרלי מהיעוד המקורי (הלא תחבורתי) של המלגזה, עדיין לא יכול התובע להסתמך על החזקה החלוטה בדבר "ניצול הכח המכני של הרכב", מאחר ולא הוכח כי אכן נעשה שימוש בכוח המכני של המלגזה בעת התאונה.

על אף שנקבע כי ייעודה של מלגזה הוא שנוע מטענים, בין אם לגובה ובין אם לרוחב (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. רמי שפסו ואח' (17.6.14)) הרי שנקבע שם כי הרמת חלק אחד של הצנור למעלה, על מנת לשחרר את הברגים אינה בגדר "שנוע של הצנור", או כל פעולה במסגרת היעוד הלא תעבורתי המקורי של המלגזה, אלא בגדר "אילתור" המוציא את הפעולה מתחולת החוק.

...

לסיכום התאונה נשוא התביעה איננה בגדר "תאונת דרכים" ולפיכך דין התביעה כנגד נתבעת 1 להידחות, ועמה נדחית גם ההודעה כנגד הצדדים השלישיים.

אני קובעת כי הנתבעת 2, מעבידת התובע, אחראית כלפיו לנזקי הגוף שיוכח כי נגרמו לו בתאונה, בשל התרשלותה כלפיו באי הנהגת שיטת עבודה בטוחה שתמנע את התאונה.

אני קובעת ישיבת קדם משפט ליום 23.1.17 בשעה 10:00.

בעיניין זה יש להבהיר כי במסגרת בחינת התקיימות החזקה החלוטה אין צורך להוכיח שבשעת ניצול הכוח המכאני של הרכב, שימש הרכב "למטרות תחבורה", והחזקה החלוטה מתקיימת כאשר הכוח המכאני של הרכב נוצל לשם הגשמת ייעודו הלא- תעבורתי של הרכב, כך שאין הכרח כי ארוע הנכלל תחת החזקה החלוטה ימלא את התנאי של שימוש למטרות תחבורה, כנדרש בהגדרה הבסיסית: "אכן הדרישה כי השמוש ברכב יהיה "למטרות תחבורה" היא חלק מההגדרה הכללית.

...

מכאן שאין נפקות לעובדה כי סגירת הרמפה האחורית על ידו של התובע נעשתה באמצעות הפעלת מנוע הידראולי הניזון ממצבר המשאית (ולא באמצעות מנוע המשאית שנועד לשימוש תחבורתי), כדי לשלול את המסקנה כי התאונה הנדונה אירעה עקב ניצול הכוח המכני של המשאית.

פועל יוצא מהאמור לעניינו, כי החזקה החלוטה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני גוברת על חריג הטעינה ופריקה, כך שהאירוע הנדון נשוא התביעה אינו יוצא מגדר תחולת חוק הפיצויים, וייחשב "כתאונת דרכים" לצרכי חוק זה. סיכום על כן אני קובעת כי התאונה שבכתב התביעה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

אני מזמינה את הצדדים לישיבת קדם משפט ליום 6.3.23 שעה 9:00 לשמיעת הצעה חוזרת על רקע החלטתי הנוכחית ולקביעת מועד הוכחות למקרה שההצעה לא תתקבל.