בגין כלל הנכויות שולמו ומשולמים לתובע תגמולים שהנתבעת מבקשת לנכותם מסכום הפיצויים הצפוי להיפסק לתובע בתיק זה. מאחורי הבקשה עומד רצון התובע לעתור לבצוע ניכוי חלקי בלבד מסכום התגמולים הנ"ל.
ברקע לבקשה
את תביעתו מושא תיק זה הגיש התובע לבית המשפט ביום 22/10/2013 ובמסגרתה הוא עתר לפסיקת פיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 16/1/2012.
דיון והכרעה:
המסגרת המשפטית
ההלכה בדבר ניכוי גמלאות הביטוח הלאומי נקבעה במסגרת רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ, פד"י נז (4)350 (2003) (להלן: הילכת "פרלה עמר").
את דבריו הנ"ל, ציין כאמור כב' השופט י' עמית בזהירות ומבלי לקבוע מסמרות, ובהפנותו לאשר נקבע ע"י כב' השופט א' ריבילין ב- רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, (פורסם במאגרים המשפטיים, 21.08.2012) (להלן: עניין "זטולובסקי"), שם נקבע כי: "[...] נכון הוא כי במקרים בהם טרם נקבעו שעורי הנכויות במסגרת תביעתו של הניזוק, יקבע בית המשפט את שיעור הנכות הכוללת של הניזוק ואת שיעור נכותו כתוצאה מן התאונה, בהסתמך על קביעות הועדה הרפואית של המוסד; רק אם לא ניתן יהיה לחלץ נתונים אלה גם מקביעת המוסד, כי אז יקבעו הנכויות על-ידי מומחים מטעם בית המשפט שדן בתביעת השיפוי של המוסד". על קביעה זו שבעניין זטולובסקי, חזר בית המשפט העליון ב- רע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, (פורסם במאגרים המשפטים, 19.09.2017).
...
התובע מנגד טוען כי אין מקום לביצוע ניכוי של סכום כלשהו מסכום הפיצויים המגיע לתובע, ורק לחילופין עותר האחרון לביצוע ניכוי יחסי, כדי שיעור התגמולים המשולמים לתובע בגין נכויותיו הקשורות לתאונה, ואלה בלבד, ולשם ביצוע האמור התובע עתר בבקשתו מושא החלטתי זו למינוי מומחים רפואיים.
בהמשך הפנה כב' השופט י' עמית בפסקה 3 לפסק-דינו בעניין ליוונוב למקרה קיצון כדוגמת המקרה שלפנינו (כפי שיבוא בהמשך), שלפיו מדובר בנפגע הסובל מנכויות שאינן קשורות כלל לתאונה, ושאין מחלוקת לגביהן כי אלו לא נגרמו בעקבות התאונה, וציין את הדברים שלהלן: "[...] מקום בו התאונה מחמירה מצב קודם של הנפגע, מומחה בית המשפט הוא הקובע את שיעור הנכות הרפואית שיש ליחס לתאונה לעומת המצב הקודם [...]. אולם לגבי כל שאר הנכויות, שאין חולק כי לא נגרמו בעקבות התאונה, כאשר ממילא שיעור הנכות הכוללת שנקבעה על ידי המל"ל ידועה, מינוי מומחה או מומחים נוספים אך ורק כדי לקבוע את הנכות הכוללת, עלול להביא לסרבול ולייקור ההליך המשפטי. לכן, אני סבור כי מקום בו הנכות הכוללת שנקבעה במל"ל ידועה, אין טעם במינוי מומחים על ידי בית המשפט, למעט באותם מקרים בהם לא ניתן לחלץ מקביעות המל"ל את שיעורי הנכות" (פסקה 3).
לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין הכרח במינוי מומחים רפואיים אחרים בתיק לצורך קביעת מהותה ושיעורה של הנכות הכוללת, וכי לצורך ההכרעה בשאלת הניכויים ניתן יהיה להסתמך על קביעת וועדת המל"ל בנוגע לנכויותיו של התובע.
מצאתי להעיר, כי הניכוי היחסי צריך לשקף את הסכומים ששולמו וישולמו לתובע על ידי המלל, על מנת שהתובע לא יקבל פיצוי שסכומו עולה על שיעור נזקיו, ועל מנת שבבוא העת, הנתבעת לא תשפה את המל"ל בפחות או מעבר למה שהמל"ל שילם וישלם בפועל לתובע, כך שהמסקנה אליה הגעתי, משרתת את האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר במערכת היחסים המשולשת בין המזיק הניזוק והמל"ל, גם אם המל"ל אינו צד להליך זה.
סוף דבר
הבקשה למינוי מומחים רפואיים נוספים – נדחית, בכפוף לכך שבעלי הדין יהיו רשאים להתבסס על קביעת המל"ל ביחס למהות ושיעור נכויותיו של התובע, לצורך הוכחת טענותיהם בנוגע לסכום הניכוי אותו יהא מקום לבצע מסכום הפיצויים שיפסקו לתובע בתיק זה.
בשלב הזה איני עושה צו להוצאות.
מאחר ובהחלטתי מיום 13/3/2018 אפשרתי לנתבעת להגיש חוות דעת אקטוארית מעודכנת תוך מתן אפשרות להגשת הסתייגות ע"י התובע, ומאחר והסתייגותו של התובע באה לידי ביטוי בהגשת חוות דעת אקטוארית מטעמו, בשלב הזה אינני רואה מקום להיעתר לבקשת התובע להוצאת חוות הדעת האקטוארית המעודכנת שהוגשה ע"י הנתבעת.
