ניכוי תקופת מעצר בחו"ל מעונש מאסר בישראל

בית המשפט המחוזי עשה כן בהסתמכוֹ על הילכת סוויסה: "... יש לקבוע כי סעיף 11 לחוק העונשין מורה על ניכוי התקופה שבה שהה אסיר נימלט במעצר בחוץ לארץ לצורכי הסגרתו לישראל לשם המשך ריצוי עונשו מיתרת תקופת המאסר אשר עליו לרצות על פי גזר הדין שניתן טרם הסגרתו" (רע"ב 4865/04 מדינת ישראל נ' סוויסה, פ"ד ס(2) 57, 66 (28.6.2005)).

...

אין בידי לקבל את עמדת בית המשפט המחוזי לפיה ראוי לעשות את ההיקש הנ"ל כדי שמצבו של בן איבגי לא יוּרע ביחס למצב המשפטי שהיה חל עליו אילו ביצע את העבירות הנוספות בישראל, ולא בארגנטינה, והיה נשפט כאן על ביצוען.

נחה דעתנו מהסברו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לפיו דרישת הרשויות הארגנטינאיות באשר לזהות נושא המשרה המתחייב לפניהן היא שהצריכה את הוצאת מכתב היועץ המשפטי לממשלה, בד בבד עם מכתבו של שר המשפטים.

סוף דבר שורת הדין מחייבת ניכוי ימי המעצר שבו היה נתון בן איבגי בארגנטינה לצורך הליך הסגרתו לישראל מתקופת מאסרו כאן; אין הצדקה לניכוי ימי המעצר המקביל, אותן תקופות שבהן היה בן איבגי נתון במעצר לצורך הליך הסגרתו לישראל, במקביל למעצר או למאסר במסגרת התיקים הארגנטינאיים.

ניתן להגיע אל אותה תוצאה גם דרך סעיף 11 לחוק העונשין, הקובע כי אם "נשא אדם עונש בחוץ לארץ על עבירה, או היה נתון שם במעצר בגללה, ינוכה העונש או תקופת המעצר מן העונש שעליו לשאת בישראל בשל אותה עבירה". סעיף זה פורש בפסיקה כחל גם במקרה שבו שהה אסיר שנמלט מישראל במעצר מחוץ לישראל לצורכי הסגרתו לישראל לשם המשך ריצוי עונשו, באופן שיש לנכות את תקופת המעצר מחוץ לישראל מיתרת תקופת המאסר בישראל (רע"ב 4865/04 מדינת ישראל נ' סוויסה, פ"ד ס(2) 57 (2006)).

...

אלא שהיא עשתה כן בסופו של דבר בשל הסכנה המשמעותית הנשקפת ממנו, והחשש להימלטותו.

ועל כל אלה נראה לי כי יש צדק בטענת המערער כי עמדת המשיב נגועה במידה לא מעטה של תחכום משפטי שאינו ראוי שיינקט על ידי מדינת ישראל כלפי המדינות איתן היא כרתה הסכמי הסגרה.

התוצאה היא אם כן, כי לנוכח החלטתו של בית משפט זה בבש"פ 10191/17 הנ"ל, יש לראות את התקופה השנויה במחלוקת כתקופת מאסר, ולא כתקופת מעצר.

על פי הסדר הטיעון, לאחר שיורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, התבקש בית המשפט לגזור על הנאשם שש שנות מאסר בפועל (בנכוי תקופת מעצרו בחו"ל ובישראל), מאסר על תנאי על פי שיקול דעתו של בית המשפט, קנס בגובה שישה מיליון ש"ח, ועוד ארבעה מיליון ש"ח יחולטו על פי סעיף 297 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

בהתאם להסדר הטיעון, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: שש שנות מאסר בפועל (בנכוי שלושה חודשים בהם שהה הנאשם במעצר בחו"ל, וכן בנכוי תקופת מעצרו של הנאשם מיום 15.3.2013 ועד ליום מתן גזר הדין).

...

בשכלול שתי נסיבות עיקריות אלה, ובהתחשב בעובדה שהעונש שנקבע בהסדר נקבע גם בעזרתו של כב' השופט רוזן ששימש כמגשר בתיק, אני קובע כי העונש שנקבע במסגרת הסדר הטיעון ראוי בנסיבות העניין ואין מקום להתערב בו. בטרם סיכום, ולאחר שכבר קבעתי כי הסדר הטיעון ראוי ומאוזן בעיניי, אני מוצא מקום לשוב ולהבהיר שהעונש שנגזר לכהן בענייננו, הוא עונש התואם את כתב האישום המתוקן.

לו היה הנאשם עומד למשפט ומורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי, ובעיקר בלקיחת שוחד של שני מיליון יורו במסגרת פרשת רוגוזין, היה העונש שנקבע בהסדר רחוק מאוד מהעונש שהיה מוטל עליו, גם מבחינת רכיב המאסר וגם מבחינת רכיב הקנס וחילוט הכספים (הרבים) שעוד נמצאים ברשותו.

בהתאם להסדר הטיעון, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: שש שנות מאסר בפועל (בניכוי שלושה חודשים בהם שהה הנאשם במעצר בחו"ל, וכן בניכוי תקופת מעצרו של הנאשם מיום 15.3.2013 ועד ליום מתן גזר הדין).

בתאריך 06.10.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד גזר את עונשו של המבקש, והשית עליו את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בנכוי תקופת מעצרו.

בפסיקתו של בית משפט זה, התגבשה הלכה, לפיה כאשר אדם הורשע ודינו נגזר לעונש מאסר הרי שאף אם ריצוי עונשו עוכב עד להכרעה בעירעור – ככלל לא יותר לו לצאת מן הארץ, אלא במקרים חריגים ונדירים, דוגמאת: צורך אנושי מיוחד, טיפולים רפואיים דחופים, או אילוץ כבד משקל אחר (ראו למשל: [ע"פ 5307/09](http://www.nevo.co.il/case/6004921) דיוויס נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (30.07.2009); בש"פ 6060/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה ז' (23.08.2010); ע"פ 3506/13 הבי נ' מדינת ישראל, פיסקה 8 (05.11.2013) להלן: (ענין הבי) ; ע"פ 3164/14 פן נ' מדינת ישראל, פיסקה 2 (18.05.2014); ע"פ 4301/15 פינטו נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 (06.08.2015)), טעם הדבר נעוץ, בין היתר, בסכנה האינהרנטית הקיימת להמלטות מן הדין, אם תותר יציאה לחו"ל של מי שעתיד לרצות עונש מאסר ממושך.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה לה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעמים שיובאו מיד להלן.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.

נקבע שמי שנושא בישראל עונש מאסר בגין עבירה, לאחר שנשא בחוץ לארץ תקופת מעצר או מאסר בגין אותה עבירה, יש לנכות את תקופת המעצר או המאסר בחוץ לארץ מן העונש שעליו לשאת בישראל בשל אותה עבירה (ס' 11 לחוק העונשין, רע"ב 4865/04 מדינת ישראל נ' אופיר סוויסה (טרם פורסם, 28.6.05); ב"ש (י-ם) 6451/04 יפים שאק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.10.04)).

...

מנגד טענה המשיבה, כי בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה יש לדחות את הערעור ולהותיר את עונש המאסר על כנו (ללא ניכוי ימי מעצרו בחוץ לארץ).

על יסוד כל האמור, אני סבור שאין להתערב בעונש שנגזר על המערער.

בהתאם לכך, חלק זה של הערעור מתקבל ומתקופת מאסרו של המערער ינוכו ארבעים ושלושה ימים שבהם, לפי הודעת המדינה מיום 10.1.12, הוא היה נתון במעצר בחוץ לארץ בגדר הליכי הסגרתו לישראל.

הערעור מתקבל במובן זה שמתקופת מאסרו של המערער ינוכו ארבעים ושלושה ימים שבהם, לפי הודעת המדינה מיום 10.1.12, הוא היה נתון במעצר בחוץ לארץ בגדר הליכי הסגרתו לישראל.