ניכוי מס עמלות לפי סעיף 170 לפקודת מס הכנסה

בתמצית יצוין כי ביום 23.3.2015 הוגש נגד המשיב ואחרים (להלן: המעורבים האחרים) כתב אישום המייחס להם מעורבות בתכנית רחבת הקף לבצוע שורה ארוכה של עבירות כלכליות, ובכללן הפצת חשבוניות מס פיקטיביות באמצעות חברות קש ומכירתן לגורמים שונים בתמורה לתשלום עמלה; הלבנת הון בהקף של מאות מיליוני שקלים; וכן היתחמקות וסיוע לאחרים להיתחמק מתשלום מס הכנסה ומס ערך מוסף בסכומים גדולים.

בגין מעשים אלה הואשם המשיב, יחד עם המעורבים האחרים, בעבירות שונות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף); לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה); ולפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון).

בנוסף, יוחסו למבקש באופן פרטני עבירות של זיוף, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; 99 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מיסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, וזאת במטרה להיתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(5) בצרוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף; וכן לא פחות מ-4,170 עבירות של פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב1) בצרוף סעיף 117(ב2)(2) ו-(3) לחוק מס ערך מוסף.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובאסמכתאות שצורפו לה, ולאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים בדיון, הגעתי לכלל למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בסיכומם של דברים, נראה כי בנסיבות המקרה דנן, חרף התמשכות ההליכים ומשכשל בא כוח המשיב מלהניח לפנינו חלופת מעצר הולמת, בחינת השיקולים השונים הצריכים לעניין מובילה למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהותיר את המשיב במעצר, כאשר על המשיב ובא כוחו לפעול לאיתור חלופת מעצר לשביעות רצונו של בית משפט קמא.

במצב דברים זה יש כדי להפוך למעשה את תקופת המעצר למאסר, דבר שיש להימנע ממנו ככל הניתן (וראו החלטתי בבש"פ 3878/18 מדינת ישראל נ' כחלון (‏22.5.2018)), ועל כן אני סבור כי על בית משפט קמא לעשות כל מאמץ כדי להאיץ את קצב התקדמות ההליך ולהביאו לסיומו המהיר, לרבות קביעת מועדי דיון נוספים ומיצוי מרבי של מועדי הדיון שכבר נקבעו.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 30.5.2018, או עד למתן פסק דין בת"פ 47762-03-15 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

האישום השני בפרק זה, הנושא את הכותרת הלבנת הון, מתאר כיצד פעלו הנאשמים על מנת להסוות את המעשים המתוארים באישום הראשון, בין היתר באמצעות רישום המחאות שמעולם לא ניפרעו, פריטת המחאות למזומנים ששולשלו בחזרה לכיסיהם, תשלום עמלות לעושי דברם, חתימה על מסמכים כוזבים וכן הלאה.

בגין המעשים המתוארים בכתב האישום יוחס לעורר ביצוען של העבירות הבאות: קשירת קשר לעשות פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות שונות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, ובכללן עבירות של זיוף חשבוניות מס, ניכוי מס תשומות בלא מיסמך כנדרש, ניהול פנקסי חשבונות כוזבים ומרמה לטובת היתחמקות מתשלום מס על פי סעיפים 117(ב)(3), 117(ב)(5) יחד עם סעיפים 38, 117(ב)(6) ו-117(ב)(8), והכול יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק זה, בהתאמה; רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין; עשיית פעולה ברכוש אסור מתוך מטרה להסוות את מקורו ובידיעה שהוא רכוש אסור על פי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון; הכנה או קיום של פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות כוזבות, וכן שימוש במירמה, בעורמה או בתחבולה, והכל בכוונה להיתחמק ממס, לפי סעיפים 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה, כי הגם שיש טעם בטענותיו של העורר, גוברים השיקולים התומכים במעצרו בעת הזו, ועל כן כי דין הערר להידחות.

מובן כי החלטתי זו מתייחסת אך לשאלת מעצרו של העורר עד תום ההליכים לפי סעיף 53 לחוק המעצרים.

סוף דבר: הערר נדחה.

התובענה הייצוגית, בקשת האישור וההליכים בתיק המבקשת הגישה ביום 6.11.19 תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית נגד המשיב, שעניינה, בטענת המבקשת כי המשיב מחייב את לקוחותיו בגין העברת מט"ח מחו"ל בעמלה רגילה, וזאת למרות שלשיטתה מדובר בפעולה שבוצעה בערוץ ישיר, ועל המשיב לגבות בגינה עמלה נמוכה יותר בהתאם להוראת סעיף 2(ג) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח- 2008 (להלן: "כללי הבנקאות עמלות").

המשיב הסכים עוד, לפנים משורת הדין, לשאת בשכר טירחת ב"כ המבקשת בסך של 65,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, באמצעות העברה בנקאית, כנגד הצגת אישור פטור מניכוי מס במקור ואישור על ניהול ספרים כדין של משרדו.

עוד הובהר והוסכם, כי כל מסוי, ככל שיחול, בגין תשלום הגמול יחול על המבקשת, ועליה בלבד, וינוכה במקור מתוך הסכום שייפסק, וזאת בהתאם לאישור שיתקבל אצל המשיב מרשות המיסים לפי סעיף 170 לפקודת מס הכנסה, וכן ינכה המשיב במקור גם את סכום המע"מ החל על הגמול.

...

עם זאת אני סבור, שיש להפחית מהסכומים שהומלצו על ידי הצדדים בהתחשב בהסכמות שהושגו לבסוף במסגרת הסדר ההסתלקות וכן נוכח סכום הגביה העודפת שבמחלוקת שהוערך על ידי המשיב בסך של 200,000 ₪, וזאת להבדיל מהטענות בדבר הנזק המשמעותי שנטען שנגרם (ראה סעיף 83 לכתב התביעה).

לפליכך אני מאשר תשלום גמול ושכר טרחה בסכומים נמוכים יותר מהמבוקש באופן שהמשיב ישלם גמול למבקשת בסך של 5,000 ₪, ולבא כוחה שכר טרחה בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

54678313 באשר לחלקה הראשון של האגרה, אני מורה, כי המשיב ישפה את המבקשת בעד סכום חלקה הראשון של האגרה, כנגד הצגת קבלה על תשלום חלקה הראשון של האגרה, בתוך 30 ימים מיום הצגת הקבלה.

(3) יצוין, כי בעבור חלק מן התשלומים לסוכנים – עד לשנת 1996 – התיר המשיב, לבקשת המערערת, פטור מניכוי מס במקור, לפי הוראת סעיף 170 לפקודת מס הכנסה (להלן הפקודה), ונדרש לכך בהמשך.

בפסק דינו קבע בית משפט קמא כי יש לקבל באופן חלקי את ערעור מס ההכנסה שהגישה המערערת ולהכיר בעמלות ששילמה לארבעה סוכנים אשר פעלו עבורה ברוסיה במהלך שנות המס 1996-1992, כהוצאה המותרת בנכוי.

...

המערערת טוענת, כעולה מן הראיות שהציגה, להעברת תשלומים לשבעה סוכנים (מלבד אותם שניים – ליפקין וחברת קורה – שבסופו של דבר לא נטען, כי הועברו אליהם תשלומים).

מטעמים אלה אני מצטרפת לעמדת חברי השופט רובינשטיין כי דין הערעור כמו גם הערעור שכנגד להידחות.

ש ו פ ט ת השופט י' אלון אני מצטרף לעמדת חבריי השופטים א' רובינשטיין וא' חיות, כי דין הערעור והערעור שכנגד להידחות.

כחברתי השופטת א' חיות, גם אני סבור כי בעניין הערעורים דנן יש להסתפק לעניין מסקנה זו בממצאי העובדה הקונקרטיים שנקבעו ע"י בית המשפט קמא ובתוצאה המשפטית המתבקשת מכך.

אין כל שחר לטענה זו, ובצדק טוענת המשיבה כי על פי ההסכם התחייבו המערערים להעביר למשיבה מיד את חלקה, בנכוי העמלה עליה הוסכם, הא ותו לא. ויודגש, ההסכם אינו כולל כל תנאי לגבי תשלום מס כזה או אחר, ובכל מקרה חובת התשלום חלה, אם בכלל, על המשלם.

אי לכך, נראה כי ככל שהייתה חובה לנכות מס במקור, בהיות המשיבה חברה זרה, חובה זו חלה על ערוץ הספורט, שהיא בגדר "המשלם" לפי סעיף 170 לפקודת מס הכנסה, ולא על מערערת 3, שכאמור הייתה רק צנור [ראו: א' נוב, ג' ברכאל "ניכוי מס במקור מתשלומים לתושבי חוץ: שיקול דעת בעייתי של פקיד השומה", מיסים, כרך כג מס' 3 (יוני 2009), בעמ' א-53 (להלן: "ניכוי מס במקור")].

...

עוד יצויין, כי אף לו היתה מתקבלת טענתם של המערערים כי ההסכם שנחתם, נחתם רק בין המערערת 3 לבין המשיבה, הרי שעדיין אני סבורה שהיה מקום להטיל על רחל ודוד אחריות אישית עקב הפרת חובת תום הלב.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.