היות ובמעשיו אלה ניסה להטריד מינית קטינה שטרם מלאו לה 15 שנה, הוא הורשע בבצוע 2 עבירות של ניסיון להטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15, לפי סעיפים 5(א) ו-3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1997.
...
כשנשאל מדוע המערער לא התייצב אצל הממונה, השיב, "שזה היה בתחילת הקורונה. הממונה ביטל לו פעמיים בגלל הקורונה. נקבעו לו פעמיים וביטלו לו את זה, זה היה בתחילת הקורונה. הזימונים כולם באמצעותי, אני דואג לזימון שלהם, שהם יתייצבו". גם אשר לקנס טען ב"כ המערער, כי מדובר בתוספת מכבידה לעונש החמור ממילא "בשים לב לחוסר יכולתו לשלם את הקנס... תוביל לפער לא מידתי ובלתי מוצדק בין מעשיו לבין עונשו... הכספים שהופקדו הינם כספי בני משפחחתו".
לעומתו ביקשה באת כוח המשיבה שלא להתערב בגזר הדין ונטען, כי המשיבה אפילו סבורה שהעונש מקל עם המערער "בהתחשב בחומרת העבירות, אי לקיחת אחריות על אף שהודה בכתב האישום, כשהוא אומר שהיא בת 30 ולא התכוון להיפגש אתה, אמירות שיש בהן חזרה מהודאתו, ובטח לא לקיחת אחריות. עשה חסד בית המשפט שמיקם אותו בתחתית המתחם". והוסיפה, כי "אנו סבורים שהמערער נהנה מן ההפקר, ויוחסו לו עבירות קלות בהרבה ממה שהיה ראוי ונכון לייחס לו כפי שאנו עושים זאת היום", כאשר בסופו של דבר, ההחמרה בענישה בעבירות כמו אלה שעבר המערער "באה לידי ביטוי בשלל הערכאות, ולכן אנו מבקשים להותיר את העונש על כנו".
דיון והכרעה
ב"כ המערער טען, כי המערער הודה והביע חרטה כנה על מעשיו, אלא שכבר מתסקיר שירות המבחן ומהתיאור של המעשים שניתן על ידו לקצין המבחן ניתן לראות, כי המערער לא באמת מבין את חומרת המעשים ולא באמת מפנים את הפסול שבהם.
כן, לא מצאנו כל ממש גם בכל הנוגע לערעור שהופנה כנגד גובה הקנס, וזאת בין היתר לאור סכומי הקנסות שהוטלו במקרים דומים (ראו, לדוגמה, עפ"ג 27720-12-19 מדינת ישראל נ' טל דה-ליון, מיום 29.01.20, שם הוטל קנס של 15,000; עפ"ג 24914-10-19 מדינת ישראל נ' בנימין סתיו, מיום 12.02.20, שם הוטל קנס של 25,000; ועפ"ג 49638-01-20 ליאור לוי נ' מדינת ישראל, מיום 15.06.20, שם הועמד הקנס על 5,000 ₪ ).
סוף דבר
מתוך כל האמור לעיל, ולאור חומרת המעשים; ההפנמה החלקית של המערער למרות ההליך השיקומי שעבר; ולאור הפסיקה הנוהגת ואשר פורטה בגזר דינו של ביהמ"ש קמא, הרי שהעונש שנגזר על המערער, גם אם אינו קל בהתחשב בעבירות שיוחסו למערער, הרי שהוא ראוי בנסיבות העניין.
אשר על כן, הערעור נדחה.