ניסיון להטרדה מינית של קטין והחזקת פרסום תועבה

השופט ע' פוגלמן: בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה (כתוארו אז) א' טל וכב' השופטות ז' בוסתן וב' טולקובסקי) הרשיע את המערער – על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן – בעבירות של ניסיון להטרדה מינית של קטין שטרם מלאו לו 15 שנים לפי סעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון למעשה מגונה בקטין לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין; והחזקת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין.

...

אנו סבורים כי העונש שנגזר על המערער בבית משפט קמא אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת וההולמת את העבירות שבהן הורשע ואת נסיבות ביצוען, ואין לפיכך עילה להתערבותנו.

משכך, לא מצאנו כי בנקודת זמן זו הונחה עילה להתערבותנו בעונש המאסר שנגזר על המערער.

סוף דבר: הערעור נדחה אפוא.

רקע והליכים קודמים ביום 1.6.2014, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום החובק חמישה אישומים, ומייחס לו את העבירות הבאות: ניסיון למעשה מגונה בפומבי בפני אדם שטרם מלאו לו 16 שנים, לפי סעיפים 349(ב) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (2 עבירות); ניסיון הטרדה מינית, לפי סעיפים 3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית), וסעיף 25 לחוק העונשין; ניסיון הטרדה מינית בקטין שטרם מלאו לו 15 שנים, לפי סעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, וסעיף 25 לחוק העונשין (3 עבירות); הפצת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין; והחזקת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב) לחוק העונשין.

...

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ו-ש' בורנשטין), בעפ"ג 19491-10-15, מיום 18.9.2016, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ע' רון – סג"נ), בת"פ 32089-03-14, מיום 6.9.2015.

מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

סבורני, כי העונש שהושת על המבקש אינו משקף סטייה כלשהי ממדיניות הענישה המקובלת במקרים כגון דא, וצדק בית המשפט המחוזי, עת קבע כי אין לכפות על הממונה על עבודות השירות "למצוא" למבקש עבודה מתאימה.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

בגין המעשים, נושאי האישומים הרביעי עד השביעי, יוחסו למערער חמש עבירות של ניסיון הטרדה מינית בקטינה שטרם מלאו לה חמש עשרה שנים (עבירה לפי סעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(6)(א סיפא) לחוק למניעת הטרדה מינית עם סעיף 25 לחוק העונשין).

בגין מעשים אלה יוחסה למערער עבירה של החזקת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין (עבירה לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין).

בית המשפט קמא הנכבד הוסיף כי עבור המערער אין מדובר במעידה חד פעמית וכי העבירה, מושא האישום הראשון, לא הסתכמה בהטרדה וירטואלית של המתלוננת באמצעות רשת האנטרנט, אלא הובילה למפגש פנים אל פנים עימה, שבמסגרתו בוצעו מעשים מיניים בגופה של הקטינה.

...

נוכח כל האמור לעיל – אציע לחברי כי נדחה את הערעור.

כמו כן מצטרף אני למסקנה כי על אף שמתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי לוקה בהכללת יתר מזה ובהכללת חסר מזה, בסופו של דבר העונש שנגזר על המערער אינו סוטה מן המתחם ההולם את ריבוי העבירות דנן, וכן לא חורג מעונש המינימום שנקבע בסעיף 355(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

סבורני, כי משיצא תיקון 113 לאוויר העולם; משניכר הצורך בשלבי התפתחותו הראשונים, הישׂוּמיים, בסינכרון עם הסדרי-טיעון; משהצעת החוק בעניין הסדרי-טיעון עודנה בעיבּוּרה; טוב יהיה לכלול הוראות מתאימות בהצעת החוק, ולקדם את חקיקתה.

- ע"פ 3576/14 מניס נ' מדינת ישראל (29.2.16) (להלן- עניין מניס), בו בעיניינו של נאשם מבוגר, נעדר עבר פלילי, שהודה והורשע בעבירות של נסיון להטרדה מינית של קטין, נסיון למעשה מגונה בקטין והחזקת פירסום תועבה; לאחר שיצר קשר באנטרנט עם סוכנת משטרתית שהציגה עצמה כקטין בן 12, העביר ל"קטין" מסרים והצעות מיניות בוטות, ואף תיאם והגיע למפגש בו התכוון לקיים מגע מיני עם ה"קטין"; אושר עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, על אף שלובו תקופה ארוכה בהליך טפולי, נסיבות אישיות קשות והמלצת שירות המבחן להסתפק במאסר בעבודות שירות.

...

בעניין דה ליון נקבע בהקשר זה: "המדובר בעבירות שאינן מבוצעות ע"י עברייני המין ה'רגילים' או המתאימים לסטריאוטיפ המוכר של עברייני המין, ולרוב מדובר באנשים נעדרי עבר פלילי, שאינם סובלים מסטיה מינית מוכרת, כך שגם מסוכנותם המינית אינה גבוהה. ואולם, גם אם נצא מנקודת הנחה שאותם עבריינים המבצעים עבירות מין כלפי קטינות אינם מונעים מסטיה מינית פדופילית או הבופילית, אלא בוחרים בקטינות דווקא, מתוך קשיים בינאישיים, בטחון עצמי נמוך, רצון לרומם את האגו והגבריות, סקרנות חולנית וכיוצ"ב, ומונעים מתפיסה מעוותת כאילו המעשים שנעשים באינטרנט אינם אמיתיים, נותרים במרחב האינטרנטי ולא יכולים לפגוע באיש - עדיין, התוצאה היא אותה תוצאה, פגיעה קשה בקטינים, שיכולה להותיר את חותמה שנים רבות לאחר מכן, המתרחשת בתוככי ביתם ותוך חדירה באמצעים פשוטים למרחב הפרטי שלהם". בשקלול כל האמור לעיל, אנו סבורים כי יש להציב את עונשו של הנאשם מעל הרף התחתון של המתחם, ברבע התחתון שלו, בצירוף ענישה נלווית.

בנוגע לעבירה בתיק המצורף, החלטנו לאמץ את עתירת הצדדים להסתפק במאסר על תנאי בלבד.

לאור כל האמור, אנו דנים את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 23.10.18 ועד 27.11.18.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ניסיון להטרדה מינית של קטינה שטרם מלאו לה 15 שנים לפי סעיף 5(א) רישא בנסיבות סעיף 3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, ביחד עם סעיף 25 לחוק וכן בהחזקת חומר תועבה בדמותו של קטין עבירה לפי סעיף 214(ב3) לחוק.

באשר להשלכות ולנזקים החמורים העלולים להגרם לקטינים כפועל יוצא מבצוע עבירת החזקת חומרי תועבה ובהם דמותם של קטינים, יפים הדברים שנקבעו בע"פ 1269/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (23.12.2015): "האיסור על החזקת ופירסום חומרים פורנוגראפיים נועד למנוע שני נזקים עקריים: הנזק הראשון הנגרם מפירסום ומהחזקה של פורנוגראפיית ילדים הוא פגיעה בכבוד ילדים ובפרטיותם (ערך הכבוד וערך הפרטיות). נזק זה נוגע בראש ובראשונה לילדים שהם מושא החומר הפורנוגרפי עצמו. עוצמת הנזק וחומרתו תלויים, כמובן, באופי הצלום, בנסיבות הפקתו ובתפוצה אליה הוא מגיע, אך בכל מקרה, פרטיותם וכבודם של הילדים המופיעים בחומרים מסוג זה נפגעים מעצם כך שנעשה בצילומים אלה שימוש מיני.  

...

לאור האמור, ובעיקר נוכח הסטיות המיניות הסאדו מזוכיסטית וכן הפדופילית בה אובחן, ואשר חרף הטיפול הממושך שעבר מתקשה להכיר בקיומה של זו האחרונה, העובדה שהנאשם עדיין מתקשה בנטילת אחריות ממשית לביצוע העבירה ולשתף בתכנים רלוונטיים, ממזער מחומרת מעשיו, בשל עיוותי חשיבה והיותו של הנאשם חסר מודעות למצבי סיכון עבורו, ונוכח המפורט בהערכת המסוכנות בעניינו ומידת המסוכנות להישנות עבירות מין, לא מצאנו כי קיימות בעניינו של הנאשם אינדיקציות לשינוי עמוק וארוך טווח המצביעות על שיקום או סיכוי ממשי לשיקום.

חרף המוטיבציה הרבה וההתגייסות הראויה להערכה לטיפול, עדיין קיים חשש ממשי להישנות עבירות כלפי קטינות, ועל כן לא מצאנו לנכון לחרוג ממתחם העונש ההולם בעניינו.

בסופו של יום מצאנו לגזור את עונשו של הנאשם במתן עונש כולל לשני האירועים נושא כתב האישום, זאת תוך מיקום העונש בחלק התחתון של שני מתחמי הענישה שקבענו ושקלולם כדלקמן: מאסר בפועל למשך 12 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 09.11.20 עד 20.01.21.