ניכוי סכומים שנגבו על ידי חברת ביטוח

כך למשל, הנאמן לא היתייחס לטענה לפיה, לא פעל משך כשנה וחצי מול חברות הביטוח ו/או קופות הגמל עד שב"כ הנושה "לא העיר אותו באמצעות בית משפט"; ולא נעשה מיצוי של האפשרות לקבלת הכספים על ידי חברות הביטוח.

(ד) הועסק בעל מיקצוע כאמור בתקנה 12 ושכרו שולם מקופת החברה, רשאי בית המשפט לנכות את הסכום ששולם, כולו או מקצתו, משכרו של בעל התפקיד.

תקנה 1 לתקנות מגדירה כדלקמן: "תקבולי הכנסה" - תקבולים ממכירת מוצרים או שירותים שהם עיסוקה של החברה שבפרוק או בכינוס נכסים (להלן - החברה) והנמכרים תוך כדי הניהול; "תקבולי מימוש" - תקבולים, שאינם תקבולי הכנסה, ומקורם גביית חובות, מכירת נכסים וכל תקבול אחר שקבל בעל תפקיד.

...

ברע"א 8449/14 יוסף רוטמן נ' עו"ד ליאור מזור מנהל מיוחד (פורסם במאגרים) נקבע, כי "לפי לשונן המקיפה של הוראות התקנות, קשה להעלות מצב של תקבולים שיחושבו לפי מסלול זה, אשר לא יהוו תקבולי הכנסה וגם לא תקבולי מימוש". נוכח האמור לעיל, התוצאה היא כי המקרה הנדון עולה כדי הגדרה של תקבולי מימוש, אשר מהווים תשלומים עתיים של החייבת לצורך ביצוע ההסדר והשלמתו.

דין טענות הנושה, כי התשלומים העיתיים ששילמה החייבת, אינם באים בגדרה של תקנה 8(א) לתקנות, להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת הנושה נדחית.

בקיזוז הסכום שכבר הועבר על ידי עמדה אליה, ובצרוף מע"מ, עמד סכום ההפרש שלויאליטי היתה זכאית לקבל מעמדה על סך 254,389 ₪.

עוד היתה זכאית לויאליטי לקבל 90% מ"עמלות נפרעים" (עמלות המשולמות לסוכן לאחר שחברת הביטוח גבתה את מלוא התמורה מהמבוטח) ששולמו על ידי חברות הביטוח לעמדה בסך 198,187 ₪.

...

המסקנה, לפיה, עם הקמת התאגיד הביטוחי העצמאי, תמה ההתקשרות בין הצדדים, ולויאליטי לא היתה חייבת להעביר עוד חלק מהעמלות לעמדה, גם מתקבלת על הדעת, מאחר ושירותיה של עמדה בהקצאת "המטריה הביטוחית" עבור המוקד, תמורתו היא קיבלה 10% מהעמלות, לא נדרשו עוד.

לאור האמור, אני סבור שיש לקבוע כדלקמן: חלף הסכום של 452,576 ₪ הנזכר בסעיף 34 לפסק הדין של בית המשפט קמא יבוא הסכום של 500,000 ₪.

שלומית יעקובוביץ, שופטת התוצאה הערעור מתקבל חלקית, כך שחלף הסכום של 452,576 ₪ הנזכר בסעיף 34 לפסק הדין של בית המשפט קמא יבוא הסכום של 500,000 ₪.

סטאר בראנד ורויאלטי (שתי החברות יחד, להלן: "הנתבעות") נשלטו על ידי הנתבעים 2 ו-3 (הרשומים כנתבעים 2 ו-3 בשתי התביעות) שהם קרובי מישפחה (גיסים).

בהחלטתי ליתן לנתבעים רשות להגן, התייחסתי לטענות אלו ולכך שיש להבחין בין הטענה בדבר אי הפחתת הסכום שנגבה על ידי התובעת באמצעות מימוש הערבויות הבנקאיות לבין הפחתת הסכומים שלטענת הנתבעים יש לקזז מהחוב, עקב טענות המצויות במחלוקת בין הצדדים.

לא נעלמה מעייני העובדה שהיו מספר פניות לעניין הנחות (ללא מכתב דרישה רישמי) וגם המסמכים שצורפו על ידי הנתבעים וההקלטה והתמליל לא נעלמו מעיניי, אולם לא הובהר ולא הוכח אילו סכומים שולמו או לא שולמו בסופו של יום ולא הוכח שהנתבעים זכאים לקזז סכומים כלשהם (ולבטח לא גובה הסכומים).

...

לאור כל האמור לעיל מצאתי את גרסת התובעת מהימנה יותר ומצאתי שהנתבעים לא הוכיחו את טענת הקיזוז ואת סכומי הקיזוז ולפיכך דין הטענה להידחות.

סוף דבר: התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 15,494 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

הצורך בהסדרה חוזית של נושא גביית הוצאות ניהול ההשקעות מנכסי הקופה טיעון מקדמי שהעלו חברות הביטוח הוא שהוצאות ניהול ההשקעות לא נוכו מהכספים המגיעים לחוסך הבודד (המצויים בחשבון המשויך לו באופן אישי), כי אם מנכסי הקופה (סך כל הכספים המופקדים על ידי כלל החוסכים והנכסים שנרכשו באמצעותם אשר מנוהלים על ידי חברת הביטוח), וזאת באופן העולה בקנה אחד עם תקנות ההוצאות הישירות.

כך, למשל, בעניינינו, הסכומים שגבייתם שנויה במחלוקת משקפים עמלות ששולמו בפועל על ידי חברות הביטוח, כחלק מהליך ההשקעה, לטובת צדדים שלישיים.

...

הערה: מתעוררת שאלה אם פוליסות החיסכון בהן עסקינן, שהן כאמור נעדרות כל מרכיב ריסק, הן בגדר חוזה ביטוח, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". כך, בהינתן שהתשלום לבעל הפוליסה נעשה על פי דרישתו, וללא שנדרש כי יתקיים "מקרה ביטוח". עם זאת, הצדדים כלל לא התייחסו לסוגיה זו, ואף אנו מצאנו שלא להרחיב בה. מכל מקום, אין חולק כי השירות בו עסקינן ניתן על ידי חברות ביטוח, ולפיכך חל לגביו חוק הפיקוח על הביטוח.

אף אין בעובדה שהוראות הדין השונות – ובכללן תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (הוצאות ישירות בשל ביצוע עסקאות), התשס"ח-2008 – מתירות למבטחת לגבות הוצאות ישירות, כדי להביא למסקנה כי היא רשאית לגבותן.

די. איי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 21 (18.11.2020); וראו בהקשר זה גם את הערתו של חברי בפסקה 74 לחוות דעתו, המקובלת עליי).

סיכומו של דבר, מסכים אני כאמור עם התוצאה אליה הגיע חברי לפיה דין הערעור להתקבל.

באשר לאפשרות לקבל את הכספים לקרן הפנסיה –הדבר ייעשה בהתאם להוראה המנויה בסעיף 11.2 להסכם הפשרה, בכפוף לבקשת העובד שתוגש תוך 30 יום ממועד קבלת ההודעה ובילבד שזה העביר אישור מחברת הביטוח הרלוואנטית לצורך העברת הכספים לרבות פרטי חשבון.

עוד לעניין זה, העובד יתבקש להשיב בדואר או בפקס הודעה עם כתובתו העדכנית, פרטי חשבון הבנק שלו כולל אישור ניהול חשבון או העתק מפנקס צ'קים, ואישור פקיד שומה לגבי סכום שיש לנכות מהסכום שישולם לעובד.

הלכה זו אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 15001-03-14 עו"ד גור טננבאום נ' הפניקס חב' לביטוח (1.9.2014)).

בשיטה זו נקבע שכר הטירחה של ב"כ המייצג כאחוז מתוך הסעד שניתן לקבוצה, כאשר נקבע כי: "שיעור האחוזים שיפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטירחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטירחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטירחה קטן" (סעיף 11 להחלטה).

...

סוף דבר הבקשה לאישור הסכם הפשרה מאושרת, כפוף לשינויים האמורים לעיל וניתן לה תוקף של פסק דין בתובענה הייצוגית.

בנוסף המשיבה תשלם למבקשת סך של 10,000 ₪ ברוטו, כגמול לתובעת ייצוגית, בניכוי מס כחוק בהתאם לאישור תיאום מס שתציג המבקשת.

בהתאם להוראות סעיפים 25(4) 25(5) לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה על פרסום הודעה בדבר אישור הסכם פשרה בשני עיתונים יומיים.