ניסיון ערעור לאחר קביעת פסלות שופט

בשם המערערת: בעצמה ][]פסק-דין ][ ערעור על החלטתו של בית המשפט לעינייני מישפחה בירושלים (השופט העמית ש' אלבז) מיום 10.8.2022 בה"ט 48287-06-22, שבמסגרתה נדחתה בקשת המערערת לפסילת המותב מלדון בהליך.

כמו כן טענה המערערת כי המותב איים עליה מספר פעמים בפסיקת הוצאות, קטע אותה וניסה "להטעות ולהפחיד" אותה מלהעלות חלק מטענותיה – ובמקביל נתן לבאת-כוח המשיבה לטעון כראות עיניה.

בהחלטתו התמציתית קבע המותב כי לא הוכחה עילה המונעת ממנו לשבת בדין וכי המערערת לא העלתה טענה כלשהיא, במהלך הדיונים או לאחריהם, שיש בה כדי להצדיק את פסילתו.

תחילה יש להדגיש כי בהתאם לתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, טענת פסלות יש להעלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". בהקשר זה הובהר בפסיקה כי טענת פסלות אינה "נשק סודי" שניתן לשמור לעת הצורך (ע"א 2805/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 12 (1.6.2021)).

...

ביחס לדיון מיום 29.6.2022 טענה המערערת כי המותב לא אִפשר לה להציג את מלוא טענותיה, סירב לתעד חלק מדבריה בפרוטוקול, "וכול רגע תקף אותה, צרח עליה ולא הסכים לתת לה לדבר בכלל". עוד נטען כי המותב ציין במהלך הדיון שהמשיבה תבקש את ביטול פסק הדין שיינתן, "כאילו השופט מתואם עם [המשיבה]". באשר לדיון מיום 20.7.2022 הלינה המערערת על כך שהמותב לא נעתר לבקשתה לדחיית מועד הדיון, וטענה כי העובדה שהוצע לה להסכים לביטול פסק הדין הקודם עוד לפני שהתאפשר לה לשטוח את טענותיה, מעידה שהמותב החזיק בדעה קדומה ביחס לתוצאת ההליך.

בענייננו, לא שוכנעתי כי האופן שבו התבטא המותב כלפי המערערת מצדיק סטייה מנקודת מוצא זו. לכך יש להוסיף כי הליכי פסלות על פי מהותם צופים פני עתיד, ומטרתם אינה לדון בהשגות "ערעוריות" על החלטות שניתנו בעבר אלא לברר אם המותב יכול להמשיך ולשבת בדין (ראו למשל: ע"א 7843/20 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 7 (31.1.2021)).

בענייננו, כפי שפורט לעיל, הסוגיות שנותרו תלויות ועומדות בפני המותב בשלב זה הן מצומצמות ביותר, אם בכלל, ולא שוכנעתי כי איזו מן ההתבטאויות המתועדות בפרוטוקול ובפסק הדין מיום 20.7.2022 מקימה חשש ממשי למשוא פנים ביחס לסוגיות הללו.

מן הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

יתר על כן ציינה השופטת פריימן כי נקבה בסכום של 70,000 ש"ח "על דרך חישוב גס של זכויות הנובעות אך ורק מכוח חוק או צוי הרחבה החלים על הצדדים ושלא שולמו". לעניין זה גם ציינה השופטת פריימן כי סכום זה "אינו מבוסס על עניינים שבמהימנות, ואינו מצביע על כל חשש למשוא פנים או קביעת מהימנות או חוסר מהימנות של מי מהצדדים". אחר כל אלה, נדחתה כאמור בקשת הפסלות תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב בסך 1,500 ש"ח. טענות הצדדים לטענת המערער, מההחלטה בבקשת הדחייה ומהתנהלותו של בית הדין האיזורי בדיון ההוכחות מיום 15.3.2020 יש כדי הבעת חוסר אמון מוחלט בנתבע ובבאת כוחו.

כן עתר המשיב לחיוב המערער בהוצאות העירעור, לרבות הוצאות מוגדלות לנוכח ניסיונותיו, כך נטען, לעכב את ההליך ולמנוע את התקדמותו.

מכל מקום, תהא הסיבה להחלטתו של המערער שלא להגיש בקשת רשות ערעור ככל שהיה סבור כי נגרם לו עוול, אין ספק כי בחלוף המועד - בקשת פסלות שופט אינה הדרך החלופית.

...

זאת, מאחר שלא שוכנעתי כי בעניין שלפניי "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

אשר על כן ונוכח כל האמור לעיל, דינו של ערעור הפסלות להידחות.

סוף דבר – הערעור נדחה.

זאת, בין היתר, נוכח ניסיון התקיפה מחודש מאי 2022 אשר, כך נקבע, לא הוכחש על-ידי המערער; וכן נוכח הסבריו של המערער באשר לסיבות שבגינן ניסה להכנס לבית ביום 4.6.2022 אשר "לא [עשו] רושם חיובי". המותב הוסיף כי "לא יהיה בהחלטה דנן כדי להשפיע על התיקים שמנהלים הצדדים בפני בית הדין המוסמך". כמו כן צוין כי צו הגנה צריך להיות "מאוזן ומידתי" ועל בית המשפט להזהר "שלא לקבוע ממצאים בתיקים העקריים בין בני הזוג, ולא להרחיק בן זוג מדירת המגורים המשותפת לתקופה ממושכת ללא עילה". המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין בהליכי צוי ההגנה, וביום 20.7.2022 ניתן פסק דין במסגרתו ניתן תוקף להסכמת הצדדים לקבל את המלצת בית המשפט המחוזי שלפיה, בין היתר, צו ההגנה שניתן נגד המערער יפקע ביום 10.8.2022 בשעה 12:00, והחל מאותו מועד יתגוררו המערער והמשיבה בדירה עם הילדים לסירוגין מדי שלושה שבועות.

המותב קבע כי בנגוד לטענת המערער, פסק דינו לא בוטל בהסכמה בעירעור "וכל שנפסק בו בהסכמה הנו קיצור משך הצוו, ולאחר מכן ניהול 'הסדר קינון'". המותב הדגיש כי אין בהשתלשלות ההליך כדי להעיד על כך שדעתו "ננעלה" ביחס "לאיזו מהפלוגתאות בתיק שבכותרת או תיק אחר. המשפט בראשיתו, טרם היתקיים כל דיון, וטרם הוערכו הראיות". כמו כן הוסיף המותב כי חוסר שביעות רצון מהחלטות שנתן, כמו גם קבלת ערעור על חלקן – אינם מקימים עילת פסלות.

טענות המערער בדבר שגיאות דיוניות שונות שהוא מייחס למותב, אין מקומן בהליכי פסלות שופט אלא בהליכי ערעור מתאימים (ראו: ע"א 53/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (19.1.2021)).

...

דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המותב הוסיף כי הבקשה נסמכת על תצהירו של המערער 6, ובהקשר זה ציין המותב כי הוא "נזהר מאד שלא להביע דעתי שכן סבור אני שבתצהיר של [המערער 6] יש דברים שאינם נכונים". המותב קבע כי בקשת פסלות יש להעלות בהזדמנות הראשונה, אך הבקשה מבוססת על אירועים שארעו "לפני זמן רב". המותב הבהיר כי הורה על הפסקת אחד הדיונים מאחר שב"כ המערערים המשיך בחקירה "כאילו אין את החלטות בית המשפט". כמו כן הוסיף המותב כי "כנראה ש[המערערים] מבקשים לייחס לבית המשפט [...] את התקלות שיש בתמלילים [...] יש גבול למה שאפשר להאשים את בית המשפט, אך בית המשפט מתייחס לגופו של עניין ולא לגופ[ן] של האשמות". המותב הדגיש כי טרם גיבש את דעתו, ויעשה כן רק לאחר שמיעת הסיכומים.

לטענתם, עיקר העירעור נגוע בשיהוי, בהשתק ובכך שמדובר בטענות "ערעוריות". המשיבים טוענים, בין היתר, כי המערערים ניסו שוב ושוב להביא לדחיית דיונים ביודעם כי "יאלץ המותב קמא להעביר התיק למותב אחר [...] לאור הידיעה על סיום כהונת המותב והעדר מועדים ביומן בימ"ש". לטענת המשיבים החלטת המותב בבקשת הפסלות התייחסה, במכלול, לכלל טענות המערערים "ואף למעלה מכך", וטענות המערער 6 בנוגע להתרחשויות בדיון שבו נכח לבדו עוסקות, "בצורה מאד 'נוחה'", בשיחה ללא עדים נוספים והועלתה חודשים לאחר המועד שבו נטען שהתרחשה.

בהקשר זה נפסק כי בעל דין אינו מוגבל אמנם במספר הפעמים שבהן הוא רשאי להעלות טענה לפסלות שופט או להגיש ערעור בעיניין, אך עליו להצביע על עילה חדשה אשר לא נדונה בעבר ואשר קמה לאחר מתן ההחלטה הקודמת בנושא (ראו: ע"פ 3920/19 משה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (2.7.2019); ע"א 9614/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (13.12.2017)).

...

חברת ההקלטות הודיעה כי לפי בדיקתה הקובץ לא עבר עריכה, והבהירה כי היא מקליטה ומתמללת את הדיונים "ואינה עורכת אותם". עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, דין הערעור להידחות ולסיום ראיתי להוסיף ולהעיר כי אין להלום את התנהלות המערערים אשר טענו בבקשת הפסלות כי בדיון שהתקיים ביום 7.12.2023 אמר המותב דברים אשר לא תועדו בפרוטוקול הדיון, ואף צירפו חוות דעת שלפיה הקלטת הדיון נערכה – אך בערעור שלפניי מלינים על כך שהמותב קבע כי ייחסו לו התערבות בקבצי השמע של הדיון.

על כן, טוב עשו המערערים שחזרו בהם מטענתם בעניין זה. הערעור נדחה, איפוא.

המערער הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטות בעיניין הקטינים וביום 14.9.2022 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' אלון) כי ההחלטה לעניין ביצוע איבחון פסיכודיאגנוסטי לקטינים תוחזר לבית המשפט, אשר יקבל החלטה חדשה לאחר שיוגש לו תסקיר עדכני בעיניינם מטעם ועדת התסקירים.

בית המשפט קבע, בין היתר, כי בקשת רשות לערער שהגיש המערער על ההחלטה מיום 2.8.2023 נדחתה, ושבמסגרת בקשת הפסלות מנסה למעשה המערער להשיג פעם נוספת על החלטה זו בנגוד להוראות הדין.

בנסיבות אלו, דומה כי בקשת הפסלות נושא העירעור מעוררת קושי מקום שבו היא הוגשה רק לאחר שהמערער מיצה את דרכי ההשגה שקבועות בדין, וממילא אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7009/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (22.10.2023)).

...

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה אפוא.