נימוקים לדחיית עתירה לביטול נתיחת גופה

לפניי ערעור על החלטתו של כב' הרשם שמעון רומי מיום 12.01.14 בתיק תא"מ 9631-05-12 בגדרה נדחתה עתירת המערער כאן לביטול החלטה שניתנה ביום 10.11.13 בהעדר התייצבות.

המערער טוען בכתב העירעור ובעיקרי הטיעון כי על אף שהגיש בקשה מנומקת ובה פירט בהרחבה את סיבת מחדליו לאי התייצבות לדיון ואת סכויי הגנתו, דחה הרשם את הבקשה בהחלטה לא מנומקת, אשר לא התייחסה לסכויי הגנתו של המערער, ואף לסיבת המחדל ישנה היתייחסות דלה "אגב אורחא". המערער טוען כי נתן הסבר למחדליו, וכי סכויי הגנתו – שהם השיקול המרכזי – טובים.

נראה, אם כן, כי המבקש הציג וביסס סיכוי לזכות בבטול פסק הדין וחשוב מכך יש בפיו הגנה אפשרית כנגד הבתיעה גופה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בעיקרי הטיעון וביתר הראיות באתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר, הערעור מתקבל, במובן זה שההחלטה מיום 12.1.2014 מבוטלת.

לפני בקשה לסעד ביניים, אשר יאסור ביצוע כל עבודות בניה, חפירה, חציבה, מילוי וכל עבודת עפר מכל מין וסוג במקרקעין הידועים כמגרש 5 בגוש 14674 חלקה 22 בעיר צפת וזאת עד להכרעה סופית בעתירה לביטול היתר בניה שמספרו 2017079 אשר ניתן למשיבים או להגבלתו באופן שימנע פגיעה בדרך, כפי שתתואר להלן.

בנוסף, טענו המשיבים כי יש להורות על דחיית הבקשה כמו גם את העתירה גופה מפאת הליך לא מתאים שכן ככל שהמבקשים מעוניינים להביע היתנגדות לתוכנית או להחלטה של ועדת התיכנון על התוכנית, דרך המלך להבעת הסתייגותם מהתוכנית הנה באמצעות הגשת ערר ולא בדרך של עתירה מנהלית.

בעניינינו, אחר בחינת טענותיהם של הצדדים והמסמכים אשר הוצגו בפני בית המשפט ולאחר שנשמעו באריכות טענות באי-כוחם, המסקנה היא כי דין הבקשה להדחות, זאת בין היתר מאחר שסכויי ההליך נמוכים, מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המשיבים, הבקשה לוקה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב אשר בא לידי ביטוי בהתנהלות הצדדים קודם להליך ובמהלכו עד כה. להלן יובאו הנימוקים למסקנות אלו.

...

בענייננו, אחר בחינת טענותיהם של הצדדים והמסמכים אשר הוצגו בפני בית המשפט ולאחר שנשמעו באריכות טענות באי-כוחם, המסקנה היא כי דין הבקשה להידחות, זאת בין היתר מאחר שסיכויי ההליך נמוכים, מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המשיבים, הבקשה לוקה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב אשר בא לידי ביטוי בהתנהלות הצדדים קודם להליך ובמהלכו עד כה. להלן יובאו הנימוקים למסקנות אלו.

בנסיבות הללו, הגעתי לכלל דעה כי סיכויי העתירה נמוכים הם. מאזן הנוחות כאמור טוענים המבקשים כי מימוש התוכנית תביא לפגיעה אנושה בזכויותיהם הבסיסיות לנגישות לביתם.

גם בחירתם של המבקשים לפעול בהליך אזרחי ורק לאחר שבית המשפט שם קובע במסגרת הליך ביניים כי קיים סיכוי קלוש להוכחת טענותיהם, לפעול להגשת הליך מנהלי, תוך שיהוי הגורם נזק למשיבים, מהווה חוסר תום לב. סוף דבר המסקנה המתבקשת מסיכויי ההליך הנמוכים, מאזן הנוחות הנוטה לטובת המשיבים והטעמים הנוספים אשר הובאו מעלה, היא כי דין הבקשה לצו ביניים להידחות וכך אני מורה.

מועד הדיון השני בוטל אף הוא וזאת בשל המשך התפרצות נגיף הקורונה ולבקשת המבקשת ובמסגרת אותה החלטה גם נדחתה הבקשה למתן הסעד הזמני המבוקש (ראו: החלטה מיום 23.3.2020) ונקבע מועד לשמיעת התיק ביום 21.9.2020 (ראו: החלטה מיום 16.7.2020).

מתחילת ההליך המבקשת עתרה כמה פעמים לדחיית מועדי הדיונים שנקבעו, הן לצורכי הדיון בבקשה לסעד זמני והן לצורכי הדיון בתביעה העיקרית.

ביהמ"ש לא ייתן את ידו להיתנהגות מעין זו. אם לא די בכל האמור לעיל, הרי שהמבקשת לא נימקה מהם סכויי תביעתה הגם שפסק הדין שניתן בהיעדרה היתייחס גם לתביעה גופה.

...

ביהמ"ש לא ייתן את ידו להתנהגות מעין זו. אם לא די בכל האמור לעיל, הרי שהמבקשת לא נימקה מהם סיכויי תביעתה הגם שפסק הדין שניתן בהעדרה התייחס גם לתביעה גופה.

כך, שהתביעה דינה להידחות גם לגופה.

מהמקובץ לעיל ובשים לב לסיכויי התביעה הקלושים, אני מורה על דחיית הבקשה.

בעודו נימלט בשחיה טבע הקרבן למוות, ולמחרת, ביום 31.3.2010 נמצאה גופתו החבולה.

מאחר והמשיב לא נכח במעמד מתן פסק הדין, באם יוסגר לצרפת, לפי הדין הצרפתי צפויים ההליכים שהתנהלו כנגדו להתבטל, והוא יועמד לדין מחדש במשפט חוזר בגין ביצוע עבירת תקיפה אלימה שהובילה למוות בלתי מתוכנן מראש לפי הסעיפים הבאים בחוק הפלילי הצרפתי: לפי סעיף 222-7 וסעיפים 8 222-8, 10 222-8, 222-44, 222-45, 222-47 לחוק הפלילי הצרפתי.

לבקשת ההסגרה צורפו תמצית הרישום הפלילי של המשיב בצרפת, תמצית ההליך המשפטי שהתנהל בצרפת כנגד המשיב, ובכלל זה שימוע (hearing) שנערך לגב' קרוליין באומגרטנר, בת זוגו לשעבר של המשיב; עדויות שנשמעו במשפט שנערך למשיב, ובהן עדותו של המשיב; דו"ח אוטופסיה (נתיחה אחרי המוות) שנערכה לקרבן; כתב האישום כנגד המשיב בהליך שהתנהל בצרפת; הכרעת הדין של בית המשפט בסיין-סינט-דני (Seine-Saint-Denis) מיום 26.3.2015 בהליך שהתנהל כנגד המשיב; צוי המעצר (צרפתי ואירופי) כנגד המשיב; צו המאסר שהוצא כנגד המשיב מיום 15.3.2016; האזנות סתר שנערכו לקווי הטלפון של דוד למפל, מיכאל למפל וגודפרוי שמואל; הרישום הפלילי של דן למפל בצרפת; הוראות החוק שהמשיב הורשע בהפרתן; צו ההסגרה ובקשת ההסגרה.

העותרת מוסיפה כי יש לדחות את טענות המשיב לפיהן יש לדחות את בקשת ההסגרה מחמת הסכנה הנשקפת לו באם יוסגר לצרפת, ומציינת כי טענות כאלה בנוגע למסוכנות הנשקפת למועמד להסגרה לצרפת הועלו בעבר בבג"צ 852/86 ח"כ שולמית אלוני נ' שר המשפטים (10.3.1987), בבג"צ 3275/14 תיירי שמלה נ' שר המשפטים (10.12.2014)(להלן: עניין שמלה), בע"פ 3234/10 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.1.2011) ועוד, ונדחו.

המשיב לא העלה טענות קונקרטיות כלפי גוף, אדם או גורם מסוים, אלא טענות כלליות כנגד "דעת הקהל", "הקהילה המוסלמית" וכיו"ב (והשווה לעניין שמלה פסקה 7, שם נדחו טענות בנוגע לסכנה על רקע לאומני בצרפת, גם כאשר הן התבססו של איום מצד אדם קונקריטי), ולפיכך לא עמד בנטל הנידרש להציג "נימוקים של ממש להאמין" (סעיף 3.2 לאמנה) כי תפגע זכותו להליך הוגן בצרפת, על רקע זהותו היהודית-ישראלית.

...

כאמור, לאורך ההליך המשיב עצמו שב והודה במסכת העובדתית של האירועים, דהיינו, שהעימות שלו ושל חבריו עם הקרבן הביא את הקרבן לקפוץ אל תעלת המים, ובסופו של דבר למצוא את מותו.

כאמור בשלב ראשוני זה, במסגרת הליכי הסגרה, יש רק להוכיח כי ישנן די ראיות לכאורה להעמדתו לדין של המשיב בגין העבירה, וסבורני כי העותרת עמדה בנטל זה. המקום המתאים לבירור טענות המשיב לגופן בנושא זה הוא בבית המשפט בצרפת, אשר יכריע בשאלת הקשר הסיבתי לאחר שיבחן את מכלול הראיות הרלוונטי, במסגרת בחינת אשמו או חפות של המשיב.

סוף דבר אשר על כן, אני מקבל את העתירה ומכריז על המשיב בר-הסגרה לצרפת, בגין העבירות המיוחסות לו בבקשת ההסגרה.

העזבון באמצעות יורשיו עפ"י דין, הגישו תביעה דנא, לפיצויים בשל ניזקי גוף, ובמסגרתה ציינו, שבהתאם לחוו"ד נתיחת גופת המנוח של המכון לרפואה משפטית, עולה כי המנוח חתך את צוארו וידיו באמצעות תער סכין ממתכת.

הנתבעת טענה בתגובתה, כי יש להורות על דחיית הבקשה לעיון בדו"ח. התובע לא הציג נימוקים משפטיים ו/או החלטות תומכות המצדיקים העברת הדו"ח לידיו.

ביום 21/11/2014, קבעתי, בין היתר, משהוגשה תגובת הנתבעת באיחור, ללא כל בקשה להארכת מועד, ובכלל זה לא הוגשה חוו"ד נגדית מטעם הנתבעת, הרי שהדיון שהיה קבוע ליום 24/11/14 מבוטל, וב"כ התובעים ישיב לתגובת הנתבעת, ויהיה רשאי לטעון לעניין הוצאות משפט, נוכח העיכוב מצד הנתבעת במילוי אחר החלטות בית-המשפט, דבר שהביא לביטול הדיון.

עתירה לפי חוק חופש המידע, יכולה להיות בנסיבות למשל שנאשם בתיק פלילי, רוצה לדעת האם הרשות הגישה כתבי אישום בנושא הנידון ומה הסטטיסטיקה, ולרוב, אין המידע המבוקש נוגע ישירות לעותר.

...

בענייננו, לא שוכנעתי, שקיימת וודאות קרובה לכך, שגילוי ועיון בדו"ח, יביא לחשיפת שיטות עבודה של הנתבעת שלא לצורך, או יפגע בפעולות הנתבעת/שב"ס בעתיד.

מכל האמור לעיל עולה שעל הרשות לבחון גם את המקרה הספציפי, ובענייננו, החשש הכללי שהביעה הנתבעת, אין בו די כדי להביא לחיסיון הדו"ח, או לגבור על האינטרס הספציפי של התובעים בחשיפתו, כדי לתהות אחר הנסיבות שהביאו למות המנוח, כאשר לצד זה, על עובד הציבור ברשות הציבורית, לקחת בחשבון מראש, כי פעילותו במסגרת משרה ציבורית תתנהל ב"חלון ראווה", ובעניין זה יאים הדברים שנפסקו בעע"מ 9135/03, לעיל: "אכן, החשש הכללי שביסוד הסייג הקבוע בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע כי ייפגעו כנות הדיונים הפנימיים המתקיימים ברשויות ציבוריות והאפקטיביות שלהם, אינו פוסח על המועצה. עם זאת חשש כללי זה לבדו אין בכוחו להכריע את הכף בכל בקשה לחשיפת מידע בדבר דיונים פנימיים. כפי שכבר צוין, ההתמודדות של הנושאים במשרה ציבורית – ובכללם חברי המועצה – עם המתחים הכרוכים בצורך לפעול בשקיפות ולחשוף לעין הציבור את המידע הקשור לפעילותם, היא בלתי נמנעת ומתחייבת מהאופי הציבורי של הפעילות. הנה כי כן, כמשרת הציבור וכמי שחב לו חובת נאמנות, צריך המקבל על עצמו משרה ציבורית להביא בחשבון מראש כי פעילותו במסגרת משרה זו תתנהל במידה רבה ב"חלון ראווה" .

בעניין זה, יאים הדברים שנאמרו בת"א (מחוזי-חיפה) 147/01 לעיל: "אין חולק כי דו"ח ועדת החקירה אינו סודי וגם אינו חסוי. בבואנו להחליט בשאלת הקבילות, ראוי להציב גבולות בין חסיון - סודיות - קבילות, על מנת למנוע עירוב תחומין בין הסוגיות, מה שעלול להביא לטשטוש התמונה המשפטית. אקדים אפוא מילים מספר בנושא זה...קבילות - יש הוראות דין הקובעות כי מסמכים מסוימים אינם קבילים...ככלל, מסמך חסוי, הוא בלתי קביל, אך לא להיפך. דהיינו, יכול ומסמך יהיה לא קביל בהליכי בית משפט, אך מנגד, לא ייהנה מחסיון ותחול חובת הגילוי. אומנם לא ניתן יהא להציג את המסמך במסגרת ההליך המשפטי, אך המסמך כשלעצמו, לא יהא חסוי, ובעל הדין שכנגד, יהא רשאי לעיין בו...". בסיכומו של דבר אומר, כי לא הוכח שבמקרה דנן קיים חיסיון או ערך אחר שיש בו כדי למנוע את עיון התובעים בדו"ח. אין המדובר בדו"ח שהוכן לקראת משפט או התייעצות בין פרקליטים, אלא למקרא הדו"ח נראה שכל מטרתו הוא חקירת האירוע והפקת לקחים, ועל-כן אין מקום לחסותו מכל טעם שהוא.