ניכוי חוב מקצבת זקנה: סמכות המוסד לביטוח לאומי

השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי בחיפה (השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור מר יצחק גבאי ומר פסח דוד; בל 16467-12-11), שבו נדחתה תביעתה של המערערת לבטל את החוב שנוצר במוסד לביטוח לאומי על שמה, בשל שלילה רטרואקטיבית של זכאותה לקיצבת זקנה לתקופה שמיום 1.1.1992 עד יום 31.8.1995.

מעבר לכך, סעיף 2 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 מגביל את המועד בו ניתן לתבוע חוב מחייב ל- 7 שנים, אך קובע כי "..אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה". לפיכך, כאשר בשנת 2011 קמה למוסד לביטוח לאומי היזדמנות לנכות את החוב מהכספים המגיעים ממנו למערערת, הוא רשאי לממש זכות זו, וחלוף הזמן אינו מונע מהמוסד לקזז סכומים אשר שולמו למערערת שלא כדין.

אולם, יש מקום כי החלטת המוסד על פי סעיף 315 לחוק בעיניין עצם החוב וקיזוזו, תועבר לועדה לביטול חובות שלה הסמכות לבטל או להפחית חוב "בהיתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין". לאור זאת, עד למתן החלטת הועדה לביטול חובות תעמוד בתוקפה הקפאת קזוז החוב מקיצבת הזיקנה של המערערת.

...

הפעלת סמכות המוסד לפי סעיף 315 לחוק: משהגענו למסקנה כי יש לדחות את טענותיה של המערערת על עצם החוב ועל תחשיב שיעור החוב לגופן, יש לפנות לנסיבות העניין לפיהן נקבע החוב.

עם זאת, אנו סבורים כי בהתחשב בנסיבות העניין ובמצבה של המערערת על המוסד לשקול מחדש את עניין חיוב המערערת בתשלום הפרשי הצמדה למדד על גובה החוב, את המשך קיזוז החוב ואת שיעור הסכום שינוכה מקצבת הזקנה של המערערת, כמפורט להלן.

סוף דבר: דין הערעור בעניין ביטול החוב להידחות, אולם יש מקום כי החלטת המוסד על פי סעיף 315 לחוק בעניין עצם החוב וקיזוזו, תועבר לוועדה לביטול חובות שלה הסמכות לבטל או להפחית חוב "בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין", בין היתר על יסוד השיקולים המפורטים בפסק הדין כאמור לעיל.

האם זכאי המוסד לקזז מסכום זה חוב נטען בגין דמי ביטוח, האם כן – מהו גובה החוב, בגין מה ואיזו תקופה נוצר.

זכאות זו קמה מששולמו דמי ביטוח לאומי למל"ל לאורך שנים ומשנקבע, בהגיע התובעת לגיל קצבת זקנה, כי לא היתקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין החברה.

ואולם, במסגרת הסמכות של המוסד לביטוח לאומי לתקן הנחיות פנימיות, שומה עליו לעשות כן במסגרת הסמכויות הנתונות לו מכוח החוק.

...

לטעמנו, מתקיימות במקרה דנן הנסיבות החריגות המצדיקות ביטול ההנחיה הפנימית 1363 המתנות את החזר דמי הביטוח לחברה, עת מדובר בהתניית החזר דמי ביטוח לחברה עת עסקינן ב"עזרה משפחתית", בהמצאת אישור על שינוי השומות במס הכנסה.

בהיבט זה אנו מורים על ביטול חוזר 1363.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

טענות התובע לטענת התובע, לאחר שקמה לו זכאות לתשלום קצבת זקנה בהתאם לגילו הוא נאלץ לחתום על מיסמך בדבר הסדר חוב אשר כלל הסכמה לנכוי סכום החוב הנטען מהגימלה, שכן אילמלא הסכמתו לחתום על הסדר החוב, לא הייתה משולמת לו גמלה כלל.

טענות הנתבע לטענת הנתבע, ניכוי סכום החוב כפי שבוצע, עולה בקנה אחד עם פרשנותו מילולית והתכליתית של סעיף 366 לחוק, כפי שנקבעה ב פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 1421/04 מיכאלסון נ' המל"ל. לטענת הנתבע התובע לא חלק על כך שלא שילם דמי ביטוח לאומי משנת 1992.

על רקע האמור, הוראות סעיף 368 (א) מאפשרות למבוטח לחתום עם המוסד לביטוח לאומי על הסכם בדבר תשלום החוב לשיעורים באופן שמקים זכאות לקיצבה על אף האמור בסעיף 366.

בפסק הדין בעב"ל 1421/04 עמד בית הדין הארצי לעבודה על תכלית חקיקתו של סעיף 366 ועל הקשר שהוא יוצר בין הפגור בתשלום לבין הזכאות לקיצבה בקבעו בין היתר כדלקמן: הינה כי כן, סעיף זה קובע כי אם קרה מקרה המזכה בקבלת גימלה לפי חוק הביטוח הלאומי וקיים אותה שעה חוב של תשלום דמי ביטוח, שהפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים, תשולם - ללא שהוקנתה למוסד סמכות להפעיל שיקול דעת - גימלה מופחתת או שהגימלה נשללת, הכול לפי אורך תקופת הפגור.

...

בנסיבות העניין, לא מצאנו פגם בכך שהנתבע נמנע מלנקוט בהליכי גביה כנגד הגרושה ובחר לגבות את החוב מהחייב המקורי, הוא התובע דנן.

בשולי הדברים יוער, כי מצאנו קושי באופן המטעה שבו הוצגו פסק הדין והסכם הפשרה מלכתחילה בכתב התביעה שהגיש התובע (עוד בטרם היה מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי), תוך השמטת חלקים מההסכם לרבות סעיף 7 דלעיל והסתרתו מבית הדין.

מכל הטעמים שפורטו לעיל החלטנו לדחות את התביעה.

קביעת הנתבע כי יש ליצור חוב על שם התובע בגין קבלה ביתר של קצבת ניידות נעשתה בנגוד להוראות הדין ובנגוד לקבוע בסעיף 21 להסכם הניידות הקובעת מפורשות את המשך הזכאות לגימלת ניידות גם לאחר שהמבוטח הגיע לגיל זקנה.

דיון והכרעה: שאלת תוקפו של הסכם הניידות נדונה בעיניין עב"ל (ארצי) 779/07 המוסד נ' עמי נחמיאס,( [פורסם בנבו] מיום 11.3.09)שם עמד בית הדין הארצי לעבודה על סמכות המוסד לביטוח לאומי להעניק הטבות סוציאליות שאינן קבועות בחוק, מכוח הסכם אשר נכרת עם הממשלה דוגמאת הסכם הניידות: "לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995, מוסמך המוסד לביטוח לאומי להעניק לתושבי המדינה הטבות סוציאליות שאינן קבועות בחוק, זאת מכח הסכם שהוא כורת עם הממשלה. מכח סמכות זו נערך עוד בשנת 1977 הסכם בין המוסד והממשלה בדבר הענקת הטבות לנכים לצורך עזרה בניידות (להלן - הסכם הניידות). לפי הסכם הניידות זכאי נכה להלוואה עומדת לרכישת רכב, לקצבת ניידות, לתוספת קיצבת ניידות ולהטבות נוספות." הסכם הניידות אשר נחתם בין מדינת ישראל למוסד לביטוח לאומי בשנת 1977 ותוקן מעת לעת (להלן: "הסכם הניידות"), נדון בעיניין עבל (ארצי) 1533/02 תקוה איילון - המוסד לביטוח לאומי ואח', [פורסם בנבו] (03.03.2005)להלן: "פרשת תקווה אלון") וכך נקבע: הסכם הניידות שנחתם לראשונה בשנת 1975 בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי הוא "יוצא חלציו של חוק הביטוח הלאומי". במתן "הטבות סוציאליות" על פי ההסכם פועל המוסד לביטוח לאומי מכוח הרשאה סטאטוטורית, "בשם הממשלה...". ההסכם הוא חוזה שנכרת בין הממשלה לבין המוסד לביטוח לאומי מתוקף פעולתם כתאגידים ולא כגופים שילטוניים, ומַקְנֶה זכויות לצד שלישי, הוא המוגבל בניידות.

אכן ראוי היה לנתבע כי יפעל כך ולכאורה יש ממש בטענה לפיה טרם קבלת החלטת הנתבע על פי סעיף 315 לחוק קרי, החזר גמלאות רטרואקטיבי אשר שולמו בטעות, יקדים הנתבע ויפנה אל המבוטח ,יודיע כוונתו לקזוז החוב ויתן למבוטח אפשרות לטעון טיעוניו לעניין יצירת החוב טרם קבלת החלטה סופית בקביעת סכום החוב ואופן גבייתו (ראו-עבל 748/06 בני מסטר – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 24.06.08; עבל 45446-07-12 צבי יוזיוק – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 19.01.15).

...

אשר להשתהות הנתבע בנקיטת הליכי גבייה יפים הדברים אשר נקבעו בעניין עבל (ארצי) 24871-06-15‏ ‏ זהורית טל נ' המוסד לביטוח לאומי[פורסם בנבו](ניתן ביום 18.5.17)וכך נפסק -"אין חולק כי על המוסד לביטוח לאומי, כרשות ציבורית, לפעול במהירות הראויה בדרישתו מן האזרח לקיים את חובותיו. השאלה אם פעל המוסד במהירות המתבקשת, צריכה להיבחן בכל מקרה על פי נסיבותיו. על כך עמד בית דין זה בפסיקתו בפרשת לבנה חג'ג' (עב"ל (ארצי) 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי – לבנה חג'ג' [פורסם בנבו] (1.4.15), להלן: פרשת חג'ג'). בחוות דעתה באותה פרשה הרחיבה חברתי השופטת גליקסמן ומנתה את אמות המידה לבחינה אם התנהלותו של המוסד לוקה בשיהוי החורג מגדר הסביר, כדלקמן: "באיזה מועד היה למוסד לביטוח לאומי המידע הדרוש לנקיטת הליכי גבייה ופרק הזמן שחלף מאותו מועד עד לנקיטת הליכי הגבייה או קיזוז; המשאבים שעמדו לרשות המוסד בתקופה הרלוונטית שהשפיעו על יכולתו של המוסד לעשות שימוש במידע שהיה בידיו לצורך נקיטת הליכי גבייה או קיזוז; הפעולות שנקט המוסד מהמועד בו המידע הגיע לידיעתו עד למועד בו נקט פעולות לגביית החוב, דהיינו האם שלח הודעות למבוטח, פנה למבוטח בהצעה להסדיר את חובו וכיו"ב; תרומתו של המבוטח ליצירת החוב לרבות אי מסירת מידע או אי דיווח בזמן אמת למוסד לביטוח לאומי; הנזק הראייתי שנגרם למבוטח בשל חלוף הזמן; שיעור החוב; אחריותו או תרומתו של המוסד ליצירת החוב, ועוד. בנוסף יש לשקול את האינטרס הציבורי, הנזק שנגרם כתוצאה מביטול הליכי הגבייה או הקיזוז, בהתחשב בחשיבות גביית דמי הביטוח להגשמת תכליתו של חוק הביטוח הלאומי ובקשר ההדוק שבין דמי הביטוח שחייב המבוטח לשלם ובין זכויותיו". בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה עת מדובר בנכה אשר יכולתו להשתכר אינה גבוהה וודאי עם חלוף השנים, שעה שלא נשלחה אליו הודעה על החוב בסמוך למועד היווצרותו, אלא לאחר ארבע שנים מיום היווצרות החוב, מבלי שהנתבע נתן כל הסבר לעניין ההשתהות בהליכי הגבייה והתעלמותו מהנתונים שהועברו ביחס לשנים 2008-2009 ,סבורני כי דבק פגם בהפעלת שיקול דעת הנתבע.

חרף האמור לעיל,סבורני כי פגם זה נרפא מעצם העובדה כי ניתנה לתובע אפשרות להעלות טיעוניו בפני הוועדה לביטול חובות ובמסגרת הליך זה. לאור האמור לעיל ,שוכנעתי כי ביחס להשתהות הגבייה בשנים 2008-2009 עת אחז הנתבע בכל המידע הדרוש מאת התובע אולם בחר להודיעו דבר החוב רק בתום שנת 2012 ללא כל הסבר לשיהוי, יש לקבל טענת התובע ביחס לשנים אלו בלבד.

לאחר איזון בין הזכויות המתנגשות מחד גיסא, זכות התובע כי יובא לידיעתו חוב אשר נוצר עקב טעות הנתבע סמוך ככל שניתן למועד יצירת החוב ובטרם יסתמך על הכספים אשר שולמו לו ומאידך גיסא, האינטרס הציבורי ותכלית החוק ואי קבלת כספים שלא על פי החוק , הנני קובעת כי על הנתבע להשיב את הסכומים אשר קוזזו מקצבת התובע ביחס לשנים 2008-2009 בלבד , מאחר וכאמור הנתבע השתהה בגביית החוב מבלי ליתן הסבר לדבר עת היו בפניו מלוא הנתונים הרלוונטיים לתקופה זו. מאחר והתובע מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, לא ניתן צו להוצאות.

השאלה הדרושה להכרעתנו בהליך זה היא האם בדין התקבלה החלטת הנתבע על פיה לתובעת קיים חוב ביטוח בריאות, שיעורו וגובה הנכוי מקצבאות התובעת (זקנה ושאירים).

הינה כי כן מהוראות החוק עולה מפורשות כי על המבוטח לשלם דמי ביטוח בריאות, בהתאם לחלופות הנזכרות בסעיף והקצבאות המשולמות לו. סעיף 15 לחוק בריאות קובע את דרכי הגבייה וכך נקבע: "15 (א) המוסד יגבה את דמי ביטוח הבריאות בדרך שבה הוא גובה את דמי הביטוח הלאומי; לענין הגביה והתשלום של דמי ביטוח הבריאות יחולו הוראות חוק הביטוח הלאומי, בשינויים המחויבים לפי הענין, כאילו היו דמי ביטוח לאומי.גביית

יפים לעניינינו הדברים אשר נקבעו בעבל (ארצי) 31278-09-16‏ ‏ מכלוף אלפונס - המוסד לביטוח לאומי‏ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 16.4.19) וכך נקבע: "ככלל, המוסד מחויב לאפשר למבוטח לטעון את טענותיו, לרבות בנוגע לאופן ניכוי החוב, טרם קבלת ההחלטה, ולא לאחריה, וליזום את הפנייה אליו ולא להמתין כי המבוטח יפנה בהשגה על עצם הקזוז מגמלאותיו. עם זאת, משהמערער לא טען בעיניין זה בפני בית הדין האיזורי והמוסד אף לא השיב לכך, ובהיתחשב במכלול נסיבות העניין לרבות גביית החוב רק לאחר הליכים משפטיים רבים אשר קבעו באופן חלוט את חובו של המערער, לא מצאנו לנכון ליתן סעד בקשר לכך והעניין יילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות". בנסיבות המקרה דנן, על אף שהתובעת העלתה עניין זה והנתבע היתייחס לטענה, שוכנענו כי משעה שמקור החוב וחישובו ברור הוא, אין בטענה זו בלבד כדי להוביל לביטול החוב אשר כאמור בדין יסודו, אלא יש להביאה במכלול השיקולים במסגרת פסיקת הוצאות לתובעת.

סעיף זה קובע כלל בסיסי לפיו המוסד רשאי לנכות סכומים ששולמו בטעות או שלא כדין מכל תשלום שיגיע מהמבוטח "בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהיתחשב עם מצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין". בעת הפעלת הסמכות לנכות תשלומים שנוכו בטעות או שלא כדין על הנתבע להפעיל שיקול דעת הכפוף לבקורת שיפוטית (עב"ל (ארצי) 233/98 סבג - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] פד"ע לה 683 (2000)).

...

בעניינינו , אין מדובר בניכוי סכומים אשר שולמו בטעות או שלא כדין , אלא בניכוי סכומים אשר בדין היה על התובעת לשלם אולם עקב שגגה לא נגבו הם על כן, לא מצאנו כי הנתבע פעל שלא כדין עת קבע כי קיים חוב ביטוח בריאות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי אין להורות על ביטול החוב אשר יסודו באי תשלום ביטוח בריאות בין השנים 2012-2016.

עם זאת , נוכח התנהלות הנתבע אשר התעלם מפניות התובעת ובקשותיה לקבלת הסבר בדבר מקור החוב וכן שיעור הניכוי מקצבתה, משלא זומנה היא לטעון כנגד כוונת הנתבע לקיזוז סכומים מקצבתה והבהרת מקור החוב, אנו מחייבים את הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 6,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.