ניסיון תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות

כאמור לעיל, בשל האירועים המתוארים לעיל הורשעו המערערים על פי הודאתם, בהסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש, בבצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; כאשר בן נעים הורשע בנוסף בבצוע עבירה של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין.

...

בנתון לנסיבות החמורות ויוצאות הדופן שאירעו בענייננו כמתואר לעיל, סבורני כי המתחם שקבע בית המשפט המחוזי אינו חורג משמעותית מהמתחם שהיה ראוי לקבוע בנסיבות המקרה.

משכך, נראה לי כי, בנסיבות העניין דנן, יהיה זה לנכון שהשיקול דלעיל יישקל על ידי הגורמים המוסמכים במועד מאוחר יותר ולא ישפיע על עונשו של בן נעים, מראש.

השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה עם חברי השופט י' כשר כי דין הערעור להידחות על שני ראשיו, לרבות בסוגיית גובה הפיצוי שהושת על המערער.

בסופו של דבר, הוא קבע כי אף שהייתה במקרה זה חריגה בהיקף הפיצויים שנפסקו בהשוואה למקרים אחרים, הדבר משקף מדיניות ראויה, וכך דחה את הערעור גם בנקודה זו. כאמור, אני מסכימה לתוצאה, אך אני מוצאת קושי מסוים בהצגת הטעמים לה. כידוע, על-פי ההלכה הפסוקה, הפיצוי הנפסק לנפגע העבירה בהליך פלילי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 הוא בעל אופי אזרחי (ראו: רע"פ 2976/01‏ אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, 463-462 (2002); רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(2) 802, 814-813 (2007); ע"פ 1076/15 טווק נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-8 לפסק דיני (7.6.2016); דנ"פ 5625/16 ‏אסרף נ' טווק בוקובזה, פסקה 6 לפסק דיני (13.9.2017) (להלן: עניין דיון נוסף טווק)).

הרקע: הנאשם הורשע על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של: החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא בחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); ניסיון הצתה, לפי סעיף 448(א) סיפא בצרוף סעיף 25 בחוק העונשין; שתי עבירות של ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1)+(2)+(3) בצרוף סעיף 25 בחוק העונשין; והתפרעות לפי סעיף 125 בחוק העונשין.

...

יישום השיקולים האמורים במקרה זה מחייב את המסקנה לפיה מדובר בשני אירועים.

לאור כל האמור, בהתחשב באמור לעיל אשר לערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, נראה לי כי מתחמי העונש ההולמים למעשי העבירה של הנאשם הם: באישום הראשון – בין 12 חודשי מאסר בפועל, לבין 36 חודשי מאסר בפועל; באישום השני – בין שמונה חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

זו פעם רביעית בה הנאשם מורשע בעבירה של ניסיון תקיפת שוטר, ופעם שלישית בה הוא מורשע בעבירה של השתתפות בהתפרעות.

הרקע: הנאשם הורשע, על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של: הצתה, לפי סעיף 448(א) סיפא בצרוף סעיף 29 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ניסיון תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) + (3) בצרוף סעיף 29 בחוק העונשין; וריבוי עבירות של היתפוצצות המסכנת חיי אדם או רכוש, לפי סעיף 19(ג) בחוק חומרי נפץ, תשי"ד-1954 בצרוף סעיף 29 בחוק העונשין.

...

לאור כל האמור, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, אני סבור כי מתחם העונש ההולם למעשיו של הנאשם נע בין 20 חודשי מאסר בפועל, לבין 50 חודשי מאסר בפועל.

לאור משקלם של השיקולים האמורים לקולה, אני סבור כי העונש המתאים לנאשם עומד בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם, גם אם לא ברף התחתון.

האישום והסדר הטיעון הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן בעבירות הבאות: הנאשם 1, בעבירות של - סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 274(1) + 25 לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, ונהיגה בזמן פסילה או בנגוד לתנאים לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש).

...

בחינת מכלול הנסיבות מביאה בעניינו למסקנה כי על הענישה להיות ברף התחתון של המתחם.

לאחר שנשמעו טענות הצדדים, ונבחנו המסמכים הרפואיים, המסקנה הינה כי אכן קיים קשר ישיר בין המרדף, העבירות אשר ביצעו הנאשמים והתאונה ובעקבותיה הפגיעות שנפגעו שני השוטרים.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1: מאסר – מאסר בפועל למשך 5 שנים ו – 6 חודשים, בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס. מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים.

רקע: הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בהכרעת דין מיום 30.1.2024 בעובדות כתב האישום שהוגש בעיניינו בעבירות היתפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1)+(3) בצרוף סעיף 25 לחוק.

...

בסופו של דבר, לאחר שהתקשה להתגייס להליך טיפולי, ולאחר שנלקחו בחשבון העדר הרשעות קודמות, הודאה, נטילת אחריות וחיסכון בזמן שיפוטי, התאפשר לנאשם זה לרצות עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.

נוכח כל האמור לעיל ולאחר אבחון האסמכתאות לקולא ולחומרא יש לקבוע, כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין 8 חודשי מאסר ל- 24 חודשי מאסר ועונשים נלווים.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה. מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים.