בת"פ (כ"ס) 24564-08-11 מדינת ישראל נ' דעאס (3.7.12), הורשע הנאשם 1 בבצוע עבירות של ניסיון גניבת רכב בצוותא, חבלה במזיד בצוותא, החזקת כלי פריצה בצוותא, קשירת קשר לבצוע פשע ועבירות נילוות, ונדון ל-9 חודשי מאסר בפועל.
...
במסגרת שיקול זה, כעולה מתסקיר המבחן, לא מבחין הדין בין קטין ובין "בגיר צעיר".
בעניין מתחם הענישה, מצאתי להפנות לפסק דינו של כב' השופט עמי קובו, בת.פ. (פ"ת) 49055-03-13 מדינת ישראל נ' אשרף עיסא, ניתן ביום 12.2.14 ולהביא כלשונם את ההפניות לפסקי הדין:
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר, החל ממאסרים בעבודות שירות וכלה במאסרים בפועל לתקופות ממושכות, כמפורט להלן:
בעפ"ג (מח' מרכז) 26049-12-12 אל טורי נ' מדינת ישראל (24.2.13), נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע בביצוע עבירות של גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ונדון ל-12 חודשי מאסר בפועל.
יחד עם זאת, אני סבור כי ענייננו של הנאשם נמנה עם המקרים המיוחדים בהם נוטה הכף להעדיף את הפן השיקומי על פני שיקולי ענישה מחמירים (ע"פ 5521/12 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23.1.14), וכי שיקולי השיקום, יש בהם כדי לגבורה על שיקולי ההרתעה והגמול (רע"פ 262/14 נאשף נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22.1.14).
עוד מצאתי ליתן משקל לחרטת הנאשם אשר כדבריו: "אני עשיתי את המעשים החמורים האלה כשהייתי צעיר ועשיתי את זה בטמטום, אני גדלתי והבנתי מה טוב בשבילי, הפכתי להיות אדם אחר. אני מתחרט כל כך על המעשים האלה ומבקש מבית המשפט שייתן לי הזדמנות ושיסלח לי".
סוף דבר
לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן:
6 חודשי מאסר, שירוצו בדרך של עבודות שרות, החל מיום 10.2.16 כמפורט בחוות דעת הממונה מיום 7.10.15.
