ניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי

לבסוף, דוחה התובעת את הטענה כי יש מקום לעריכת ניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי, בהצביעה על כך שפעלה בסבירות ובתום לב כדי לקבל תגמולים אלה, אך נדחתה.

...

בנסיבות אלה, אני קובע כי התובעת מיצתה את חובתה וכי אין מקום לעריכת ניכוי רעיוני.

אמנם בן הזוג לא נחקר במל"ל, אך לא שוכנעתי כי קיים סיכוי ממשי כי דווקא עדות בן הזוג, חרף היותו בבירור צד מעוניין, הייתה משנה מעמדת המל"ל. כפועל יוצא, אף אין לדבר במקרה דנן, על אי קיום חובותיו הציבוריות של המל"ל, בהותרת ההחלטה על כנה, לו היה דן בדבר בשנית.

סוף דבר על רקע כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת במובן זה שהנתבעת תשלם לתובעת בגין נזקיה עקב תאונת הדרכים מיום 10.10.2017, סך כולל של 556,581 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 13% + מע"מ והאגרה כפי ששולמה.

נותר עוד להכריע במחלוקת בין הצדדים בעיניין ניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

...

בתאריך ה- 4/7/18, נשלח לתובעת מכתב מטעם המוסד לביטוח לאומי, לפיו התובעת התבקשה להמציא חשבוניות טיפול מיום הפגיעה ומאחר שטרם המציאה את המסמכים, תביעתה נדחית.

במכתב מתאריך 5/1/21 דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעת התובעת – במכתב המוסד נרשם שהתביעה נדחית מכיוון שתאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד עצמאי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח יד וכי מעיון בפרטי תביעתה של התובעת ומבירורים שנערכו עולה שלא הוכח שהייתה בדרכה מעבודתה למענה.

סוף דבר מושכלות יסוד הן שעל התובע נטל ההוכחה להוכיח את מלוא הרכיבים הנדרשים על מנת שיתאפשר לבית המשפט לאמוד את נזקיו והנסיבות הנדרשות להכרעה בסוגיות המצויות במחלוקת.

טענתה הנוספת של המבקשת, שלפיה שגה בית המשפט משלא הורה על ניכוי רעיוני של תקבולי המוסד לביטוח לאומי – אף היא נטועה בדל"ת אמות המקרה.

...

אשר להפסד הכנסות לעתיד, מצא בית המשפט להעמידו על סך של 244,720 ש"ח ואת רכיב העזרה וההוצאות להעמיד על 20,000 ש"ח (חלף 6,000 ש"ח שנקבעו בפסק הדין של בית משפט השלום).

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

עוד טען ב"כ הנתבעים כי ככל שיקבל בית המשפט את הטענה כי שכרו של התובע גבוה מהשכר המשתקף בתלושי שכרו, יש לערוך ניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי בהתאם לשכר הגבוה יותר.

...

בסיכומו של דבר, נטען בסיכומי ב"כ הנתבעים כי הנזק שנגרם לתובע בגין התאונה מגיע לסך של 85,487 ₪ ה"נבלע" בתגמולי המוסד לביטוח לאומי ולכל היותר זכאי התובע לפיצוי בשיעור של 25% מהנזק בתביעה זו. דיון והכרעה: שאלת החבות כפי שפורט לעיל, שאלת החבות אינה במחלוקת בין הצדדים ובהתאם להודעה המשותפת שבגינה ניתן פסק הדין החלקי מיום 15.2.2021, הרי שהתאונה הנדונה היא בבחינת "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים.

בשונה ממצב הדברים בע"א 4258/20, הרי שבענייננו עסקינן במי שעבד בישראל, שנים רבות, בהתאם לאישורי כניסה ועבודה רציפים, וחזקת ההמשכיות מובילה למסקנה כי היה ממשיך בעבודתו כל עוד יכול היה לעשות כן על פי הדין בישראל, כלומר בהתאם לסעיף ד.1.

סיכום מאחר שעל פי סע' 330(ג) לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] , תשנ"ה – 1995, זכאי התובע לרבע מהפיצוי הכולל (גם אם תביעתו אינה נבלעת במלואה – ראה ע"א (מחוזי ת"א) 2949/01), הרי שהוא זכאי לפיצוי בסך 89,750 ₪ ואני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע סכום זה בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בנוסף אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 13,126 ₪ בהתאם לתעריף המינימלי המוכמלץ של לשכת עורכי הדין, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

סיכום ניזקי התובע ניזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 550,000 ₪, כמפורט בראשי הנזק שלעיל ולהלן: הפסד שכר לעתיד - 440,000 ₪ הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות - 55,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 5,000 ₪ עזרת זולת לעבר ולעתיד - 7,000 ₪ נזק לא ממוני - 33,000 ₪ __________ 540,000 ₪ ניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי לטענת הנתבעת, התאונה הנה תאונת עבודה, והיה על התובע להגיש תביעה למל"ל ולפעול למיצוי זכויותיו שם. זאת במיוחד שעה שהרכב בו אירעה התאונה שרת את התובע במסגרת העסק שלו, וכמוהו כרכב מעביד.

...

טענת הנתבעת, שלפיה בהתאם לתקנות, במקרה של הגבלה קלה מאד בתנועות עמוד השדרה, אין לקבוע נכות כלל, וכי רק ככל שקיימת הגבלה קלה (להבדיל מהגבלה קלה מאד) ניתן לקבוע נכות, אינה מקובלת עלי.

על יסוד האמור לעיל, אינני מקבלת את טענת התובע לירידה בהכנסות כתוצאה מהתאונה.

העובדות שנמסרו למל"ל במסגרת התביעה הן חלקיות, מגמתיות, אינן עולות בקנה אחד עם העובדות שהתבהרו בחקירתו הנגדית של התובע (והובאו בהרחבה לעיל), והן נועדו להוליך את המל"ל למסקנה אחת בלבד שאפשרית על בסיסן, שלא מדובר בתאונת עבודה.

בנסיבות הענין, כשהתובע היה מודע לטענת הנתבעת מראשית הדרך ובחר שלא לפנות בתביעה למל"ל; כשהתביעה למל"ל הוגשה בשיהוי כה ניכר; כשהתובע הגיש תביעתו למל"ל והמשיך לטעון באותה נשימה בהליך שלפני כי לא מדובר בתאונת עבודה; כשהתובע בחר לנסח את תביעתו למל"ל באופן חלקי, מגמתי וחסר, שאינו תואם את מכלול העובדות שהתבררו בחקירתו הנגדית; בהינתן כל אלה, הגשת התביעה למל"ל אינה יכולה להחשב, לטעמי, כמיצוי זכויות בסבירות ובתום לב. על יסוד האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי יש מקום לניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל להם היה זכאי התובע לו היה פועל בסבירות ובתום לב למיצוי זכויותיו במל"ל. באשר לשיעור הניכוי הרעיוני - הנתבעת טוענת כי יש לחשב את הגימלה הרעיונית על פי השכר החודשי שנטען ע"י התובע בתצהיר עדותו הראשית – 42,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 350,000 ₪ (540,000-190,000), בצירוף שכ"ט עו"ד כדין והחזר אגרה, וכן תישא בתשלום המחצית השנייה של האגרה.