מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ניכוי רווח שנותר מעיכוב בנייה

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ומדוע לא עמדו המשיבים בתנאי פסק הביניים? ראשית, הם לא התקשרו עם "משקיע" תוך ארבעה חודשים ממועד הוצאת היתר הבנייה, אלא אם "מלווה" ואין הרי זה כהרי זה. טענות המבקשים בעיניין זה יוצגו ביתר פירוט בהמשך פסק הדין (ראו להלן בפסקות 24-23 לפסק דיני); מוסיפים המבקשים וטוענים כי המשיבים עיכבו במכוון את קבלת היתר הבניה, ויש לספור את מנין החודשים להתקשרות עם משקיע מהמועד בו ניתן היה להוציא היתר באופן מעשי, ולא מהמועד בו הוצא בפועל.
הוא מותיר מרווח גמישות למשיבה להיתקשר עם גורמים שונים, ובילבד שהתקשרות זו תבטיח את הקמת הפרויקטים.
הבורר קבע כי המשיבה תשלם למבקשת סך הוצאות "תוך 18 חודשים מיום קבלת היתר בניה (משך הבניה הקבוע בהסכמי התמ"א)" (עמ' 19 לפסק הביניים), ועוד תשלום שחושב על בסיס הרווחים הצפויים מהפרויקט (שעודכן, כזכור, בפסיקתו של בית משפט זה).
כמובן שבמסגרת התובענה שבפניי לא אנקוט עמדה בשאלה האם קיימת זכות קזוז למשיבים, ומה היקפה; די לי בעצם האפשרות שקיימת זכות כזו, כדי לבסס את המסקנה, כי הפרת התנאי השני אינה מביאה בהכרח לסעד של העברת הפרויקטים לידי המבקשים.
...
האם מכאן נובעת המסקנה כי יש להעניק לה את מימוש הפרויקטים, לאחר שהם מצויים כבר בשלב בנייה מתקדם ביותר? זוהי תוצאה לא סבירה בכל קנה מידה.
על רקע זה פרשנות נאותה של התנאים בפסק הביניים מובילה למסקנה כי לא הרי התנאי הראשון כהרי התנאי השני.
התוצאה התוצאה היא שאני דוחה את המרצת הפתיחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

גם אילמלא המוצהר והמוסכם על ידי הנתבעת בהסדר הביניים הנ"ל (מ- 12.209) אוסיף ואציין כי הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחת טענותיה לגבי אחריותה הנטענת של התובעת לעיכובים שונים בהשלמת בניית הפרויקט.
וכדברי מנהל התובעת בחקירתו הנגדית (עמ' 36 לפרוט' ש' 23-26): "עפ"י ההסכם הזה מחזירים קודם כל את הוצאות הבנייה של מול החורש. מיד, ותיכף סמוך לזה את ה- 400,000 ₪ שמגיע לי כרווח יזמי במול החורש, שבעצם לא נהיה רווח אלא נהיה דמי טפול וניהול". ההכרעה במחלוקת זו תיעשה בפרשנות המתבקשת והראויה להוראות סעיף 33 להסכם ההלוואה בכלל וס"ק 33.4.1 הימנו בפרט.
התובעת לא הוכיחה כאמור כי נותרו "יתרות רווח" בפרויקט (לאחר ניכוי הוצאות הפרויקט, לרבות הוצאות מימון) – ועל כן אין התובעת זכאית לסכום האמור של 400,000 ₪ ואני דוחה רכיב זה שבתביעה.
...
סיכום לאור כל האמור והמפורט לעיל אני פוסק בזאת כדלהלן: 1.
התביעה לתשלום הנוסף בסך 400,000 ₪ מכוח ס"ק 33.1.4 להסכם ההלוואה – נדחית.
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות תביעה זו, לרבות שכ"ט עו"ד, והכל בסכום כולל של 200,000 ₪.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 1999 בעליון נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המשיבות להפחתת הפצוי בגין היטלים אלו ואין בפנינו ערעור על קביעה זו. שתי הפלוגתות הנוספות שנותרו ועומדות כיום בבסיס ערעור זה, נוסחו בהסכם בין הצדדים כדלקמן: (1) האם זכאית התובעת (המערערת בעניינינו) לפצוי בגין אובדן רווחים שהיו צפויים לטענתה ממכירת שתי הדירות בקומה השמינית, שמוסכם שלא נבנו.
המערערת מפנה לדברי בית המשפט בעמ' 748, מול האות ב' בפסק הדין האמור, שזו לשונם: "על פי טיבו, ניזקה של המערערת הוא כלכלי, והוא כולל מספר פריטים: פיצוי לקונים שרכשו דירה בקומה השמינית (שלא ניבנתה); הפסד רווחים ותשואת הוצאות בשל עיכוב הבנייה למשך שנה וחצי ומעלה - תקופה בה התייקרו מאוד עלויות הבנייה בעוד שמחירי הדירות שנמכרו היו בלתי צמודים; פיצויים לרוכשי הדירות בשל האיחור במסירתן; אובדן מוניטין, אובדן הרווח הצפוי ממכירת שתי הדירות בקומה השמינית והוצאות משפטיות.
ראשית, אין טעות בהחלטתה של השופטת, שהרי כפי שעולה מכתב התביעה ביקשה המערערת בתביעתה את "שוויה של הקומה השמינית, שבנייתה נימנעה מאת התובעת דהיינו הפחתת שתי דירות מגורים שהתובעת היתה זכאית לבנותן, בנכוי עלות הבניה של אותה קומה" (סעיף 26.2 לכתב התביעה של המערערת בבית המשפט המחוזי.
...
הנה כי כן, תביעת המערערת בדין נדחיתה אף בעניין זה. לא ראינו להתערב אף בקביעותיה של השופטת של בית משפט קמא בנוגע לפיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה למערערת.
אין לנו ספק כי אכן נגרמה למנהל המערערת עוגמת נפש בגין אירועי הפרשה, אולם בהעדר תביעה מטעמו, לא מצאנו טעם להתערב בקביעה זו של השופטת של בית משפט קמא.
אשר על כן הערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2010 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

למעלה משש שנים לאחר מכן הוגשה התביעה דנן בה מבקשת התובעת לפסוק לה פיצויים, בדמות אובדן רווחים, עקב ביטול החוזה לבניית 12 יח"ד. מהמסמכים שהונחו בפתחו של בית המשפט, ומסיכומי הצדדים, עולות שלוש שאלות עיקריות, אשר הנני נידרש להכריע בהן במסגרת פסק דין זה, והן: האם הנתבעים ביטלו את החוזים כדין האם בעקבות ביטול החוזה, זכאית התובעת לפצויי קיום או לפצויי הסתמכות בלבד במידה והתובעת כן זכאית לפצוי קיום או פצויי הסתמכות, האם יש מקום לשלול את הפצוי בשל אשמה המכריע של התובעת או בשל חובתה להקטין את הנזק או לפחות, להפחית מסכום הפצוי שמגיע לה בשל אשמה התורם לשאלה הראשונה- האם הנתבעות ביטלו את החוזים כדין כאמור, הנתבעות טענו, כי אין לראות בהימצאות הקו כהפרה, אלא כמצב בו נדחה מועד קיום חיוב בהסכם ולכל היותר היתה זכאית התובעת לפצוי, בגין העיכוב שניגרם לה בכל הקשור להתחלת הבניה, תקופה של חודשיים וחצי עד שהוצע מיגרש חלופי.
נוכח האמור, ובהיעדר כל ראיה אחרת, לא נותר לי אלא לאמץ את טענת ב"כ הנתבעות בסיכומיה (סעיף 39 בעמ' 6), וכן לאור תשובות המומחה בבית המשפט (עמ' 12 לפרוט'), הנני קובע כי שטח הדירה באותו פרוייקט אשר התכוונה התובעת לבנות, היה 127 מ"ר אשר כולל דירת מגורים בשטח של 77 מ"ר, בתוספת שטח של 50 מ"ר כאופציה להרחבה, והחישוב של הפיצויים יהא על בסיס שטח זה. על פי שיטת החישוב שנערכה ע"י השמאי מטעם בית המשפט, והנתונים אשר בבסיס חישוביו, יעמוד שווי הדירה על סך: 50 מ"ר דירת השכרה X 1,050 $ = 52,500 $.
מסכום זה יש להפחית כ- 6% משווי מצרפי של כל הדירות בפרוייקט, לפיכך שווי הפרוייקט בשלמותו יהא כדלקמן: 125,650 $ X 94% = 1,417,332 $, בנכוי מע"מ בשיעור של 17%, מתקבל סכום של 1,211,395 $ שהנו שווי הפרוייקט ללא מע"מ. אמנם המומחה בחוות דעתו המליץ לאמץ את שיטת החילוץ, עם זאת מאחר ולא הומצאו לבית המשפט נתונים מלאים אודות הפרוייקט, אשר עמדה התובעת לבצע, לא אוכל לערוך חישוב על פי שיטת החילוץ ובלית ברירה, הנני עורך את החישוב על פי שיטת חישוב אובדן הרווחיות בהשוואה לרווחים המקובלים בפרוייקטים לבנייה למגורים, וזאת כדלקמן: שווי הפרוייקט ללא מע"מ כמפורט לעיל, הנו 1,211,395 $.
...
באשר לריבית, אני סבור שיש להוסיף ריבית רק עד ליום שליחת הודעת ביטול חידוש הזכייה של התובעת במכרז מיום 02/03/98, מאחר וכחודש ימים לאחר ביטול החוזים על ידי הנתבעות בשנת 1996, שלחה התובעת מכתבים לנתבעות, בהם הציעה הצעות חלופיות להקצאת שטחים אחרים, בעקבות מכתבים אלה, התחדשו המגעים בין התובעת לבין הנתבעות והוחלפו מספר מכתבים, ובסופו של דבר, לא הגיעו הצדדים לדברים מוסכמים עד שביום 02/03/98 שלח משרד השיכון מכתב לחברה, בו הודיע לה על החלטת וועדת המכרזים בישיבה מיום 01/03/98 בדבר ביטול חידוש זכייתה במכרז, מאחר והחברה לא המציאה חוזה חתום וערבויות.
אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סכום של 763,573 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה כחוק החל מיום 16/01/96 ועד התשלום המלא בפועל, וכן בצירוף ריבית חוקית על הסכום הנ"ל מיום 16/01/96 ועד ליום 02/03/98, וכן מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
באשר להוצאות ושכ"ט עו"ד, מאחר וב"כ התובעת נמנע מלהמציא היתר בניה ולא הפנה את בית המשפט לחישובים המדוייקים, ובית המשפט נאלץ לערוך בעצמו את כל החישובים, דבר שגזל ממנו זמן רב. בנסיבות אלה, ראוי לפסוק לתובעת שכ"ט עו"ד באופן מזערי, על כן הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק נכון להיום וכן בתוספת הוצאות משפט.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

כן קבע בית המשפט, כי המועדים שנקבעו בהחלטתו מיום 28.03.2022 להגשת ראיות ולדיוני הוכחות נותרים על כנם.
לטענתן, כפי שלשרביב הייתה עומדת הזכות לתבוע בגין ירידה של ערך המקרקעין מושא התביעה כתוצאה מהעיכובים; כך גם להן הזכות לקזז מול הפסדיה את הרווחים שצמחו לה מעליית ערך המקרקעין.
עוד נטען, כי ככל שהעיכובים הם שגרמו לכך ששרביב מכרה או השכירה את הדירות שניבנו על המקרקעין במועד מאוחר יותר; וככל שבמועד זה שווי המקרקעין היה גבוה מהשווי שלהם במועד בו שרביב הייתה מוכרת או משכירה את הדירות אילמלא העיכובים – הרי שרווחיה נבעו במישרין מהעוולה.
...
המבקשות טוענות בתגובתן, כי השגיאות שנפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי מצדיקות להיעתר לבקשתן, היות שהמשמעות האופרטיבית של ההחלטה היא דחייה מוחלטת של בקשת הגילוי, בכל הנוגע לתקופה שלאחר תקופת העיכוב.
דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הן במסגרת ההליך עצמו, ככל שתונח על-ידי המבקשות תשתית ראייתית איתנה יותר לביסוס טענותיהן בנדון (עניין תע"א, בפסקה 17); והן במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, ככל שיחפצו לעשות כן. מכל אלה, הבקשה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו