נימוק החלטות בדבר קבילות מוצגים בהתנגדות הנתבעת

במסגרת תיק המוצגים שהוגש מטעם התובעת הוגשו בין היתר כנספח א', תמונה ממקום התאונה, כנספחים ב'1-וב'2, מכתב פניה שנשלח למחלקת פניות הציבור של הנתבעת 1, בצרוף תשובת הנתבעת 1 מיום 15.2.18, וכנספח ג', תמונה ממקום התאונה לאחר תיקון המפגע.

ב"כ הנתבעת היתנגד במועד דיון ההוכחות להגשת התמונה של מקום התאונה, כראיה מטעמה של התובעת, מהטעם כי לא הוגשה באמצעות עורכה, שכן התובעת אישרה בחקירתה כי התמונה צולמה לבקשתה על ידי ביתה.

) בהחלטה מפורטת ומנומקת שניתנה בדיון מיום 18.7.21, אישר בית המשפט את קבלת התמונה (נספח א' לתצהירה של התובעת) כראיה קבילה, הגם שהוגשה שלא באמצעות עורכה, על פי החריג לכלל, לאחר שהתובעת בחקירתה הנגדית אישרה באופן פוזיטיבי, כי היא מזהה את המקום בו צולמה התמונה, כמקום הנפילה, בו ארעה התאונה, בו נראה הבור בו נתקלה ונפלה.

יחד עם זאת, העידר חוות דעת רפואית, איננו מאפשר קביעה ברורה בדבר המיגבלות הרפואיות והתפקודיות שהנזק הביא לתובעת, וכיוון שהנטל מוטל על התובעת, חסר זה מגביל את גובה הפצוי שניתן לפסוק.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי נותר ספק לגבי מיקום המפגע- הבור והאשפה.

לצורך הדיון כאן, ניתן להניח, כי קמה בנסיבות גם חובת זהירות קונקרטית והשאלה הדרושה הכרעה הינה האם הופרה חובת זהירות זו. בנסיבות המקרה דנן, אני סבור, כי המענה לשאלה זו הוא חיובי.

בנסיבות העניין, סבור אני, כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 15%.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי אין בראיות שהובאו כדי ללמד על מהות העבודה של התובעת, ככזו המצריכה עמידה ממושכת ו/או מאמץ המופעל על רגל ימין.

לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שצרפה התובעת במסגרת ראיותיה, בשים לב לכך שהתובעת סבלה משבר בקרסול רגל ימין, רגלה גובסה, שהתה באי כושר מלא של 4 חודשים, עברה טיפול פיזיותרפיה לשיקום, סבלה מכאבים, אני סבור כי יש לפסוק לתובעת סכום פיצוי בגין כאב וסבל בסך 30,000 ₪, המשקף את הנזק הלא ממוני שסבלה.

בבקשה הראשונה, מבוקש עיון מחדש בהחלטה בעיניין גילוי מסמכים; בבקשה השניה מתבקש אישור הגשת תצהיר עדות חדש ותיק מוצגים מעודכן, ובבקשה השלישית מבוקש כי ינתנו הוראות בעיניין תשלום ההוצאות.

" כלומר, גם לו נגלה מידע חדש לב"כ התובע, ואיני קובע כי כך הדבר, אינני מוצא כי יש במידע האמור בכדי להוות מידע מהותי שבגינו יש מקום לשנות את החלטתי בנוגע לגילוי המסמכים שנידרש מהנתבעים.

הנתבעים מתנגדים לכל שינוי חזית או קבלת ראיות שאינן קבילות.

בהקשר זה אוסיף, כי ככל שהבקשה סבה על שיחתו של ב"כ התובע עם עו"ד שינדלר, אזי הנימוקים המפורטים לעיל יפים גם לעניין זה. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

...

היות שיומן בית המשפט איננו מאפשר שינוי מועד הדיון לאחת מן האפשרויות שנמסרו על-ידי התובע, והלכה למעשה היעתרות לבקשה היא דחיית הדיון עד לאחר חגי תשרי, אזי בנסיבות אלה אני דוחה את הבקשה.

סיכום ארבעת הבקשות אותן הגיש התובע נדחות.

כמפורט לעיל, התובע ישלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪.

למחרת, ביום 16.8.14 סמוך לשעה 23:00, התובע שב לבית החולים, והתלונן על "כאבי גב, כאבים בצואר ובבית חזה משמאל, כאבים בכף רגל ימין". בסיכום הביקור (מוצג "במ/2") נרשם מפי התובע: "לדבריו היה מעורב בתאונת דרכים עם חגורה ללא סיפור של אובדן הכרה הקאות או שינויים בראייה". גם בביקור זה התובע נבדק בבית החולים, לרבות ע"י רופא אורתופד, בוצעו צילומים, שלא הדגימו שברים, והתובע שוחרר שוב ללא קבלת טפול כלשהוא.

בתשובותיו לשאלות אלו (נסרקו ביום 29.10.17) ציין פרופ' נורמן כי, בעקרו של דבר, "לא התרשמתי כי קיימת הפרעה משמעותית של חוסר רכוז והפרעות זכרון. ההחלטה האם למנות מומחה נורולוגי היא של בית המשפט"; והוסיף כי "לדעתי, מינוי נורולוג לא ישנה את הנכות, אבל זה כמובן לשיקול דעתו של בית המשפט". למרות תשובה זו, התובע שלח אל פרופ' נורמן שאלות הבהרה בהקשר הנורולוגי פעם נוספת, בצרוף תעוד רפואי נוסף.

במסמך האמור נכתב כי לצורך המשך העסקתו של התובע כמורה בבית הספר, "יש לקצר את שעות עבודתו הפרונטאליות מ 20 שעות עבודה פרונטאליות בשבוע ל 10 שעות עבודה פרונטאליות בשבוע. יש להמנע מתורנויות, להמנע מטיולים וסיורים עם תלמידים שמחייבות הליכה ומאמץ גופני. האישור בתוקף מתחילת שנת הלימודים תשע"ו עד לסיומה". אני מקבל את היתנגדות הנתבעת, ולפיה אין בידי להסתמך על מיסמך זה, כבקשת התובע, נוכח מספר טעמים.

שנית, מבחינה מהותית, וכפי שנקבע בהחלטה האמורה, מיסמך זה אינו קביל בהליך כאן כראיה להוכחת נכות של התובע או כושר עבודה של התובע כתוצאה מן התאונה, שכן יש בו הערכה רפואית בעיניינו של התובע, לגבי כושר עבודתו.

ראוי להפנות לנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי האמורה בה נדחתה בקשת התובע לזימונה של ד"ר ויינברג לעדות, אשר יפים גם כאן, משנקבע כי "... בודאי שאין מקום לשמוע עדות מטעמה, שכל מטרתה היא ניסיון לעקוף את הוראות המסלול הייחודי הקבוע בסעיף 6א. לחוק פלת"ד... עדותה של ד"ר ויינברג "היא מיותרת ואינה נידרשת", כאשר עדותה אמורה להתייחס לנושא שבמומחיות, וכאשר הנכויות בתיק, לרבות הנכויות הזמניות, נקבעות אך ורק ע"י מומחי בית המשפט".

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשר לנכות הרפואית בתחום הנוירולוגי, את התיעוד הרפואי שהוגש, את חוות דעת פרופ' ירניצקי ועדותו בפניי וכן את עדותה של הפסיכולוגית, מצאתי כי אין ממש בטענות התובע בהקשר זה. ייאמר מיד; עיון בתיעוד הרפואי מעברו של התובע, לא מותיר כל ספק באשר לקיומו של מצב קודם רציני אצל התובע, בתחומי רפואה מגוונים אך בעיקר בתחום הנוירולוגי, שכלל תלונות רבות וממושכות, במשך יותר מ-25 שנה, בין היתר, על כאבי ראש, בחילות, והפרעות שינה.

בנוסף, כאמור, אין לפניי קביעה לפיה התובע סבל מנכות זמנית בעקבות התאונה, בתקופה כזו או אחרת, ולפיכך, יש ממש בטענת הנתבעת שדין התביעה בראש נזק זה להידחות, בהעדר הוכחה.

עלות חוות דעת: טרם סיום, אני מקבל את טענת הנתבעת כי יש לנכות מסכום הפיצוי שייפסק לתובע, את העלות בה נשאה בגין חוו"ד ד"ר ניר, משלא נקבע בחוות דעתו נכות צמיתה אצל התובע בתחום הא.א.ג., אף לא נכות זמנית, ואף מסתבר בדיעבד כי למעשה לא היתה ולו גם ראשית ראיה למינוי, שכן טענות התובע היו טענות סרק וכל התלונות היו קיימות עוד לפני התאונה.

החיובים עבור שכ"ט המומחים מתקזזים זה כנגד זה. סוף דבר - אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 65,630 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ וכן החזר אגרת פתיחה ששולמה.

בחודש אוגוסט האחרון הגישו התובעים היתנגדות לחלק מהמסמכים שנכללו בתיק מוצגי הנתבעים.

ההחלטה הנוכחית עוסקת במסמכים האחרונים שהורעפו על התיק בהקשר זה. הגשת מסמכים שלא באמצעות עורכם לגבי מסמכים שהגשתם מתבקשת שלא באמצעות עורכם צוין בהחלטה מיום 15.9.22 (בסע' 3), כך: "מחד גיסא, אכן יש מגמה בפסיקה לעבור מסוגיות של קבילות ראיות לסוגיות של משקלן (רע"א 423/83 מדינת ישראל נ' סילברמן, פ"ד לז(4) 281 (23.10.1983), ופסיקה רבה נוספת). מאידך גיסא, לא אותרה הלכה ולפיה הגיעה מגמה זו לכדי היתר גורף לצרוף כל מיסמך, יהא אשר יהא ואף ללא פירוט, הסבר או הנמקה לטעם להגישו באורח זה. משהתייחסה בקשת התובעים באופן פרטני לכל מיסמך, היה על הנמקות הנתבעים לגבי המסמכים לבוא בגדרה של התשובה. בתשובה נמצא אך טיעון כללי לגבי מעבר מקבילות למשקל וכיוצ"ב. על הנתבעים להשלים ולהגיש התייחסותם לכל אחד מהמסמכים שנזכרו בבקשה ולבאר עמדתם לגביו". בגדריו של דיון שהתקיים ביום 22.9.22 נקבע כי היתייחסות הנתבעים לסוגיה זו (ואחרות) תוגש עד ליום 29.9.22.

תירגום מסמכים לגבי מסמכים בשפות זרות צוין בהחלטה מיום 15.9.22 (סע' 6-5) כך: "לגבי מסמכים באנגלית – לא אוכל לקבל את הטענה כי מדובר בידיעה שיפוטית. בד בבד מקובל עלי כי לא בהכרח יש צורך בתירגום כל מיסמך ומסמך בשפה האנגלית המצורף כמוצג/נספח (ת"א (מרכז) 8640-01-14 פלונית נ' ד"ר מנחם (5.6.2018)). הדברים הם בשקול דעת. התובעים יעברו על המוצגים הרלוואנטיים, יבחנו אם ולאיזה מהם יש מבחינתם חשיבות ממשית בתירגום מאנגלית, ויודיעו לנתבעים. במידת הצורך יבואו הצדדים בהסכמה על מנת לנסות ולמקד את הדרוש. במקרה של מחלוקת, יבחן הדבר בדיון....ככל שיש מיסמך בשפה זרה אחרת (כמו סינית וגרמנית) – בהיעדר תירגום, ממילא לא ניתן יהיה לתת לו משקל". בהודעה שהגישו הנתבעים באוקטובר 2022 (ר' השתלשלות עניינים לעיל) ציינו הנתבעים לגבי מסמכים מסוימים, כי בכוונתם לפעול לתרגומם מאנגלית.

...

התובעים עתרו להעתר לבקשתם ללא צורך בהתייחסות נוספת מהצד שכנגד, משום שהפרת ההחלטה עולה ממסמכי תיק בית המשפט עצמו.

בית משפט השלום בנתניה ת"א 1378-08-22 גאן נ' יעלמשט ואח' מספר בקשה:9 לפני כבוד השופט אלי ברנד מבקש-תובע ברוך גאן משיבים-נתבעים 1. ליאור יעלמשט 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ ב"כ המבקש: עו"ד שלמה כהן ב"כ המשיבים: עו"ד יניב ברזילי החלטה

בעל-דין שלא יגיש מוצג כאמור לא יוכל להגישו במהלך ניהול ההוכחות, אלא אם תינתן החלטה המתירה את הדבר על פי בקשה מנומקת וערוכה כדין שתוגש במועד הגשת תיקי המוצגים (ואשר תיתקבל רק במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל).

בעל-דין המבקש להיתנגד להגשת מוצג ממוצגי הצד שכנגד יגיש בקשה בנושא זה תוך 20 יום ממועד קבלת תיק מוצגי הצד שכנגד, שאם לא כן יחשב כמי שהסכים להגשתו ולא תשמע מפיו כל טענה לעניין קבילות (מבלי לפגוע בכל טענה בנושא משקל או פרשנות).

...

הנובע מן האמור הוא שאני מקבל את הבקשה ביחס לחוות דעת השמאי מטעם המשיבים ומורה כי לא תשמש ראיה בהליך זה. סיכום והוראות להמשך הנובע מן האמור הוא שהבקשה למחיקת כתב ההגנה נדחית ואילו הבקשה ביחס לחוות הדעת הנגדית מתקבלת והיא לא תשמש ראיה בהליך זה. לאור התוצאה של דחיית העתירה לסעד אחד, במסגרתה התבקש סעד קיצוני ובלתי סביר, וקבלת העתירה לסעד השני מצאתי לנכון לקבוע כי הוצאות הבקשה יועמדו על 2,000 ₪ וישולמו על פי תוצאת ההליך העיקרי.

כמו כן ומאחר שכתב ההגנה לא נמחק, אני מורה כדלקמן: הצדדים ישלימו הליכי גילוי ועיון במסמכים וכל הליך מקדמי אחר, בשים לב לימי הפגרה והחגים הבאים עלינו לטובה, עד יום 15.10.23.