ניסיון התחזות והצגת בדיקה פסיכיאטרית מזויפת לקבלת נכות

(8) 18.3.2013 - הפסיכיאטר ד"ר ולרי גיללך כתב לד"ר כהן מאגף השקום במשרד הבטחון: "בבדיקה: משתף פעולה, אפקט דכאוני, חרדתי, סף תיסכול נמוך, בטחון עצמי ירוד. לדברי אביו, סובל מרעשים, אינו מסוגל להשאר לבד בחדרו כדי לישון. לא מגלה סימנים פסיכוטיים, שולל מחשבות אובדניות. איבחנה: ADJUSTMENT DISORDER WITH ANXIOTY AND DEPRESSION". (9) מאי 2014 - סיכום איבחון פסיכו-דיאגנוסטי של היחידה הנוירופסיכולוגית לטפול ושקום (אליו הופנה המערער על-ידי המומחית הרפואית מטעם המשיב) (נ/1): "בבדיקה הועלו ממצאים שיש בהם כדי להטיל ספק באמינות דיווחיו בנוגע לתדירות הסימפטומים המוצגים ומידת חומרתם, וכן עולה ספק בנוגע לתיפקוד הקוגניטיבי הנמוך שהציג במבחנים השונים... יש חוסר תאימות בין התלונות ומאפייני התיפקוד היומיומי המדווח, מאפייניה של התיסמונת המיוחסת לנבדק, ההיתנהגות ויכולת הביטוי במהלך לקיחת האנמנזה וממצאי האיבחון. לסיכום, בהתבסס על האמור לעיל התעורר ספק רב ביחס לאמינות הדיווח והממצאים ולא מן הנמנע שנעשה ניסיון מגמתי להגזמה בתאור התופעות ולהחמרת התמונה הנצפית.

בע"א 851/05 ברנר נ' אביטל (פורסם בנבו, 8.7.2007) נכתב: " .... מתעוררת לא אחת, בהקשר של נכות נפשית, טענה של היתחזות או גוזמה. כל אלה מציבים קושי בפני בית-המשפט, אך ישנם כלים שבאמצעותם ניתן לנסות ולחלץ את הפגיעה האמיתית, ארוכת-הטווח, ביכולת התיפקוד של הנפגע כתוצאה מהנכות הנפשית. כלי מרכזי - אך לא יחיד - הוא עדות המומחה הרפואי". וכן בע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 8 לפסק דינו של השופט פוגלמן (פורסם בנבו, 12.10.2008): "שאלת קיומה של נכות נפשית ושאלת ההתחזות הכרוכה בה, הנן שאלות רפואיות, ומכאן משקלה של חוות הדעת הרפואית בהקשר זה (והשוו: ע"א 851/05 ברנר נ' אביטל ([פורסם בנבו], 8.7.07) - המשנה לנשיאה א' ריבלין); כפי שציינו גם המומחים, האבחנה אם אדם הוא פגוע נפש או מתחזה דורשת שימוש בכלים מקצועיים ..... אכן, בהקשר של מדע הפסיכיאטריה התמונה אינה חד ממדית. כפי שציין בית משפט זה בפסק הדין בעירעור "מדובר בתחום הפסיכיאטריה אשר בשונה מתחומי רפואה אחרים המתבססים על בדיקות מעבדה או בדיקות אחרות, מדויקות יותר, אינו מדע מדויק ולעיתים מתבקשות בדיקות נוספות כדי להגיע למסקנות מבוססות" (פסקה 3).

מסקנתו של ד"ר שם דוד, בנוגע להִתְחַלוּת של המערער, מקבלת חיזוקים ממקורות שונים: (1) בעוד שבתיעוד הרפואי בסמוך למועד היתרחשות הפציעה הפגין המערער הבנה והתמצאות תקינה, הרי לאחר שהחל להתייצב לבדיקות רפואיות עם לווי של אביו, ובמיוחד לאחר שהגיש את הבקשה למשיב להכרה בנכותו - הצטמצם שתוף הפעולה שלו עם הצוות הטיפולי.

הוא טען כי אינו יודע מה היתרחש בתאונה, הפגין רמת הבנה מינימאלית לשאלות שהוצגו בפניו וגילה יכולת תפקודית ירודה; (2) הפסיכיאטרית ד"ר טל, שבדקה אף היא את המערער קבעה בחוות דעתה המשלימה מיום 7.7.2014 שקיימת הִתְחַלוּת מגמתית; (3) בסיכום האיבחון הפסיכו-דיאגנוסטי בחודש מאי 2014 הועלה ספק בנוגע לאמינות הדיווחים על מצבו של המערער, וצוינה אפשרות של הִתְחַלוּת או זיוף; (4) בעוד שהמערער שיתף פעולה עם המומחה מטעמו כאשר נבדק על-ידו ביום 12.5.2015, הוא נימנע מלשתף פעולה עם המומחה מטעם המשיב שבדק אותו ביום 20.5.2016; (5) בעוד שבתצהירו מיום 1.2.2015 אשר צורף לכתב העירעור המתוקן התבטא המערער בבהירות ותיאר את נסיבות פציעתו ואת תסמיניו, הרי בעדותו בפנינו בישיבה שהתקיימה ביום 22.6.2017 הוא אמר כי אינו מדבר וקורא בעברית, ולחלק ארי מהשאלות שהופנו אליו השיב כי אינו זוכר; המומחה מטעם המערער אישר בחקירתו כי בעת שהמערער נבדק על-ידו "הזכרון נראה סביר" (עמ' 19) וכי נדיר שבעיית זכרון חמורה (כפי שהודגמה על-ידי המערער בישיבה המקדמית ביום 30.6.2016 ובחקירתו הנגדית בישיבה ביום 22.6.2017 - א"ג) תהא חלק מתסמיניה של הפרעת היסתגלות (עמ' 18).

...

מסקנה זו תואמת את ההערכה בדו"ח האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי, לפיה "לנבדק קווים אישיותיים נרקיסיסטיים ולא בשלים אשר פוגעים ביכולת ההסתגלות שלו למצבי חיים משתנים או אירועי דחק". קשר סיבתי-עובדתי האם הפציעה הייתה הגורם או אחד הגורמים להופעת תסמיני הפרעת האישיות הנרקיסיסטית ? ככל שהתשובה היא חיובית, הרי שמתקיים קשר סיבתי עובדתי-רפואי בין פגימה זו לבין האירוע ביום 3.1.2012.

התוצאה משקבענו כי לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי, ואף אם הוא מתקיים - אזי אין מתקיים קשר סיבתי משפטי, דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הננו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ ועל כל אלה הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש 06/2013, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, שכרה חברת אאורה את שירותיו של הנאשם לבניית בתי מגורים, בהתאם להיתרי הבנייה במגרשים הנ"ל. בחודש פברואר 2015 או בסמוך לכך, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, זייף הנאשם את המסמכים המפורטים להלן, וזאת בכוונה לקבל באמצעותם, במירמה, אישור להספקת שירותים לפי תקנות התיכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון) התשמ"א – 1981 (להלן: "טופסי איכלוס או טופסי 4") מהוועדה המקומית לתיכנון ולבניה – פרדס חנה – כרכור, ובהמשך לכך לקבל במירמה כספים, הכל כפי שיפורט: מיסמך שכותרתו "תצהיר של אחראי לבצוע שלד הבניין טופס 10 (טופס 104)" - הנאשם זייף את המסמך באופן הנחזה להיות תצהיר של המהנדס ג'ראיסי, לפיו הוא אחראי לבצוע שלד הבניין שהוקם על פי היתר הבניה במיגרש 268 והיתר הבניה במיגרש 269, הוא בדק את הקרקע, את השלד, החומרים והמוצרים המרכיבים את השלד, וכן הצהרה של המהנדס ג'ראיסי, לפיה, כל בדיקות שלד הבניין, בוצעו על פי התקנים המתאימים, ובהתאם להוראות הדין.

בנו הבכור בן 26 נכה בתחום הפסיכיאטרי מאז לידתו וזקוק ללווי הדוק של שני הוריו; בנו השני בן 24 צפוי להנשא בקרוב; ובנו השלישי בן 21 עובד מיפעל.

ת"פ (שלום תל אביב) 11495-08-12 מדינת ישראל נגד ברכל – הנאשם קיבל במירמה 116,000 ש"ח וניסה לקבל במירמה 44,000 ₪, באופן שעל פני תקופה של 9 חודשים, זייף תעודות זהות של 6 חיילים משוחררים, תוך ציון פרטים כוזבים לפיהם אותם החיילים נשואים, היתחזה לאותם חיילים והציג את תעודות הזהות המזויפות בפני פקידי בנק על מנת למשוך את כספי הפיקדון שהופקדו על שמם.

...

מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג (ב) לחוק העונשין): בהינתן הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו, עוצמת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנוהגת, ובעיקר, נסיבות ביצוע העבירה, היקפן, משכן והנזק שנגרם, אני קובע את מתחם העונש ההולם, כנע בין 9 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה, חומרתן, היקפן, משכן, הסיכון הפוטנציאלי שבמעשיו של הנאשם, חלוף 6 שנים מאז בוצעו העבירות, והעובדה כי לא נגרם נזק ממשי עקב המעשים, בשים לב לנסיבותיו האישיות של הנאשם כאמור, נמצא כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר משמעותי, אולם נוכח הנסיבות לקולה, יש למקמו בתחתית מתחם הענישה ולאפשר לנאשם לבצעו על דרך של עבודות שירות, ועל ידי כך יוכל הנאשם להמשיך ולקחת חלק בסיוע לבני המשפחה, ובעיקר לבנו הנכה.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בעבודות שירות שירוצו בעיריית עראבה ברח' אלמדינה עראבה.

ארבעת האישומים שנותרו כאמור בכתב האישום המתוקן, מתארים את מעשי המירמה הקונקרטיים שביצע הנאשם בהתייחס לארבעה מילדיו ואת גמלות הנכות שקבל בגין כך; ועיקרם כלהלן: אישום 2: · עובר ליום 11.10.11 זייף הנאשם, בעצמו או בצוותא עם אחר, מיסמך הנחזה להיראות חתום על-ידי גב' תרצה יודייקין, שלפיו גב' יודייקין היא מורה של הבת רחל ושלרחל היתנהגות לא נורמאטיבית (להלן – המכתב המזויף).

· בגין מעשים אלה הואשם הנאשם, באישום 6, בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי הוראות סעיף 415 סיפא יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, ובעבירה של זיוף בנסיבות מחמירות, לפי הוראות סעיף 418 סיפא לחוק העונשין.

עוד הגיש ב"כ הנאשם מסמכים רבים, הנוגעים להיבטים שונים בחייו של הנאשם, כלהלן: ס/1 – בדיקה של מומחית בפסיכיאטריה מיום 9.2.17, המציינת כי הנאשם מוכר כמאובחן בשל סכיזופרניה ותסמינים אובססיביים-קומפולסיביים, וכן מסמכים רפואיים נוספים.

הנאשם אמנם הנו חסר עבר פלילי, אך מחוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה בעיניינו – אותה לא הציג בפני שירות המבחן, חרף בקשות חוזרות ונישנות – עולה העדר מהימנות וחשש להתחזות, ושוב הדברים מלמדים על תחכומו של הנאשם.

...

לפיכך אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנא הינו בין 15 חודשי מאסר בפועל לבין 30 חודשי מאסר בפועל.

שקלול השיקולים הנ"ל – דהיינו: השיקולים לעניין גזירת העונש בתוך מתחם העונש ההולם – מוליך למסקנה כי יש מקום, במקרה זה, לגזור את דינו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם; וכך אני קובע.

סוף דבר: לפיכך – ובהתחשב בכל השיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ד"ר פישר הוסיף כי האבחנה המבדלת של מומחה המשיב – הפרעת היסתגלות עקב הפסקת השרות – אינה עולה בקנה אחד עם תסמינים קליניים כגון עוררות יתר וסיוטים, וכי איבחנה זו מיתעלמת מהאירועים הקשים אותם חווה המערער ברצועת עזה, ומהממצאים באישפוז הפסיכיאטרי במחלקת אישפוז יום בבית חולים "זיו". ב"כ המשיב הציג בפני ד"ר פישר שורה של תהיות וקשיים שאינם מאפשרים, כך לשיטתו, את קבלת האבחנה של PTSD, ואשר עליהם הוא חזר בסיכומיו.

בהקשר זה נזכיר כי המערער היה מלא כרימון, בתחילתו של ההליך בפנינו, כלפי האיבחון הנ"ל של מכון רום, תוך העלאת טענות קשות של זיוף והיעדר הסמיכה מתאימה של מי שערכה את האיבחון, ואולם אין צורך להמשיך ולפרט בנידון.

נוסיף כי למעט האיבחון הנידון, אכן אין למצוא במסמכים שנגעו לטיפולים במערער לאורך השנים היתייחסות אליו כאל מי שמתחזה או מגזים בהצגת תלונותיו.

במהלך עדותו של ד"ר פישר לפנינו, ועת נידרש הוא להתייחס לחוות דעתו של מומחה המשיב ולאבחון הפסיכו-דיאגנוסטי שנערך עבורו, מסר המומחה כי היה לו "ניסיון לא טוב" בעבר עם מומחים מטעם משרד הבטחון, כאשר בכך רצה לומר כי ניתקל בעבר בחוות דעת של מומחים מטעם משרד הבטחון אשר לא שיקפו נכונה את המצב הרפואי של הנבדק.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מקבלים את העירעור, וקובעים שמן הדין להכיר בקיום נכות נפשית אצל המערער עקב שרותו הצבאי.

...

בהינתן האמור; בהינתן דעתו של מומחה מטעם הוועדה הסבור שקיים קשר בין המצב הנפשי האמור לבין השירות; חרף התהיות אותן העלה המשיב והאבחנה המבדלת של המומחה מטעמו; ובהינתן התכלית הסוציאלית של חוק הנכים המכתיבה כלל בדבר אימוץ פרשנות המיטיבה עם תובעי הזכות; מצאנו לאמץ את מסקנת המומחה מטעמנו.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור, וקובעים שמן הדין להכיר בקיום נכות נפשית אצל המערער עקב שירותו הצבאי.

אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, ולהשיב לו את עלות חוות הדעת של המומחה מטעמו, וכן את חלקו בחוות דעת המומחה מטעם הוועדה, והכל בתוך 30 ימים, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

בקשת באי-כוח הנאשם לחייב את המתלונן להבדק על ידי מומחה רפואי נדחתה על ידי בית המשפט, אך היה ביכולתם של באי-כוח הנאשם להציג את התעוד הרפואי הנרחב אודות המתלונן בצרוף פרוטוקולי הדיון ועדותו של ד"ר הראל לרופא מטעמם כדי לשלול את מסקנותיו של ד"ר הראל.

הרושם אותו ניסה המתלונן ליצור, כי נגרמו לו קשיים פיזיולוגים, מקורו בהתחזות וברצון לקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

בית המשפט קבע, כי עדותו של ד"ר ספיר קבילה באשר לעצם קביעת אחוזי הנכות שנקבעו למתלונן אך אינה קבילה באשר לקביעות המוסד לביטוח לאומי לגבי מצבו הנירולוגי והפסיכיאטרי או באשר לאבחנות אחרות שנקבעו למתלונן על ידי המוסד לביטוח לאומי.

לדבריה, ניתן לזייף בדיקת שמיעה ולא ניתן לדעת האם הנבדק מתחזה.

...

אין בידי לקבל את טענת באי-כוח הנאשם לפיה, המתלונן התגרה בנאשם ובכך תרם לקרות האירוע.

בשים לב לעקרון המנחה (עקרון ההלימה) ובהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה במקרה דנן, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט לעיל, אני קובע, כי מתחם העונש ההולם לאירוע נע בין שלוש שנות מאסר ל- 7 שנות מאסר בצירוף ענישה נלווית.

לאור המקובץ לעיל, ובשים לב לקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם ובהתחשב בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובנסיבות הקשורות בנאשם, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים שלהלן: 50 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 14.6.12.