לצדדים שישה ילדים משותפים, ובעת הזו שתיים מתוכם קטינות ואילו היתר בגירים.
בחודש פברואר 2020 פנה המבקש לבית המשפט קמא והגיש תביעה במסגרתה עתר לקבלת סעדים לחידוש הקשר עם ילדיו בהתבסס ניכור הורי חמור שלהם כלפיו ע"י המשיבה.
מנגד, טענה המשיבה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, כי אין ממש בטענות המבקש, וכי בנגוד לנטען על ידו, הנתק בינו ובין הילדים נוצר כתוצאה מהתנהלותו כלפיהם וזניחת הקשר עימם, בעוד היא מצדה תומכת בחידושו ומצהירה כי תשתף פעולה ותעשה כל שיידרש לשם כך.
לאחר שהצדדים הופנו ע"י בית המשפט קמא להדרכה הורית, התקבלו תסקירים מספר ונקבעו זמני שהות במרכז קשר עם הקטינים ובהמשך מחוצה לו, הודיעה המשיבה ביום 28.02.2022, כי בת הצדדים הקטינה, .
תמצית טענות הצדדים
לטענת המבקש, בנסיבות המקרה דנא נידרשת היתערבות של ערכאת העירעור וקבלת הבקשה, שעה שקיים חשש ממשי לנזק שיגרם לו, לקטינות וליתר ילדי הצדדים בהנתן הניכור ההורי - נזק שנראה כבלתי הפיך; בית המשפט קמא שגה בכך שלא הביא בחשבון את עמדת האפוטרופוס לדין ולמעשה בהחלטה שניתנה על ידו התקבלה עמדת המשיבה בלבד שאיבדה האמון במומחית; הן בית המשפט קמא והן הצדדים ידעו כי הליך הבירור ואיסוף המידע ע"י המומחית הסתיימו וממילא לא מוטלת הייתה עליה החובה ליידע את הצדדים בדבר ההליך המשמעתי שהתנהל כנגדה, בפרט שעה שהחשדות כנגדה לא היו מהותיים; בית המשפט שגה עת הטיל עליו האחריות לחלוף הזמן והעיכוב בבירור ההליך; השמוש שעשה בית המשפט בסמכותו, עת הורה על החלפת המומחית בשלב כה מיתקדם של ההליך הוא מרחיק לכת ושגוי, תוך הותרתו מול שוקת שבורה בהיבט הכספי, ובכלל; טובת הילדים מחייבת המנעות מהליכים אבחוניים שוב ושוב, בפרט נוכח העובדה שחלפה למעלה משנה ממועד המינוי המקורי; המבקש מלין לכל אורך הדרך על ענוי הדין שניגרם לו בהליך בבית המשפט קמא.
כאמור, החלטה על אופן ניהול ההליך, לרבות מינוי מומחה מטעם בית המשפט על כל הכרוך בו, לרבות שינוי זהותו ומתן הוראות בכל הקשור בבצוע מלאכתו, מצויה בלבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית.
...
על פניו, הליכי המשמעת שננקטו כנגד המומחית אינם נוגעים במישרין למקרה דנא, ובכל זאת מצא בית המשפט קמא להורות על ביטול המינוי שלה ומינוי מומחית אחרת תחתיה כשהנימוק העיקרי עליו נסובה החלטתו הוא, שהתנהלותה כלפי הצדדים יצרה הכבדה על מתן האמון בה, אף שבית המשפט עצמו נותן אמון מלא במקצועיותה.
לאחר שעיינתי בכל אשר מונח לפניי ובתיק המתנהל בבית המשפט קמא, באתי לכלל מסקנה שאין מקום להתערב בהחלטה, אך כפוף להערות ולהוראות שיובאו להלן.
כידוע, הצדק צריך גם להיראות ולא רק להיעשות, ובית המשפט מצא, כי בהינתן הספק המרחף מעל פני מינוי הגב' גרשנזון, מוטב להסירו בדרך של מינוי מומחית חדשה.
סבורני, כי הטלת מלוא עלות שכרה של המומחית שמונתה תחתיה כל כתפיו בנסיבות שנוצרו בלא מתן הוראות מתאימות מולידה תוצאה שהיא בלתי הוגנת כלפיו.
משכך, מצאתי לקבוע, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(5) ותקנה 146(א)(1) ו-(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כי על בית המשפט קמא להורות למומחית גב' גרשנזון להשיב בשלב זה את הסכום שהיא מסכימה להשיב לידי המבקש תוך פרק הזמן שיקבע על ידו ותוך הותרת פתח להתדיינות בעניין החזר היתרה; הסכום שיושב יועבר לידי המומחית שמונתה תחתיה והמבקש ישא ביתרה (בהתאם לסכומים שצוינו בפני בית המשפט קמא) תוך פרק הזמן שיקבע; בתום ההליך ישוב ויידרש בית המשפט קמא לסוגיית הנשיאה בעלות חוות הדעת ובהתאם לשיקול דעתו יקבע האם על המשיבה להשתתף בנשיאה בעלותה אם לאו, לרבות שיעור ההשתתפות בה.
על יסוד כל האמור לעיל ובכפוף להוראות בסעיף 35 דלעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
