מר חרמוני השתית את עילת תביעתו לביטול הפיטורים והשבתו לעבודה על פגמים שנפלו לטענתו, על כל צעד ושעל בהליכי פיטוריו, ושאותם ניתן לתמצת בקצירת האומר באלה:
הצגת מועמדותו של מר חרמוני לבחירות לנציגות המהנדסים בוועד העובדים של התעשייה האוירית, כמו הישתתפותו בניסיונות להקים ועד מהנדסים נפרד בתעשייה האוירית תוך הטחת ביקורת כלפי מר כץ יו"ר ועד העובדים בתעשייה האוירית, היו לצנינים בעיני מר כץ ובעיני גורמים אחרים שהפעילו עליו לחצים כבדים להסיר את מועמדותו ולחדול מפעילותו זו.
במסגרת פעילותו של מר חרמוני ואחרים להקמת ועד מהנדסים נפרד בתעשייה האוירית, נערכו פניות לציבור המהנדסים להצטרף לעצומה להקמת ועד מהנדסים נפרד ל-3500 המהנדסים בתעשייה האוירית ונערכו אספות.
במקרה הנוכחי הייתה חריגה מנהלים אלה על ידי מר חרמוני וגם על ידי אחרים, אך נראה שרק כנגד מר חרמוני הוגשה תלונה בעיניין זה.
האם הגשת התלונה נגד מר חרמוני ולא נגד אחרים מעידה על היתנכלות כלפיו בגלל פעילותו באותה התארגנות לועד המהנדסים הנפרד ולמועמדות האישית שלו לועד? אין תשובה ודאית לכך, וכאמור, נטל הראיה לסברה בכיוון זה, לא הורם על ידי מר חרמוני.
...
על פי סעיף 89 ג להסכם הקיבוצי, כאשר הצדדים לוועדה הפריטטית לא מגיעים למסקנה משותפת "יובא העניין להכרעה משותפת של מנהל ארגון כ"א ומינהל ומזכיר ארגון העובדים, או מי שהוסמך לכך על ידם להכרעה משותפת של הנהלת החברה וועד העובדים הארצי" (להלן – הוועדה העליונה).
נראה לנו שזה המקרה המתאים שלא להצהיר על בטלות הפיטורים, אולם לפצות את העובד בגין הפיטורין שלא כדין.
אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה כי יש להותיר את פסיקתו של בית הדין האזורי על כנה.
סוף דבר : שני הערעורים נדחים.
