ניסיון עובדת בהריון להביא לפיטוריה

המחלוקת המרכזית בתיק עניינה בנסיבות סיום העסקתה של התובעת, כאשר לטענת התובעת פוטרה בשל הריונה, ללא שימוע, במהלך חופשת מחלה וללא הודעה מוקדמת, ומנגד טוענת הנתבעת כי יחסי העבודה הסתיימו בהסכמה בשל אי התאמת התובעת לתפקידה.

בהקשר זה טוענת התובעת כי מרגע שנודע דבר הריונה לא רצתה הנתבעת בהמשך העסקתה ולראיה, התקבלה לעבודה לאור היתרשמות חיובית מיכולותיה ומנגד לא קיבלה תקופת ניסיון ראויה.

מר אילן הסביר באריכות ובעקביות כי המסמך שהכינה לקראת הריאיון היה שטחי וללא הפגנת ידע מיוחד או יכולת ניתוח: "הנושא זה הוא מאוד מאוד מורכב ומסובך, מה שאני ציפיתי מהאנשים שהיו מועמדים, זה לנסות לגעת במורכבויות של הדבר הזה וגם להביא משהו משלהם, אבל אני שפטתי פה וכתבתי את זה, לקולא, אמרתי שאדם שבא מבחוץ לא מכיר, אז עושים העתק הדבק מהאינטרנט שזה בסדר גמור, ויותר התרשמתי כמו שכתבתי מהמאמץ שהיא עשתה כדי להיתקבל לתפקיד ולנסות לשים משהו שיש לו הגיון על הנייר, בגדול זה מיסמך שטחי, למרות המסמך הזה היא התקבלה לעבודה".[footnoteRef:7] גם בהמשך החקירה חזר מר אילן על הסברו כי כבר בשלב הריאיון עלה כי התובעת אינה בעלת הכישורים הנדרשים במלואם, אולם החליט לתת לה היזדמנות.

...

לא שוכנענו כי נחתם בין התובעת לנתבעת חוזה עבודה המלמד כי לא ניתן לסיים את החוזה בטרם תום תוקפו הצפוי, וגם לא הוכח כי ניתנה הסכמה מפורשת, ברורה וחד משמעית לתניה כאמור בהתקשרות בין הצדדים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

על פי סעיף 9(א)(2) לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, ועל פי הפסיקה, כדי להעביר לנתבעת את הנטל להוכיח שלא פיטרה את התובעת מחמת הריונה, על האחרונה להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת הפיטורים הייתה נגועה באפליה מחמת היותה בהריון ושלא הייתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה.

" לאחר השיחה התובעת ניגשה לגב' אולסיה ושאלה אותה אם היא יודעת על הריונה, גב' אולסיה נשמעה בתמליל השיחה שהקליטה התובעת וצורפה כנספח לתצהירה, מאשרת כי אכן ידעה כי היא בהיריון אך הכחישה כי העבירה מידע זה הלאה או כי במפעל יודעים ו/או כי הנושא עלה בועדות, כפי שטענה התובעת, ודוקא מחילופי הדברים מתבהר עוד יותר כי ההיריון לא העניין אלא "פשוט הייתה הנקודה אחרונה כי פשוט הכי גרוע היה שאת לא היית בעבודה הרבה זמן, זהו." והתובעת, להתרשמותנו, הבינה זאת אך כפי שציינה "אני מנסה להציל את עצמי". משכך, ובהיעדר ראיה התומכת בגירסת התובעת בדבר ידיעת הנתבעת אודות הריונה טרם שהיא הודיעה על כך בשיחה מיום 07.12.14 איננו מוצאים להעדיף גירסתה, וזאת ובמיוחד כאשר בשיח בינה ובין גב' אולסיה, אשר אין חולק כי לא ידעה כי היא מוקלטת, מתקבל הרושם כי התובעת פעלה כמי ש"בונה" תיק לנתבעת, כך שבעתיד תוכל לטעון לקשר בין פיטוריה לבין הריונה וכפי שהיא עצמה ציינה במטרה:"..להציל את עצמה" ויתכן גם כדי להגיש תביעה.

...

הנוהל שלנו במפעל, יש לנו תגבור במחלקה שלי, אני מקבל ממחלקות אחרות ששם יורדת העבודה או משהו אחר, התובעת הגיעה אליי, עשיתי לה ראיון של כמה דקות והיא הייתה אמורה להגיע למחרת כדי להתחיל לעבוד במחלקה שלי, וזה לא קרה אז היא לא עבדה שעות בודדות, היא לא עבדה בכלל נכון גם סעיף 7 כולו, כל הדברים האלה בעצם לא קרו (בהתאם להנחיית בית הדין אני קורא את סעיף 7) אחרי שהתובעת לא הגיעה אליי לעבודה והתקשרה אליי ואמרה שהיא חולה, ואחרי כמה ימים שלא חזרה לעבודה, לא משנה מאיזו סיבה כרגע, התברר לי אחרי שבדקתי ורציתי להחזיר אותה למחלקת האם שלה כי אני הייתי צריך עובדים במידי, אז הבנתי שגם במחלקת האם היא הייתה נעדרת הרבה ממי הבנת את זה מהמנהל של מחלקת האם פנית, דיברת עם המנהל הקודם והוא אמר לך שהיו לה העדרויות קודמות ולכן מה? הדעת למסקנה שאתה לא צריך את העובדת הזו? לא הגעתי לשום מסקנה, כי אני לא מגיע למסקנות, כי כל עוד היא לא עבדה אצלי אפילו דקה אחת אני לא מכיר את הבנאדם, התובעת במקרה הזה, ואני לא יכול להסיק עליה שום דבר" (עמ' 39 שורות 23-28 לפרוטוקול ועמ' 40 שורות 1-15 שם).

לסיכום- כל טענות התובעת בגין פיטורים מחמת הריונה בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שיוויון הזדמנויות בעודה נדחות על ידינו מכל וכל, כאשר בגין הפגם המסויים שמצאנו שנפל בהליך השימוע שנערך לה, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסכום של 2,500 ₪.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד- התובעת העמידה את תביעתה על סכום של 146,840 ₪, בסופו של דבר מצאנו ממש בטענה אחת מטענותיה ופסקנו לזכותה סכום של 2,500 ₪ בלבד, המהווה אחוז מזערי מסכום תביעתה, לפיכך ובהתחשב בעבודה שהשקיעה הנתבעת בהגנתה, עת נדרשה להתמודד עם תביעה, בסכום של 146,840 ₪, של עובדת שעבדה אצלה תקופה קצרה ביותר והואיל ואנו סבורים כי ראוי שידם של עובדים גם כאלה שהמחוקק בחר להגן עליהם הגנה מיוחדת במסגרת חוקים שונים שחוקק למענם, לא תהיה "קלה על ההדק", בבואם להגיש, תביעות הרינו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: סכום של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט, כאשר סכום זה יקוזז לגמרי עם הסכום שקבענו כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין הפגם המסוים שנפל בשימוע שנערך לה. סכום של 12,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

לפיכך, לטענת הנתבעת, התובעת היא שפעלה בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה את עובדת הריונה וניסתה להביא לפיטוריה כדי לזכות בכספים שלא כדין.

...

בהתייחס לבחינה הצורנית של חובת השימוע כבר נפסק כי (ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ – שמיר, פורסם בנבו, 13.1.2011): "... השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו". בנסיבות מקרה זה, לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, מצאנו כי התובעת זכאית לפיצוי בגובה משכורת אחת, בגין פגמים בהליך השימוע.

התובעת לא הוכיחה זכאותה לפיצוי כאמור ולא הוכח כי נגרם לה נזק נפשי על כן דין תביעתה בגין רכיב זה , להידחות.

סוף דבר- לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: פיצוי בגין היעדר שימוע, בסך של 1,845 ₪.

התובעת טענה בסיכומיה כי תקופת הניסיון לבחינת התאמתה לתפקיד אחראית לוגיסטיקה שהייתה אמורה להיות שבועיים הסתיימה בתום שלושה ימים, עת נקראה למשרדה של גב' מילר "שאמרה לה כי מאחר והתובעת הגיעה להחליף עובדת בשם ליזה שעזבה לאחר חופשת לידה (דבר שמעולם לא נאמר לה!) ומאחר שגם התובעת בהריון, הנתבעת הבינה כי זה לא משתלם לה להשקיע בהכשרתה של התובעת, ולכן היא מפוטרת. או אז התבהרה התמונה לתובעת, שהבינה כי השפעת ההיריון עליה, והסימפטומים שאיתו הוא הביא, הם אלו שהביאו לפיטוריה." (סעיף 31 לסיכומי התובעת).

...

לאור כל האמור ובהתאם לנסיבות המקרה, מתבקש בית הדין לדחות את התביעה על כל ראשיה ורכיביה על הסף, וכן לחייב את התובעת בהוצאות משפט נכבדות ולדוגמה.

לפיכך, דין רכיב זה להידחות.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: 129.1 פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסכום של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (27.11.2018) ועד התשלום בפועל.

לא הוכח על ידי הנתבע כי סגירת המחלקה או צימצום הביאו לפיטורי התובעת, שכן על פי גירסת הנתבע המחלקה ניסגרה בחודש ינואר 2013, חודשים ארוכים לפני פיטוריה, ובנוסף הוחלפה התובעת בעובדת אחרת.

התובעת ניסתה להציג מצג שיקרי, לפיו עובר לפיטוריה הובטח לה כי תקודם בעבודתה ותעבור לעבוד במחלקה הבנקאית.

איסור על פיטורי עובדת במהלך הריון סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים אוסר על מעסיק לפטר עובדת בהריון ללא קבלת היתר לפיטורים מאת שר העבודה והרווחה כדלקמן: "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית

...

לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי נוסף בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה; בין היתר לאור העובדה שהריונה של התובעת לא היווה את הסיבה לפיטוריה.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבע ישלם לתובעת סך של 98,479 ₪ בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.