דעת המלומדים והפסיקה
המחבר ריבלין נידרש לסוגיה בספרו תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים , מהדורה רביעית, בעמ' 22 ומחווה דעתו:
"אירועים – שלגביהם חלות הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי הקובעות, כאמור, כי תנאים מסוימים המחריגים את הכסוי הבטוחי הם חסרי תוקף כלפי צד שלישי – אין לגביהם תחולה להוראות חוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981. לפיכך מקום בו חלות הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי – אין תחולה להוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח השוללת את זכותו של מי שמסר למבטחת עובדות כוזבות בכוונת מירמה. הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי גוברות על הוראות חוק חוזה הביטוח וזאת מכוח הוראת סעיף 73 לחוק חוזה הביטוח ומכוח ההסדר המפורש בפקודת ביטוח רכב מנועי".
המחבר מפנה לפסק דינו של כבוד השופט פיש ב-1312/05 (שלום חי') סאמי דלאל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, (3.8.09):
"19. מסקנתי מהממצאים העובדתיים לעיל הנה כי הגשת התביעה על ידי תובע 2 הוותה נסיון בוטה להונות את חברת הביטוח כאשר התובע 1 תמך והשתתף באופן פעיל בנסיון זה. המקרה דנן מציב שאלה ביחס לחובותיו של תובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים, למסור גרסת אמת ביחס לתאונה וההשלכות של הישתתפות בנסיון להונות חברת ביטוח.
...
כפי שיפורט בהמשך, אין חולק כי התובעת התחזתה בבדיקותיה הרפואיות בין היתר, בפני מומחי ביהמ"ש. משכך, אדרש בין היתר, לשאלות כדלקמן:
· האם הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") חלות על חוק הפלת"ד. היה והתשובה חיובית;
· האם הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח המורות כי המבטח פטור מחבותו מקום בו הוגשה במרמה תביעת תגמולים על ידי המבוטח או המותב, חלות על חוק הפלת"ד. היה והתשובה חיובית;
· האם יש לאבחן בין מבוטח (נהג הרכב) לבין צד שלישי (הולך רגל/נוסע);
· היה וסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח אינו חל - האם יש לדחות את תביעת התובעת כולה או חלקה מכוח סמכותו הטבועה של ביהמ"ש בשל שימוש לרעה בהליכי משפט.
במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות בהתאם לס' 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח").
לא שוכנעתי כי התובעת לא הייתה מסוגלת לעבודה מעבר לתקופה זאת.
לא שוכנעתי כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין צד שלישי מעבר לתקופה זו.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי
התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ועל המל"ל לשאת בכל ההוצאות הרפואיות של התובעת בגין התאונה.
חלק ניכר מההוצאות, ובוודאי הוצאות המוגברות בגין פעולות החקירה והמעקבים, נגרמו עקב תביעת הכזב של התובעת ופעולותיה להטעות את הנתבעת וביהמ"ש.
בנסיבות אלו מצאתי כי יש לחייב את התובעת בהוצאות משפט לטובת הנתבעת בסך של 20,000 ש"ח וזאת בין אם תביעתה נדחית על ידי ביהמ"ש בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, ובין אם מתקבלת תביעתה באופן חלקי.
