נימוקי דחיית הערעור של חברת קונספט נגד הבנקים

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 63864-06-16 ניתנה ביום 18 אוגוסט 2016 קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ המבקשת גדעון גולדפינגר 1. חיים אסיאג 2. דוד עיני המשיב משיבים פורמליים בשם המבקשת: עו"ד גיורא בן טל ועו"ד נטעלי מימון בשם המשיב: עו"ד אריאל שמר ועו"ד ליר חן ה ח ל ט ה

על רקע מציאות זו, בתחילת שנת 2010 נחתמו שני הסכמים: האחד, המסדיר את מחיקת החובות של מהמבקשת כלפי הבנקים תוך הקצאת אשראי לחברה כנגד הלוואת כספים מצד משקיעים בסך 20 מיליון ₪ (להלן - הסכם הבנקים);השני, הסכם בין המבקשת, לבין המשיב ולבין המשקיעים בחברה, המסדיר את מערכת היחסים של המשקיעים בינם לבין עצמם (להלן - הסכם המשקיעים).

מדובר לפיכך בקביעה עובדתית מנומקת, שערכאת העירעור ממעטת להתערב בה. סכויי העירעור בנוגע לסכום ההוצאות שכר הטירחה נמוכים, שהרי מדובר בנושאים המצויים בשקול דעת הערכאה הדיונית והסכום שנפסק אינו גבוה בהתייחס לדחיית התביעה שכנגד והקף החיוב שנפסק.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה בזה כי סכום של 1,453,200 ש"ח, כערכם ביום 1.11.11, יעוכב, בכפוף להמצאת התחייבות של המבקשת לפיה ככל שהמבקשת תהיה זכאית לקבלת תשלומים שונים כתוצאה מתביעת הבנקים (ת.א 2684-09-12 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו), בין בפשרה ובין בפסק דין, יופקד סכום של 901,000 ש"ח כערכם ביום 1.1.11 – אשר בצרוף הכספים שעוקלו, נועד להבטיח את זכויות המשיב ככל שהערעור ידחה - בקופת בית הדין מייד עם קבלתם (להלן – ההיתחייבות).

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה בזה כי סכום של 1,453,200 ש"ח, כערכם ביום 1.11.11, יעוכב, בכפוף להמצאת התחייבות של המבקשת לפיה ככל שהמבקשת תהיה זכאית לקבלת תשלומים שונים כתוצאה מתביעת הבנקים (ת.א 2684-09-12 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו), בין בפשרה ובין בפסק דין, יופקד סכום של 901,000 ש"ח כערכם ביום 1.1.11 – אשר בצירוף הכספים שעוקלו, נועד להבטיח את זכויות המשיב ככל שהערעור ידחה - בקופת בית הדין מייד עם קבלתם (להלן – ההתחייבות).

סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 13 לעיל.

אולם ככל שמשתמע מאמירות אלה בפסק הדין כי אין לראותו כהסכם מחייב, הרי שיש ממש בטענת המערערות כי לא היה מקום לאמירה/קביעה זו. על אף הסתייגותי מחלק מהנימוקים בפסק הדין, הרי שהתוצאה הסופית של דחיית התביעה מקובלת עלי, וזאת משני הטעמים העקריים עליהם השתית בית משפט קמא את פסק דינו – סיכול תכלית ההסכם והעובדה שהמשקיעים יכולים היו להחזיר את השקעתם ממכירת פעילות החברה.

במהלך המו"מ שהתנהל בין הצדדים לאחר ישיבת ה"קלוזינג", הציע בנק דיסקונט מחיקה של מלוא חובה של קונספט, ביטול השעבודים, ויתור על מניות בחברת האחזקות וניתוק מגע, כנגד תשלום נוסף של שני מיליון ₪.

מכירת פעילותה של החברה וריקונה מכל תוכן, גדעה את מקור הפירעון ושמטה איפוא את בסיס ההסכם ואת תכליתו.

...

אולם ככל שמשתמע מאמירות אלה בפסק הדין כי אין לראותו כהסכם מחייב, הרי שיש ממש בטענת המערערות כי לא היה מקום לאמירה/קביעה זו. על אף הסתייגותי מחלק מהנימוקים בפסק הדין, הרי שהתוצאה הסופית של דחיית התביעה מקובלת עלי, וזאת משני הטעמים העיקריים עליהם השתית בית משפט קמא את פסק דינו – סיכול תכלית ההסכם והעובדה שהמשקיעים יכולים היו להחזיר את השקעתם ממכירת פעילות החברה.

בנקודה זו, אני מגיע לטעם העיקרי השני שנזכר אף הוא בפסק הדין, ואשר בגינו יש לדחות את הערעור, והוא – המשקיעים יכולים היו להחזיר את השקעתם.

נצרף לכך את העובדה, שהתובעות נמנעו מלהציג לבית המשפט ולב"כ הצדדים דפי חשבון, דו"ח מבוקר או מסמכים אחרים, שניתן יהיה ללמוד מהם, מה נעשה בתמורה שהתקבלה ממכירת הפעילויות, ונגיע למסקנה, כי לא בכדי נטען כלפי התובעות, כי הסתירו מידע חיוני מהבנקים לאורך כל הדרך" (פסקה 89 לפסק הדין).

לסיכום.

חמישה נימוקים מביאים לדחיית התביעה כנגד הנתבע 1 – ראשית, ההסכמות בין הצדדים לא כללו כל התחייבות לתשלום דמי ייעוץ או כל שכר ראוי אחר; שנית, אין מקום לחיוב בגין עשיית עושר ולא במשפט או שכר ראוי; שלישית, אין לחייב את הנתבע אפילו היה מוכח שהפיק רווח אינצידנטאלי; רביעית, גם היתייחסות למועד בו הוגשה התביעה, לאחר שנים של הליכים משפטיים מביאה לדחיית התביעה; חמישית, ולמעלה מהנדרש – לא נתתי אמון בגירסת התובע בדבר הסכמה בעל פה. דיון והרחבה ביחס לנימוקים אלה יובא בסעיף 8 לפסק הדין.

הליך בבית המשפט המחוזי תל אביב ובבית המשפט העליון כנגד בנק דיסקונט ובנק לאומי עניינה של הנתבעת 2 הובא גם בתביעה על סך של 25,000,000 ₪ שהוגשה כנגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ ובנק לאומי בע"מ. התביעה הוגשה על ידי הנתבעת 2, יחד עם חברת בת וכן משקיעים נוספים – חברת המזרח לאחזקות בע"מ, אסיאג החזקות בע"מ וכן י.ג ארן אחזקות בע"מ [ור' תא (ת"א) 2684-09-12‏, קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (הש' ד"ר ד' אבניאלי מיום 16/10/17)].

וכן - "במהלך הדיון אישר פרופ' אסיאג, לראשונה, כי התמורה שהתקבלה ממכירת הפעילויות הייתה כ-40 מיליון ₪, אך לא פירט מה נעשה בכספים ולמרבית השאלות שנשאל בנידון השיב, שוב "אני לא זוכר". כך או כך - תביעת הנתבעת 2 והמשקיעים נדחתה ביום 16/10/2017 וכך גם ערעור עליה נדחה ביום 11/12/2018 [ור' ע"א 9366/17, קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (מיום 11/12/2018 הש' י' עמית, י' וילנר וע' גרוסקופף)].

הכרותם הקצרה והראשונית של התובע והנתבע התרחשה בחודש ינואר 2010, עת שימש התובע כיועצה של חברת פוקס ויזל בע"מ (להלן: "פוקס") לצורך בחינת הצעה עסקית שהציע הנתבע לפוקס.

...

ללמדנו שחיוב הנתבעת 2 הוגבל, על פניו, למקרה בו "יתברר כי הנתבע פעל בשם ומטעם החברה". יוצא אפוא שספק אם ניתן בהתאם לכתב התביעה לחייב את הנתבעת 2.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני קובע כדלקמן: התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

אני מחייב את התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

הרקע לבקשה המבקש ובת זוגו מתגוררים בדירה שבבעלות חברת רוטל קונספט ישראל בע"מ (להלן: החברה), שהמבקש הוא בעל מניותיה ומנהלה.

נגד החברה ניתן צו פירוק ביום 27.11.2012.

במסגרת הסכם שנחתם בחודש יולי 2013 בין הבנק לבין אחיו של המבקש, המבקש ובת זוגתו, לבין הנאמן (להלן: הסכם הבנק) הובהר כי המבקש ובת זוגתו מוותרים על זכותם "לקבל דיור חלופי בהתאם לסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל ו/או לדיור מוגן בהתאם לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר"; וכי ככל שלא יוסדרו חובות החברה בהליך הפרוק או חובות המבקש במסגרת הליך פשיטת הרגל, יהא רשאי הנאמן לפעול למימוש הנכס, כאשר המבקש ובת זוגתו לא יתנגדו לכך.

הצעה נוספת לסילוק החובות, נדחתה גם כן מנימוקים דומים בהחלטה מיום 2.1.2020.

שנית, ניכר כי בית המשפט הלך כברת דרך משמעותית לקראת המערער, כאשר דחה פעם אחר פעם את מועד פינוי הדירה, תוך שהוא מאפשר למערער להציע הצעות שיהיה בהן כדי לייתר את הליך המכירה.

...

על כך הוסיף כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי אין לו כל זכות שבדין לפדות את הדירה, וזו ניתנה לו רק "לפנים משורת הדין". הגם כי סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) אינו מקנה זכות זו במפורש, הרי שבהתחשב בתכליות הפקודה, יש להגיע למסקנה כי למבקש נתונה זכות כאמור.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בנספחיה ובהשתלשלות ההליך לפני בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

הבקשה נדחית.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו[footnoteRef:1] ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת, כתוארה אז, חנה טרכטינגוט ונציגי הציבור גב' חנה קפלניקוב ומר גיל אלוני; ס"ע 24940-01-11 ו- 52826-03-11) שבו התקבלה ברובה תביעת המשיב (להלן – גידי) כנגד המערערת (להלן – החברה) ונדחו תביעתו של גידי כנגד המשיבים הפורמליים ותביעת החברה כנגד גידי.

בסעיף 3.6 נכתב כך: "הסכם העסקה עם מר גולדפינגר [גידי – א.א.]: יחתם הסכם העסקה של החברה עם מר גולדפינגר שתנאיו יסוכמו עד למועד הקובע עם המשקיעים והחברה." "המועד הקובע" הוגדר בסעיף 2 להסכם המשקיעים כך: " 'המועד הקובע' או 'מועד ההשלמה' ("Closing") – 30 יום ימים [כך במקור – א.א.] לאחר חתימת הסכם זה, או מועד אחר כפי שיוסכם על ידי הצדדים, ובילבד שעד אותו מועד היתקיים אחרון התנאים המתלים לרבות השלמת שלבים 2 ו-3 להסכמת הבנקים לעסקה.

אלא שחיים "רימה את השותף הרומני בקשר עם סחורה אחרת ופעולה זו גרמה להפסקת הפעילות של רומניה מול קונספט ולנזק לפיו קונספט נותרה עם מלאי בסך של חצי מיליון ₪ שהוזמן על ידי רומניה לעונת החורף". בית הדין האיזורי דחה את תביעת החברה ברכיב זה וקבע כך: "מדובר בטענות עובדתיות אשר על התובעת הנטל להוכיחן. קונספט לא עמדה בנטל ולפיכך נדחה אף רכיב זה של התביעה." חובות החברה הקפריסאית – החברה טענה, בתמצית, כי גידי פעל בנגוד עניינים מובהק כאשר היתקשר עם החברה הקפריסאית, ללא ביטחונות וככל הנראה אף ללא הסכם בכתב, לצורך מכירת מוצרי החברה באוקראינה.

די בהיעדר נימוקים לטענות החברה בעיניין זה כדי לדחות את ערעורה בסוגיה זו. אשר על כן, ערעור החברה בנוגע לדחיית תביעתה – נדחה.

...

מתוך אחריות ורצון שלא להסלים את המצב ולהעמיק את המחלוקות הקיימות החלטתי להקדים ביומיים את חופשתי המתוכננת ממילא ואצא לחופשה כבר היום.

הוצאות המשפט דין ערעור החברה בכל הנוגע להוצאות המשפט שחויבה לשלם לגידי להידחות.

לא מצאנו כי במקרה זה מוצדק לסטות מהכלל לפיו אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בפסיקת הוצאות משפט על ידי הערכאה הדיונית.

סוף דבר לאור המקובץ, ערעור החברה מתקבל בכל הנוגע לעמלה בגין מכירת בלו בירד (סעיף 39 לעיל) ונדחה ביתר רכיביו.