נימוקי החלטות זכאות לדיור ציבורי

גם ועדת איכלוס העליונה (להלן: "הועדה העליונה") שבחנה את הנסיבות דחתה ביום 6.11.2018 את פנייתו של העותר, כלשונה: "דחיית הבקשה מהסיבה לא התגורר ברציפות בדירה הציבורית יחד עם הדייר החוזי מהתאריך הקובע 8.2009 ועד לפטירתו. כמו כן אינו זכאי בפני עצמו לדיור צבורי, נימוקי הבקשה: הועדה בחנה מכלול הנתונים ולמרות הנסיבות לא ניתן לחרוג מהכללים ולהעדיפו על פני זכאי הדיור הצבורי הממתינים לדיור צבורי, בישוב 51 זכאי דיור דיורי הממתינים בתור לדירת 2 חדרים ואי פינוי הדירה מעכב איכלוסם" ( נספח 2 לתשובת משרד השיכון).

למעלה מן הנידרש ראיתי לציין כי במעמד הדיון אמר העותר כי אינו טוען שיש לו זכאות עצמאית לדיור הצבורי (עמ' 3 לפרוטוקול), כפי שגם מתיישב עם החלטת הוועדה העליונה מיום 6.11.2018 שמצאה כי "כמו כן אינו זכאי בפני עצמו לדיור צבורי" ועל כן לא ראיתי להרחיב בעיניין זה, ובכל מקרה יש לעניין זכאותו העצמית לדיור נפקות, רק אם היה מוכיח שהוא התגורר עם אביו - הדייר החוזי במשך שלוש שנים עובר לפטירתו, אלא שאף בתנאי זה כאמור לא עמד כפי שעולה מדוחות ביקורי המעגל.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה, בתשובות המשיבים, שמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות וכן בדוחות המעגל של דירת האם שהובאו לעיוני, לבקשתי, נתתי דעתי להודעת העותר בעניין זה ולתגובות המשיבים, ומסקנתי היא כי יש לדחות את העתירה.

לאור הראיות הללו הרי שהחלטת הועדה בהחלט מצויה במיתחם הסבירות ולא מצאתי כל סיבה המצדיקה להתערב בה. ההחלטה שקיבלה הוועדה מתיישבת עם הנסיבות כפי שעולה מהראיות המנהליות שהיו בפניה, ולא רק זאת אלא ששבה ועיינה במסמכים הנוספים שהוצגו לה לאחר החלטת בית המשפט השלום בראשון לציון והגיעה למסקנה כי יש לדחות את טענות העותר.

אני דוחה את העתירה.

נימוקי ההחלטה בהתאם לתקנות זכויות הדייר בדיור הצבורי.

...

מחומר הראיות עולה, שהיא אכן ידעה אודות ההליך ובחרה במודע לא להשתתף בו. התוצאה היא שלא נפל כל פגם בהחלטה, כאשר בעת קבלתה, רוב הילדים נמצאו בחזקת האב ולא בחזקת האם.

מכל האמור, העתירה נדחית.

נימוקי ההחלטה: בהתאם לסמכותה, הוועדה בוחנת האם המבקשים עומדים בתנאים שנקבעו בחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, תשנ"ח – 1988 לצורך הכרה כדייר ממשיך.

...

מכאן מתבקשת, שלא לומר מתחייבת, המסקנה כי על העוסקים בדבר לבחון בקשות לזכאות בהקפדה רבה.

בעניין שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון פס' 10 לפסק דין השופט מזוז (28.01.2015) נפסק: " אין בידי לקבל את טענת המערער כי יש לייחס משקל נמוך לדו"חות המעגל ולתצהירי הסבתא. אלה הן ראיות ישירות מזמן אמת באשר למצב העובדתי מושא המחלוקת, ואין לקבל בדיעבד טענות על שיקולים כאלה ואחרים מצד הסבתא להסתרת מידע מעורכי הביקורת, ובמיוחד כאשר זו אינה כבר בין החיים. אציין כי טענה זהה לזו של המערער דנן נדחתה מכל וכל זה לא מכבר על ידי בית משפט זה: עע"מ 2851/13 סויסה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (23.6.2014).

התוצאה לאור כל האמור לעיל אין מנוס מדחיית העתירה, מבלי לקבוע דבר לעניין זכאות העותר לדיור ציבורי או סיוע אחר שלא כדייר ממשיך על-פי הוראות המעבר וחוק הדיור הציבורי.

להלן נימוקי ההחלטה: זכאות של דייר בדיור צבורי לרכוש את הדירה מסודרת בחוק הדיור הצבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט – 1998 (להלן: "החוק").

...

לאחר עיון ושקילה ולאור הראיות שהוצגו בפניי סבורני כי לא רק שהעותרת לא עמדה בנטל להפרכת חזקת התקינות המנהלית, בנוגע לקביעות העובדתיות לפיהן מדובר בדירה מאוחדת משתי דירות קודמות, אלא הראיות שהובאו בפניי בפרט מכתבים שכתבה העותרת יש בהם כדי לתמוך בחזקת התקינות הנ"ל עד כדי קביעת עובדה כי מדובר בדירה שאוחדה משתי דירות.

אין במחלוקת כלל כי במועד הנפקת ע/1 שטח הדירה היה 119 מ"ר. אני קובע אם כן, כי הוכח בפניי שמדובר בדירה מאוחדת משתי דירות, כפי שקבעה הוועדה ודוחה בעניין זה את טענת ב"כ העותרת לפיה מדובר בדירה שמלכתחילה הייתה יחידת דיור אחת ולא כזו מאוחדת משתי דירות.

סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל, מדובר בעתירה חסרת בסיס עובדתי או משפטי ואני דוחה אותה.

וזו לשון ההחלטה: "החלטה: דחיית הבקשה – סיבת הדחייה: המבקש לא התגורר בדירה הציבורית עם הדיירת החוזית מהתאריך הקובע 8.2009 ועד כניסתה למוסד סיעודי. כמו כן המבקש לא עונה על כללי זכאות לדיור צבורי בפני עצמו. בנתונים אלה לא עונה להוראות חוק דייר ממשיך, מותר לערער לציבורית: לא, נימוקי ההחלטה: הועדה בחנה מכלול הנתונים והנסיבות ולא מצאה מקום לחרוג מהכללים ולהעדיפו על פני זכאי הדיור הצבורי הממתינים לדיור צבורי, הדירה בת 4 חדרים ונחוצה לאיכלוס מישפחות נזקקות בנות 7 נפשות ויותר, בישוב 61 מישפחות הממתינות לדירה זו ואי פינויה מעכב איכלוסן" בעתירה, שהוגשה ביום 14.12.2022, טוען העותר כי בשל מצבו הבריאותי לא עלה בידו להבין את משמעות ההליכים שננקטו נגדו ולפעול למיצוי זכויותיו, ורק כאשר נשלחה אליו הודעת פינוי, הציג את ההודעה בפני משפחתו וזו סייעה לו בפנייה לייצוג משפטי.

...

המסקנה של ועדת האכלוס העליונה, על כך שהעותר לא התגורר בדירה במועדים הרלוונטיים הסמוכים למעבר אמו למוסד סיעודי, אינה חורגת ממתחם הסבירות.

העתירה נדחית איפוא, על הסף ולגופה.

העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ (סה"כ 6,000 ₪).