ניכוי ערך שרידים משווי רכב: נזקי רכוש

לפניי תביעה לחיוב הנתבעות בפיצויי כספי בגין ניזקי רכוש לרכב והפסדים שנגרמו בעקבות תאונת דרכים בין כלי רכב.

התובע עותר לבית המשפט לחייב את הנתבעות בערכו של הרכב (בנכוי שווי השרידים שהתקבלו) בסך של 9,995 ₪, בשכ"ט שמאי שהוא נשא בו בסך של 995 ₪ ובאבדן זמן טירחה ועגמת נפש בסך כולל של 15,000 ₪.

אשר לגובה הנזק, טוענות הנתבעות כי השמאי מטעם התובע טעה בקביעת ערך רכב הפרטית, מאחר שלטענתן הפרטית בעברה הייתה בבעלות חברה בע"מ, אשר על פי מחירון רכב יש בנתון זה כדי להפחית מערכו בשיעור של 21%.

...

בנסיבות אלו, אני מקבל את טענתן של הנתבעות, לפיה ערכה של הפרטית כאמור בחוות דעת שמאי הרכב מטעם התובע, מוטעית היא.

לכן, אני מקבל את טענת הנתבעות כי יש להפחית מערך הרכב שיעור של 21%.

אני קובע כי עגמת הנפש שנגרמה לתובע בגין התאונה ובגין סירובן של הנתבעת 1 להכיר בחבות, שבדיעבד נראה כסירוב לא נכון, תעמוד על סך של 1,500 ₪.

העובדות הצריכות לעניין: עניינה של התביעה תביעת פיצויים בגין ניזקי רכוש בסך 6,356 ₪, אשר נגרמו לרכב התובע, לאחר שלטענתו רכבו של נתבע 2 היתנגש ברכבו.

במידה ויועץ מקצועי של המבטחת היה מבצע חישוב מהיר למוקד נזק בחלק אחורי בלבד היה למד שעלויות תיקון הנזק במוקד זה הוערכו בסך של 9,384 ₪, נזק גולמי בשיעור של 78%, והמבטחת הייתה מגיעה למסקנה כי הרכב מוגדר "אובדן גמור", ללא קשר לעלויות הנזק במוקד חלק קדמי, וכנראה הייתה מפצה את בעל הרכב בערך שווי רכב ממשי, כמקובל.

אלא שלרכב נגרם "אובדן מוחלט" כתוצאה מאותה הפגיעה, ולכן הייתה אמורה הנתבעת לשלם לתובע את מלוא שווי ערך הרכב בנכוי השרידים.

...

במידה ויועץ מקצועי של המבטחת היה מבצע חישוב מהיר למוקד נזק בחלק אחורי בלבד היה למד שעלויות תיקון הנזק במוקד זה הוערכו בסך של 9,384 ₪, נזק גולמי בשיעור של 78%, והמבטחת הייתה מגיעה למסקנה כי הרכב מוגדר "אובדן גמור", ללא קשר לעלויות הנזק במוקד חלק קדמי, וכנראה הייתה מפצה את בעל הרכב בערך שווי רכב ממשי, כמקובל.

הכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין, קראתי את חוות הדעת וההשלמה ושמעתי את העדויות בפני, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל מהטעמים הבאים: נתבעת 1 הכירה באחריות מבוטחה לקרות התאונה ופיצתה את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובע במוקד אחורי בלבד כתוצאה מהתאונה.

בפני תביעה כספית שעניינה ניזקי רכוש לרכב.

המחלוקת היחידה נגעה לערך הרכב וכך כתב בחוות דעתו: "ערך הרכב בשוק נבדק על ידי נכון לחודש בדיקתי 4/14. אתרנו אוטובוס כנ"ל משנת ייצור 2000 במצב טוב אשר עבר כ- 800,000 ק"מ בנסיעה אצל חן תיווך... עבורו נידרש סכום של 60,000 ₪. בהתייחס לעובדה כי האוטובוס הנזוק שנת ייצור 2001 ועבר כ- 1,000,000 אנו מעריכים את ערך השוק שלו בסך 80,000 ₪. מהסכום יש לנכות ערך שרידים 20,000 ₪. סה"כ ערך פצוי בגין רכב 60,000 ₪". עינינו הרואות אפוא, כי ההפרש בין חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת שעמד על 85,000 ₪ ובין חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת שהועמדה על 60,000 ₪ הנה בשיעור של 25,000 ₪.

אך למעשה ההפרש בערך השוק של שני האוטובוסים הוא נגזרת של נתון של ערך האוטובוס על פי מחירון שמאי הרכב לוי יצחק כפי שניתן להתרשם מחוות דעת התובעת בעוד על פי חוות דעת הנתבעת מדובר בסכום נמוך יותר של שווי האוטובוס בשיעור של 80,000 ₪ המבטא הפרש של 43,000 ₪.

...

לא מצאתי הצדקה להפחתה שכזו ולכן אני דוחה את טענותיה של הנתבעת בהקשר זה ומקבל את עמדת התובעת.

עם זאת אני מחלק בנושא הריביות – דהיינו אני קובע כי ריבית חריגה זו תחול מיום 15.11.13 ועד מועד תשלום הנזק שאינו שנוי במחלוקת על ידי הנתבעים בתאריך 8.5.14.

לסכומים שנפסקו אני מורה להוסיף שכר טרחת עו"ד בגובה של 15% + מע"מ מתוך הסכומים שנפסקו וכן את אגרות בית המשפט ראשונה ושניה אשר שולמו על ידי התובעת.

סכומים אלה ישלמו הנתבעים לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כאן המקום להעיר, כי המקרה שלפנינו ארע טרם שיצאה ההלכה שנקבעה ב-רע"א 9849/17 אבי פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (04/06/2019(, ומן הסתם טרם ידעו המבוטחים על הלכה זו שבה נקבע כי במקרה שבו נגרם נזק רכוש בשעה שהרכב היה נהוג בידי אדם שאינו עומד במגבלת הגיל הקבועה בפוליסה, לא תשלל כליל ומטעם זה בלבד זכאותו של המבוטח לקבל תגמולי ביטוח, אלא המדובר במצב של החמרת סיכון שבגינו זכאי המבוטח לקבלת תגמולי ביטוח מופחתים ויחסיים.

סכום התביעה הועמד על סך של – 216,211 ₪, המורכב משווי הרכב, הוצאות בגין טירחה וזמן בטלה לצורך קבלת שרידי הרכב, הוצאות בגין שכירת רכב חלופי, הוצאות גרירת רכב האאודי מהמקום בו אוחסן על ידי הנתבעת, וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני וחוסר תום לב הנתבעת בדחיית התביעה.

בהתאם לחוות דעת השמאי בן-שימול שמעון שצורפה לתביעתה של ליסקאר, רכב הפיאט הוכרז גם הוא במצב של אובדן כללי ושוויו בנכוי ערך השרידים אשר נמכרו לצד שלישי, הוערך על ידי השמאי בסך של- 127,460 ₪.

...

אם כן, הנתבעת הוכיחה התקיימות יסודות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח ומכאן שדין תביעת עמרם להידחות.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ב-ת"א 15485-07-18 – היא תביעתו של עמרם, ודוחה תביעתה של ליסקאר ב-ת"א 19451-06-18 ככל שהיא מכוונת כנגד איי אי ג'י. כמו כן, ההודעה לצד שלישי ששלח עמרם כנגד איי אי ג'י נדחית אף היא.

לפיכך, לאחר ששקלתי היקף העבודה שנעשתה בתיק זה ובהביאי בחשבון את סכומי שתי התביעות ודרך התנהלות עמרם בתיק, אני מחייב את עמרם לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 40,000 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 30,000 ₪, בין היתר, בהתחשב בהיקף החקירה שהתבצעה מטעם הנתבעת בתיק, ההוצאות שנדרשו בגין קבלת דו"חות האיכון וחוות דעתו של המומחה אברהמי.

תאונת הדרכים אירעה ביום 16.10.2020 בין כלי רכב, מ"ר 398-41-001 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ומבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח ניזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 232-72-401 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 2 ובבעלות הנתבעת 3 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים שהוערכו בידי שמאי רכב אשר קבע כי הרכב איבד מערכו להלכה, ועתה באמצעות תביעה זו עותרת התובעת לבית המשפט על מנת שיחייב את הנתבעים בשוויו של רכבה.

דיון והכרעה על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, בקיזוז שווי שרידי רכב התובעת, ותוך חלוקת אחריות בין נהגי הרכבים, כך שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25%, הכל מהנימוקים וכפי המפורט להלן: האחריות לקרות התאונה 6.1.

...

משכך, אני קובע כי הגם שנהגת רכב התובעת נכנסה לצומת בחסות אור ירוק שבכיוון נסיעתה, היא נכנסה אליו כשאינו פנוי, וזאת מאחר שרכב הנתבעים כבר היה בנסיעה בצומת בעת שהיא רק נכנסה אליו.

אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת נתמך בתמונות נזק שצולמו בידי שמאי רכב שבדק את הרכב, כאשר תמונות אלו תואמות לתמונות הנזק לרכב התובעת עוד בזירת התאונה, הרי שאני קובע כי די בכך כדי להוכיח את הזיקה בין הנזקים הנטענים ברכב התובעת לבין התאונה.

סוף דבר הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: 7.1.