ניכויים אסורים וניכויים מותרים משכר העובד על פי חוק

אשר לטענת הנתבעת לפיה התובעים עבדו על פי שכר כולל (גלובאלי) – יובהר כי בסעיף 5 לחוק הגנת השכר נקבעו הוראות האוסרות על "שכר כולל" גמול בעד עבודה בשעות נוספות.

הנתבעת הפניתה להוראות פי סעיף 25(א)(4): "סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קבוצי או על פי חיקוק". הנתבעת התריעה בפני התובעים מספר פעמים ואף חתמה עימם על נספח להסכם עבודה, לפיו התחייבו התובעים להגיע לעבודתם בזמן והם לא עמדו בהתחייבותם זו, ומכאן מדובר בעבירת משמעת חמורה אשר לפיה רשאית הנתבעת לקזז משכר התובעים בגין הנזק שניגרם לה. התובעים התבקשו לא להגיע לעבודתם בתחילת חודש ינואר 2016, מהחשש הממשי, כי התובעים יגרמו נזק חמור לנתבעת, לרבות ללקוחותיה, אשר התגלה בהמשך כמוצדק, שכן התובעים גרמו בזמן עבודתם נזקים רבים לנתבעת.

באשר לניכויי השכר, סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, מונה רשימה סגורה של נכויי שכר מותרים, כאשר כל ניכוי שנעשה בנגוד לאמור בחוק הגנת השכר, מהוה ניכוי אסור.

...

בנוגע לתובע 2, תשלם הנתבעת בתוך 30 יום הסכומים הבאים: א. גמול שעות נוספות בסך 127,288 ₪.

בנוגע לתובע 3, תשלם הנתבעת בתוך 30 יום הסכומים הבאים: א. גמול שעות נוספות בסך 115,266 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

תקנה 5 לתקנות מגורים קובעת כדלקמן: "סך כל הנכויים המותרים לפי תקנות אלה יחד עם הנכויים לפי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), תשס"ב-2001 (להלן – תקנות דמי ביטוח רפואי), ולפי סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), לא יעלה על 25% משכרו החודשי של עובד זר." ייאמר כבר עתה, כי לא ניתן לעקוף את התקרות הקבועות בתקנות מגורים באמצעות תקנה 5 שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים את תקנות 2 ו – 3 מתוכן.

. (6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;"

יצוין, כי אותו מקרה עסק ספציפית בהוראות סעיף 1יא(ו) לחוק עובדים זרים ובנסיבות לפיהן לא ניתן בפועל לבצע הפקדה בקרן ייעודית על-פי החוק ועל כן, לא מצאתי רלבאנטיות להנחיות משרד הכלכלה משנת 2008 אליהן הפניתה הנתבעת, אשר קדמו להלכה.

...

הנה כי כן, הנתבעת לא הרימה את נטל השכנוע בעניין נסיבות סיום העסקתה של התובעת ועל כן טענת הקיזוז נדחית במישור העובדתי.

יוטעם, כי ממילא במישור המשפטי, דין טענת הקיזוז להידחות, משעה שהועלתה לראשונה בכתב ההגנה בתגובה לתביעה שהוגשה (וראו ע"ע 41354-02-16 חנה מלכה נ' טרייל סוכנויות בע"מ (ניתן ביום 9.1.2019), ע"א 155/06 דרור לביא נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (ניתן ביום 25.6.09) וכן בר"ע (ארצי) 34058-04-20 ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ נ' Embet Demek) (ניתן ביום 13.7.2020) שם נדונו ונדחו טענות דומות לטענות הנתבעת בסיכומיה בעמ' 76 לפרוטוקול מיום 3.6.21).

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה ברובה ולהורות לנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן, בתוך 30 יום: בגין הפרשות לפנסיה ופיצויים – סך של 14,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; בגין דמי הבראה – הואיל וניכר מתלושי השכר ודוחות הנוכחות, כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה כל חודש, והנתבעת שיקפה שיעור משרה בתחשיב שלה (201 ₪) כפי שלא נעשה בתחשיב של התובעת (300 ₪), מצאתי לקבל את תחשיב הנתבעת ולהורות שתשלום זה יבוצע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; בגין החזר ניכויים עבור מגורים – סך של 15,016.48 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; אשר לפיצויי הלנה, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי להפחית את פיצויי ההלנה ולהסתפק בהפרשי הצמדה וריבית כמובא לעיל.

(3ב) דמי טפול מקצועי-אירגוני לטובת האירגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לנכוי כאמור; שר העבודה, לאחר היתייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאשור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מאקסימום דמי הטיפול המקצועי-אירגוני שמותר לנכותם לפי פסקה זו;"

סעיף 25 מציין למעשה כי על מעסיק חל איסור לבצע נכויים משכרו של העובד פרט לרכיבים המנויים בסעיפי המשנה לסעיף.

יתרה מכך, סעיף 25(א)(1) לחוק קובע כי ניתן לנכות "סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק". כלומר, המחוקק היה מודע לכך שיש נכויים אשר חובה על המעסיק לבצע.

...

אולם, בענייננו לא ניכר שקריאת סעיף החוק כלשונו יש בו כדי להביא לתוצאה זו, בין השאר משכפי שציינו המילה "רשאי" כלל אינה מופיעה בלשון החוק ומשכך אין אנו סבורים כי מקרה זה הינו מהמקרים אליהם מתייחס פסק הדין, זאת כאשר גם עניין סיקסיק מציין בית המשפט כי נקודת המוצא היא קריאת סעיף החוק הרלוונטי כלשונו: "בשולי הדברים אומר, שככלל "רשאי" פירושו "רשאי" ואין פירושו "חייב". אמת נכון הדבר: נפלאים דרכי הפרשנות ויש ש"שחור" יכלול אף "לבן": ד"נ 3/62 [19] בעמ' 2475 (מפי השופט זוסמן).

משכך אין מנוס מהשבת התיק לבית הדין קמא לצורך השלמת הבחינה לסוגיות אלו.

סוף דבר משקבלנו את טענות דן לעניין פרשנותו של סעיף 25 לחוק הגנת השכר, דין הערעור להתקבל בחלקו.

בהתאם לסעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), נאסר על מעסיק לבצע נכויים משכר עבודתו של עובד למעט למטרות הקבועות בסעיף.

בין היתר, מתאפשר לנכות "סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק". בעיניין זה, תקנה 2(1) לתקנות עובדים זרים (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי) תשס"ב-2001 (להלן: "התקנות"), קובעת כי מעסיק רשאי לנכות משכרו החודשי של עובד זר (שאינו עובד סיעוד) עד שליש מהסכום שהוציא בעד דמי ביטוח רפואי אך לא יותר מהתקרה הקבועה בסעיף.

...

בענייננו, לא הובאו ראיות כי טופס ההודעה לעובד שצורף לכתב ההגנה של אופוס תורגם לתובעת וממילא גם בנוגע לתקופת זרוע הזהב אין בפנינו ראיות לפיהן הודעה לעובד כלל נמסרה לה. נוכח האמור, מצאנו לקבל את התביעה ברכיב זה ולפסוק לתובעת פיצוי בסך 2,000 ₪.

משכך, דין התביעה ברכיב זה, להידחות.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

יתרה מכך, העובדה שלצורך חישוב מס השבח, על פי חוק מסוי מקרקעין, מס השבח עצמו אינו מוּכר כניכוי, תומכת דוקא בעמדת התובע ששכר טירחתו אינו מוכר לנכוי.

לטענת התובע, על פי החוזה מייד לאחר רשומן של החלקות על שם הנתבעת, היה עליה לבחור את דרך המימוש: לגבי חלקות שהיא בוחרת להשאיר ברשותה – מועד הרישום הוא מועד התשלום, וההוצאות המותרות לנכוי הן ההוצאות שהוצאו בפועל לצורך הרישום; לגבי חלקות שהיא בוחרת למכור – מועד המכירה הוא המועד הקובע, וההוצאות המותרות לנכוי הן ההוצאות שהוצאו בפועל לצורך המכירה.

אוסיף, שבהנחה שהנתבעת הייתה מנכה את שכר הטירחה המלא של התובע לצורך חישוב מס השבח, אולם משלמת לתובע שכר טירחה מופחת (שכן לטענתה, משכר הטירחה מחלקה ברכוש נטו יש להפחית את שכר הטירחה כהוצאה המותרת כניכוי), היה הדבר מוביל, למעשה, לנכוי אסור מהשבח ששולם (שכן בפועל ההוצאה בגין שכר טירחה הייתה נמוכה יותר).

...

סבורני שהטענה בדבר אי-תשלום אגרה בגין ההליך הקודם – אין מקומה בהליך זה. במידה והתובע סבור שהחיוב לפי סעיף 61 לפסק הדין בהליך הקודם לא קוים במלואו, עומדות בפניו הדרכים הקבועות בדין למימוש החיוב, ואין מקום לדוּן בעניין במסגרת פסק דין זה. ד.11 – חישוב שכר הטרחה הנוסף המגיע לתובע בהתאם לקביעותי עד כה, אחשב עתה את התמורה הנוספת המגיעה לתובע כשכר טרחה בהתאם לחוזה.

ה – סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום נוסף (מעבר לסכומים אותם שילמה בעבר) של 967,835 ₪ (נכון להיום).

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את סכום המחצית הראשונה של אגרת המשפט בו נשא התובע בגין הליך זה. ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.