ניכוי רעיוני בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה

אין מחלוקת בין הצדדים ששכרו הממוצע של התובע, עובר לתאונה, מסתכם בסך של 18,498 ₪, לאחר ניכוי מס הכנסה (סעיף 11 לסיכומים מטעם התובע וסעיף 64 לסיכומים מטעם הנתבעת).

בע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' בשאראת (1.2.2016), נקבע מפי כב' השופט י' עמית כי :"מיצוי הזכויות במל"ל צריך להעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה (ראו תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956). זאת מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל (לתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וסעיף 6 ב לחוק הפיצויים ...ראו רע"א 863/93 התעשיה האווירית בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז (4), 815, 822 (1993)). בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוואנטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית..." (פסקה 8).

לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעת כי יש להורות על ניכוי רעיוני של גמלאות המל"ל, בהתאם לחוות הדעת האקטוארית הרעיונית נ/ 14 שלפיה ככל שהנכות שנקבעה על ידי המומחה בתחום הכאב, תוכר על -ידי המל"ל, גמלאות המל"ל תסתכמנה בסכום של כ - 4.3 מליון ₪.

...

לטענתם, "עוול זה" תוקן על ידי בית המשפט עת נעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור ומינה מומחה בתחום הכאב.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורה אני כי נוכח העובדה שבוועדות הרפואיות של המל"ל לא ישב מומחה בתחום הכאב ואף לא נקבעה לתובע נכות בגין פגיעה בעמוד השדרה הצווארי, על התובע למצות את זכויותיו במל"ל ולהגיש תביעה להכרה בהחמרה במצב ולהכרה בנכות שנקבעה בתחום הכאב, בצרוף חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר שטיין.

במקרה זה, גמלאות המל"ל עולות על סכום הנזק כפי שנפסק לעיל ודין התביעה היה להידחות שכן סכום הפיצויים "נבלע" בגמלאות המל"ל ובנסיבות העניין, התובע אינו זכאי ל - 25% מהנזק.

בפרשת בסה עמד כב' השופט יצחק עמית על גבולות חובת מיצוי ההליכים של נפגע בתאונת עבודה, באורח ברור, כדלקמן: "מיצוי הזכויות במל"ל צריך להעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב, ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה (ראו תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956). זאת, מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל (לתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ראו רע"א 863/93 התעשיה האווירית בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4), 815, 822 (1993)). בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוואנטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון, הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית (ראו תא (מחוזי י-ם) 624/94 מסילתי נ' דוד אבו (17.12.2001)). אי התייצבות לבדיקה או המנעות מהגשת מסמכים עלולה להחשב כחוסר תום לב מצד הנפגע (ראו ע"א 1411/11 שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ, פס' 2 (6.15.2013)), ולהביא לתוצאה של ניכוי רעיוני של הגימלאות מהפיצויים". ראו בנוסף, פסק דינה של כב' השופטת שלומית יעקובוביץ בת"א (מחוזי ת"א) 40395-02-17  ר.פ. נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [8.9.2019] ופסק דינה של כב' השופטת בלהה טולקובסקי בת"א (מחוזי מרכז) 2863-11-17 א.א. ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [6.4.2021].

...

בנסיבות אלה סבורני כי גם התובע נושא באחריות מסוימת לקרות התאונה.

בהעדר פנייה לרופא המוסמך, אין להניח שאם הייתה נערכת פנייה היא הייתה נדחית, לבטח כאשר קיימת חוות דעת מומחה מטעם בית משפט הקובעת נכות גבוהה (פי 2) מזו שנקבעה במל"ל, וכאשר קיים צילום עדכני המעיד בבירור על החמרה במצב המפרק.

לאחר שתוגש חוות הדעת אקבע את הסכום אותו יש להקפיא עד שהתובע ימצה את ההליכים במל"ל. הערכת הנזקים: מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר בתוספת פנסיה - 635,964 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה - 570,124 ₪ ג. עזרת הזולת - 65,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות - 10,000 ₪ ה. נזק לא ממוני - 103,000 ₪ ו. בניכוי אשם תורם (20%) 276,817 ₪ - ז. בניכוי תגמולי מל"ל (שאינם במחלוקת) 165,580 ₪ - סה"כ- 941,691 ₪ סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע פיצוי בסך של 941,691 ₪, בניכוי תגמולי המל"ל הנוספים (ככל שהתובע יהיה זכאי לתגמולי מל"ל נוספים, כמפורט לעיל), ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ, והוצאות משפט כנגד קבלות (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה ועד התשלום בפועל).

הצדדים והמחלוקת התובעת, ילידת 1985, נפגעה ביום 7.9.2009 בתאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבודה.

הנתבעות מכחישות את טענות התובעת וטוענות כי לא הייתה פניה מצדה להפעלת פוליסת הנכות אלא פוליסת הביטוח המקיף של הרכב בלבד [ביטוח מקיף], כי ניזקי הגוף של התובעת היו מבוטחים בחברת ביטוח אחרת [פוליסת חובה], כי לא נאמר לה בשום צורה כי יש להמתין עם הפניה לחברת הביטוח עד לקביעת המוסד לביטוח לאומי והעיכוב בפניה למוסד לביטוח לאומי היה על פי עצת עורכי הדין שלה שייצגו אותה בתביעת הפלת"ד. עוד טוענת הנתבעת, כי מצבה של התובעת הוטב עקב העיכוב בפניה למוסד לביטוח לאומי הואיל ובתיק הפלת"ד בוצע ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל לפי נכות בשיעור של 19% ולא ניכוי לפי הנכות שנקבעה בפועל בשיעור גבוה משמעותית.

טענה זו נדחית כבר עתה, הן משום שאין טענה כנגד הנתבעות כי גרמו לתובעת שלא להגיש את תביעתה למל"ל בסמוך לאחר התאונה והן משום שאילו הייתה מוגשת תביעת הפלת"ד לפי הנכות שנקבעה במל"ל, גם הפצוי לתובעת היה מחושב לפי נכות גבוהה יותר ולא רק הנכוי.

...

לאחר בחינת הראיות, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובעת להוכיח טענותיה כלפי נתבעת 2 ואסביר: בניגוד לאמור בסעיפים 6-7 לכתב התביעה - התברר, כי התובעת כלל לא שוחחה עם סוכן הביטוח בסמוך לאחר התאונה.

מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה ודין התביעה להידחות.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.

בפסק הדין שניתן בע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' חאלד בשאראת (01/02/2016), (להלן: "פרשת בסה") היתייחס כב' השופט יצחק עמית לחובה המוטלת על נפגע עבודה למצות את הליכים בתום לב במל"ל, וקבע כדלקמן: ".. ייתכן שזכותו של המעביד תהא תלויה ברצונו של העובד? ברצותו יתבע מהמוסד את הגִמלה, ואזי יזכה מעביד בנכוי ערכה המלא, אפילו בפועל הופחתה או נשללה על-ידי המוסד; ברצותו לא יתבע כלל את הגִמלה, ובשל כך בלבד יפסיד המעביד את זכות הנכוי שלו? אין הדבר מתקבל על הדעת כלל ועיקר (ע"א 86/73 תושיה נ' ציון חב' לביטוח בע"מ, פ"ד כח (2) 497, 500 (1974))". בפרשת בסה הנ"ל עמד כב' השופט יצחק עמית על גבולות חובת מיצוי ההליכים של נפגע בתאונת עבודה, באורח ברור, כדלקמן: "מיצוי הזכויות במל"ל צריך להעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב, ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה (ראו תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956). זאת, מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל (לתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ראו רע"א 863/93 התעשיה האווירית בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4), 815, 822 (1993)). בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוואנטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון, הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית (ראו תא (מחוזי י-ם) 624/94  מסילתי נ' דוד אבו [פורסם בנבו] (17.12.2001)). אי התייצבות לבדיקה או המנעות מהגשת מסמכים עלולה להחשב כחוסר תום לב מצד הנפגע (ראו ע"א 1411/11 שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ, פס' 2 [פורסם בנבו] (6.15.2013))" על רקע האמור לעיל, במקרה שבו הניזוק מגיש את תביעתו באיחור למוסד לביטוח לאומי, ובשל כך פוקעת זכאותו לגימלה ו/או המוסד לביטוח לאומי דוחה את תביעתו, וככל שהמזיק הוא המעביד, ניתן לראות בתובע כמי שהפר את חובת הקטנת הנזק, וכמי שלא פעל בסבירות ובתום לב כדי למצות את זכויותיו לפני המוסד לביטוח לאומי, ובהתאם יש לנכות את הגימלה הרעיונית שלה הוא היה זכאי לקבל אילו היה פונה למוסד לביטוח לאומי בזמן ותביעתו הייתה מתקבלת.

...

בפסק הדין שניתן בע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' חאלד בשאראת (01/02/2016), (להלן: "פרשת בסה") התייחס כב' השופט יצחק עמית לחובה המוטלת על נפגע עבודה למצות את הליכים בתום לב במל"ל, וקבע כדלקמן: ".. ייתכן שזכותו של המעביד תהא תלויה ברצונו של העובד? ברצותו יתבע מהמוסד את הגִמלה, ואזי יזכה מעביד בניכוי ערכה המלא, אפילו בפועל הופחתה או נשללה על-ידי המוסד; ברצותו לא יתבע כלל את הגִמלה, ובשל כך בלבד יפסיד המעביד את זכות הניכוי שלו? אין הדבר מתקבל על הדעת כלל ועיקר (ע"א 86/73 תושיה נ' ציון חב' לביטוח בע"מ, פ"ד כח (2) 497, 500 (1974))". בפרשת בסה הנ"ל עמד כב' השופט יצחק עמית על גבולות חובת מיצוי ההליכים של נפגע בתאונת עבודה, באורח ברור, כדלקמן: "מיצוי הזכויות במל"ל צריך להיעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב, ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה (ראו תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956). זאת, מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל (לתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ראו רע"א 863/93 התעשיה האוירית בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4), 815, 822 (1993)). בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוונטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון, הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית (ראו תא (מחוזי י-ם) 624/94  מסילתי נ' דוד אבו [פורסם בנבו] (17.12.2001)). אי התייצבות לבדיקה או הימנעות מהגשת מסמכים עלולה להיחשב כחוסר תום לב מצד הנפגע (ראו ע"א 1411/11 שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ, פס' 2 [פורסם בנבו] (6.15.2013))" על רקע האמור לעיל, במקרה שבו הניזוק מגיש את תביעתו באיחור למוסד לביטוח לאומי, ובשל כך פוקעת זכאותו לגמלה ו/או המוסד לביטוח לאומי דוחה את תביעתו, וככל שהמזיק הוא המעביד, ניתן לראות בתובע כמי שהפר את חובת הקטנת הנזק, וכמי שלא פעל בסבירות ובתום לב כדי למצות את זכויותיו לפני המוסד לביטוח לאומי, ובהתאם יש לנכות את הגמלה הרעיונית שלה הוא היה זכאי לקבל אילו היה פונה למוסד לביטוח לאומי בזמן ותביעתו הייתה מתקבלת.

בהתאם ולאור הפסיקה עליה הרחבתי לעיל אני מקבלת את דרישות הנתבעת לניכוי רעיוני אשר יועמד על 40,580 ₪ כדרישת הנתבעת.

סוף דבר: לאור כל המפורט לעיל, הנתבעות ביחד ולחוד, ישלמו לתובע, באמצעות הנתבעת 2, סך של 47,000 ₪ (מעוגל).

נטען, כי יש לאזן בין שני צדי המשוואה, אחרת תרויח חברת הביטוח את שווי קצבת הזיקנה שהפסידה התובעת וייווצר מצב אבסורדי לפיו, התובעת תצא בלא כלום, אך בשל דרישות החוק והמל"ל. התובעת מזכירה כי אין עסקינן במקרה בו חל ס' 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, בו ביקש המחוקק להבטיח שנפגעים מסוימים יזכו בחלק מן הפיצויים (25%), אף אם שיעור גמלאות המל"ל עולה על סכום הפיצויים, וכן כי בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה שבה נפגע עובד על ידי שימוש ברכב המעביד- אין המוסד רשאי לחזור אל המעביד.

אני קובעת כי זהו סכום אותו יש לנכות בגין רכיב זה. עיקרון הקטנת נזק- ניכוי רעיוני בגין הגשת תביעה לנכות מעבודה באיחור הנתבעת טוענת כי התובעת הגישה תביעתה לנכות במל"ל באיחור ובשל כך יש לנכות ניכוי רעיוני בסך של 41,034 ₪ בגין הקיצבאות שהייתה מקבלת אילו הגישה תביעתה במועד.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת.

בנסיבות שפורטו לעיל, גם אין לקבל את הטענה כי האיחור במיצוי זכויותיה של התובעת במל"ל היה בחוסר תום לב. לאור כל האמור, אני קובעת כי מסכום הפיצוי המוסכם יש לנכות את דמי הפגיעה וכן את ההפרש בין קצבאות הנכות לקצבאות הזקנה, לעתיד ולעבר, הכל כדלהלן: דמי פגיעה- 18,200 ₪ הפרשי הקצבאות לעבר- 4,045 ₪.

סוף דבר: שיעור הפיצוי המוסכם לתובעת הועמד על סך כולל של 95,000 ₪, קרי, 84,168 ₪ נטו.