ניסיון חבר קיבוץ לעצור את תהליך ההפרטה בקיבוץ

כב' הש' חשין בשפתו המיוחדת הסביר "עיקר הוא שנדע ונזכור כי בהילכת אפרופים כשהיא לעצמה לא נפל פגם, הגם שניתן היה למַתֵּן את הריטוריקה שקבעה את ההלכה. הקושי הוא ברוח שההלכה מַשִּיבָה אל כל עבר, רוח פרצים שהחלה סוחפת עימה כללים והלכות שנוצקו והיו עימנו שנים רבות, ותחתיהם לא הותירה לנו אלא הנחיות כלליות בלבד לדרכי פירושו של חוזה. אלא שאותה רוח אין היא צוּנָאמי המאבדת ומשמידה כל אשר עומד בדרכה. הרוח היא אמנם רוח לא-מצויה, ואולם שליטים אנו בה. בכוחנו לכלוא אותה רוח ולהַשִּיב אותה כרוח מצויה בתעלות-רוח שהמשפט מעמיד לשירותנוּ. ואמנם, מטרתנו בחוות-דעתנו היא לעצור אותה רוח פרצים בדרכה הסוחפת, ולאלף אותה כך שנפיק ממנה את הטוב שבהילכת אפרופים". כב' הש' ריבלין אשר אל מסקנותיו וקביעותיו הצטרפו רוב השופטים האחרים תאר כך את הקווים המנחים לפיהם יש לפעול בעת ניתוח תוכנו של הסכם כאשר הוא מגיע למבחן בעת דיון בבית המשפט, "אין חולק, כי מטרת העל בפירוש חוזה היא איתור אומד דעתם של המתקשרים בו. אין גם חולק, כי נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשונו..

הוא מנסה לאתר את רצונם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים עת שכרתו את החוזה ביניהם, כפי שהוא משתקף ב"סיפור" שהם מספרים, מתחילתו בשלב המשא-ומתן והרקע שקדם לו ועד לסופו.

אמנם לא הוכח מה ארע בפועל בקיבוץ, שכן לא הוצג מתי ומה אושר מתוך התוכניות שהוצגו כנספח 4-5 לתצהיר התובעת (התוכניות כונו "מצפן לעתיד" או "מודל הישרדות כלכלי"), אך מאחר והקבוץ אינו כופר בטענה כי נערכה בקיבוץ הפרטה שהעבירה את כל האחריות להתנהלות השוטפת לרבות האחריות לקבלת שרותי בריאות אל החברים, (ר' סעיף 32 לסיכומי הקיבוץ), הרי שהנני קובע זו כעובדה בתיק זה כי חל שינוי בתנאים ובזכויות התובעת כחברת קיבוץ.

...

התובעת אישרה זאת בעדותה והנני מפנה לתשובתה כמתואר בעמ' 25: "ש.לא הייתה פעם אחת שאת נזקקת לאזשהו סיוע של הקבוץ, נכון? ת.נכון". מנהל הקהילה בקבוץ מר ניצן סלע הצהיר על כך בסעיפים 9-10 לתצהירו נ/1, עליהם לא נחקר כלל בחקירה הנגדית ודי בכל האמור לעיל כדי להביא לדחיית התביעה.

לא היה צורך לו נזקקה התובעת שלא סופק ע"י הקבוץ, לא נפגע שכרה וגם לא כושר השתכרותה ובנסיבות אלו דין תביעתה להידחות.

לאור כל האמור לעיל הנני דוחה התביעה ומחייב התובעת לשלם לנתבעת שכר טירחת עו"ד בשיעור של 15,000 ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

אמנם, הגב' ילנה העידה, כי היא לא ראתה את אופן היתרחשות התאונה מאחר ושהתה בחדר סמוך, אך היא שמעה כלי זכוכית שנשבר ומיד מהרה לכיוון התובעת, ראתה את ידה של התובעת מדממת ומשלא מצאה תחבושת בערכת עזרה ראשונה שבמעבדה, חבשה את ידה של התובעת בעזרת נייר תעשייתי בניסיון לעצור את הדם (ראו: ת/3).

נשאלת השאלה האם נסיבות אלה מטילות אחריות על הנתבעת? סוגיית האחריות אין תמה כי קיימת חובת זהירות מושגית של מעביד כלפיי עובדיו ובכלל זה מוטלת על המעביד חובה להכשיר את עובדיו, לדאוג לשיטת עבודה בטוחה, להדריכם, להגן עליהם מפני סיכונים אפשריים במקום העבודה ובתהליך העבודה וליצור עבורם סביבת עבודה בטוחה (ראו למשל: ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטניר מיפעל אריזות פלאסטיות בקבוץ ניר אליהו (2/12/09); ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225 (1993); ע"א 662/89 מ"י נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593 (1991); ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (14/6/11), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (27/12/10); ע"א 7895/08, קלינה אלעזר ובניו בע"מ נ' יאסין (2011)).

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת שאין להסתמך על כך משמדובר בתיאור מפי התובעת בלבד.

לפיכך, אין בידי לקבל שהנוהל (נ/1) חל ביחס לערוב שני חומרים נוזליים להבדיל מחומר נוזלי ואבקה.

על כן, אני קובעת כי שיטת העבודה שהנהיגה המעבידה אינה מתאימה וראויה, ולמצער, הנתבעת כשלה במלאכת הפיקוח ומשכך, האחריות להתרחשות התאונה, רובצת לפתחה.

סוף דבר 22.1 דין התביעה להתקבל.

לטענתו, התובע מנסה לעצור את הליך השיוך בקבוץ ולהחזיר את הגלגל אחורה, ואף לפגוע בהליך השיוך שנעשה עם הנתבעים 2-4 שבחרו ביום 20.11.15 לשייך להם את מיגרש 43, וחתמו על בקשה לשיוך מיגרש זה. לטענתו, בין מישפחות המורישים בקבוץ (15 במספר) הזכאים לשיוך ממוקמים הנתבעים 2-4 בסדר בחירת המגרשים במקום העשירי (בעל הותק הגדול הוא הראשון בתור), וחמש המשפחות הבאות בתור לאחר הנתבעים 2-4 כבר בחרו מיגרש לשיוך.

קבלת טענה זו, לאחר שכבר בחר התובע את המיגרש, משמעה השבת הגלגל אחורה והתערבות בתהליכי השיוך שהיו בקבוץ לפני 6-7 שנים (בין השנים 2010-2011), חרף זאת שהקיבוץ על כלל חבריו הסתמכו על תהליכים אלו, ושינו מצבם באופן מהותי (חתימה על התחייבויות, תשלום מסים ואגרות, קבלת מימון, מעברי דירות במקרים מסויימים ועוד) ושעה שאין בפיו של התובע כל נימוק משכנע ומבוסס מדוע על בית המשפט לעשות זאת.

...

בנוסף, סבורני כי יש לדחות אף את הסעד שנתבקש לחילופי חילופין- להורות ליתן לתובע מגרש ודירה בגודל ובשווי השווה לזה שניתן לחברים אחרים בקיבוץ, ולהשוות אותו בשיוך הדירות בקיבוץ לחברים אחרים.

ברי הוא, כי עת חתם התובע על הסכם השיוך, לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית, שעה שהתובע לא הציג והראה כל זכות מוכחת ולא רק נטענת לעשות כן. סוף דבר: התביעה נדחית.

התובע ישלם לקיבוץ הוצאות ההליך (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך כולל של 15,000 ₪.

עצירת צבירת הוותק, המקנה זכויות לחברי הקבוץ.

ומאידך בתגובתו של הקבוץ ששלח לרשמת האגודות השיתופיות, צוין כי אם יחליטו החברים להמשיך בשינוי לאחר תקופת הניסיון שהוגדרה , יפעל הקבוץ לשינוי התקנון וסיווג הקבוץ (היינו שינוי הסווג כשיתופי – י.פ).

הוא ציין הפרטת רוב השירותים, תוספת תקציב לחבר הנגזרת מתרומתו הכלכלית לקבוץ ולא באופן שוויוני , תוספת תקציב מעת לעת על בסיס קריטריון וותק ולא באופן שוויוני (שני השינויים האחרונים מזה 16 שנים), וכן מתן אפשרות לחברים לבצע תוספות בניה בבתיהם כפוף לדין.

כאמור , המחלוקות בדבר שינוי חוקי של תקנון הקבוץ כתנאי "להתנעת" תהליכי שינוי של מעבר מקיבוץ שתופי למתחדש אינה חדשה, וזכתה להגיע לערכאות כמה פעמים לאורך השנים, לאור מחלוקות פנימיות שבין החברים.

...

לא ראיתי להיעתר לבקשה כמות שהוגשה, מטעמי שיהוי ומטעמים מעשיים (שכן אלמלא זכתה ההצעה לרוב, ולחלופין לו זכתה לרוב תומכים העולה כדי 75% מבין החברים, הייתה ההכרעה מתייתרת, על פי נימוקי הבקשה עצמה).

לו במהלך הפיך עסקינן - הייתה מתחזקת המסקנה שמאזן הנוחות נוטה לכיוון הקיבוץ.

אך לא הייתה משתנה המסקנה שהשינוי מצריך רוב מיוחס לשם אישורו, ולכן אין להתחיל ביישומו שלא כדין, מתוך הצגתו כשלב ניסיוני.

אני מקבל הבקשה וקובע שצו המניעה הזמני יעמוד בעינו ויעכב מימוש החלטת האסיפה הכללית מיום 13.5.2022 בדבר מודל שינוי אורחות החיים.