ניכוי השתתפות עצמית מהלקוח השוכר רכב

חב' הביטוח שילמה לחב' ליסקאר פיצוי בגין ירידת ערך הרכב בעקבות אירוע התאונה (בניכוי השתתפות עצמית) וביום 1.10.02, או סמוך לאחר מכן, העבירה חב' ליסקאר לחב' האילתית את הפיצוי הנ''ל בסך של 2,400 ש"ח. בחודש אוקטובר 2002 ביטלה החב' האילתית את הוראת הקבע לתשלום התחייבויותיה בהתאם להסכם וביום 15.11.02 נתפס הרכב על-ידי חב' ליסקאר.

לאור הנטען לעיל, בית המשפט מתבקש להצהיר כי חב' ליסקאר הפרה את ההסכם ולחייבה בתשלום סך של 47,924 ש"ח בגין החזר עמלת הקמה (4,144 ש"ח), החזר הפקדון (32,980 ש"ח), החזר דמי שכירות לתקופת תיקון הרכב במוסך שי ובניכוי דמי שכירות לרכב החליפי שהתקבל באותה תקופה (10,000 ש"ח), החזר דמי ביטוח מקיף בתקופת תיקון הרכב (2,000 ש"ח) והחזר החלק היחסי של דמי ביטוח החובה (1,200 ש"ח).

מטעם חב' ליסקאר הוגשו תצהיריהם של מר צחי מנו, מנהל לקוחות של חב' ליסקאר (להלן: "מנו") ו-שלומי שטרית אשר פעל מטעם חב' ליסקאר ותפס את הרכב (להלן: "שטרית").

...

לאור הממצאים אליהם הגעתי לעיל, מתחייבת המסקנה, לפיה, מתוך הסכום אשר נידרש מהחב' האילתית בהתאם לשטר 46,490 ₪, יש להפחית את הסכומים המפורטים להלן: סך של 14,600 ש"ח בגין ההפרש בשווי הרכב.

ובסה"כ 24,772 ש"ח. יצויין כי הפחתת הסכומים כמפורט בסעיף (ג)-(ד) לעיל מתחייבת לאור המסקנה אליה הגעתי, לפיה, חב' ליסקאר הפרה את ההסכם ואותם סכומים נוספו בגין אותה הפרה.

לסיכום, אני מורה כדלקמן: חב' ליסקאר רשאית להמשיך בבצוע שטר החוב נגד החב' האילתית ולוי עד לסך של 21,718 ש"ח ולאור המסקנה אליה הגעתי לעניין הפרת ההסכם, סכום זה הנו נכון להיום ולא יתוספו אליו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת השטר לביצוע ועד להיום.

אף מעיון בהסכם השכרת הרכב בנסיבות העניין, מצטיירת תמונה לכאורית כי הרכב מבוטח בביטוח מקיף וצד ג', באשר לשון ההסכם מחריגה מן הכסוי הבטוחי נזקים כגון אלה הנקובים בסעיף 9 לתנאי ההשכרה : "...שאין חברת הביטוח מכסה נזק ראשוני (הישתתפות עצמית) בין 2400/3000 שקלים על פי קבוצת רשוי רכב גם במקרה של נזק בשמשות לרבות צד ג'. חיוב זה ינוכה באמצעות בטוחות התשלום שניתנו לחברתנו...". האמור בהסכם דלעיל, יש בו כדי להטעות מאן דהוא המבקש להיתקשר עם הנתבעת 1 מכוחו, בהיותו סבור כי קיימת בתמונה חברת ביטוח אשר תישא בנזקים העלולים להגרם במהלך תקופת ההשכרה, ובהתאם להסכם יחולו עליו אך הנזקים אשר אינם כלולים בביטוח.

..בנסיבות אלו לקוח השוכר רכב מחברת השכרה סבור שהסיכון שהוא נוטל בקרות מקרה תאונה הוא מוגבל שכן הרכב מבוטח ונקבעו בהסכם דמי הישתתפות עצמית המגדרים את הסיכון שהוא נוטל על עצמו במקרה של תאונה.

...

בשקלול כל האמור לעיל, התובע לא נתן כל הסבר המניח את הדעת מדוע הנתבעת 2 נתבעה, לא נראה כי היא פעלה שלא כדין כלפי התובע, אלא היפוכו של דבר, היא שילמה את המוטל עליה כמתחייב, וזאת למבוטחת שלה.

סיכומו של דבר בשקלול כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 15,400 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ והוצאות משפט (מחצית ראשונה ושנייה).

בנוסף, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

בתיק זה, שעניינו תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת, בתאונה מיום 20.4.2011, בה היה מעורב רכב הנתבע 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2 – הצדדים חלוקים בשניים: האם התובעת זכאית לפצוי בגין הנזק אך ניכוי הישתתפות עצמית אשר אותה היא מחייבת מהלקוח החוכר ממנה רכבים; והאם יש מקום להפחתה בגין הנחת חלפים אותה מקבלת התובעת אצל הגורמים המתקנים את הרכב לאחר התאונה.

בטענה כללית לא סגי: בעיניין זה אין לי אלא להפנות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 30102-09-11 רמי מנצור נ' פרי ירוחם השכרת רכב בע"מ אשר בו טענו המערערים כי המשיבה קיבלה הנחה בעת רכישת החלפים, וכי והנזק שניגרם לה בפועל היה על כן נמוך יותר .

...

ב"כ המערערים הוסיף וטען שם, כי יש לדחות את התביעה לאור העובדה שהמשיבה לא הוכיחה את עלות החלפים, לא המציאה קבלות על עלות תיקון עבודות הפחחות, ולא הוכיחה את עלות שכרו של הפועל מטעמה שביצע את התיקון.

נראה לי בנסיבות המקרה כי מדובר בפגם טכני פרוצדורלי שאין בו כדי להביא לדחיית התביעה מדעיקרא.

סוף דבר: התביעה מתקבלת, ועל כן אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך 783 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 17.2.11, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט בסך 1,500 ₪.

מאחר והצדדים הסכימו כי ההכרעה בתיק זה תחייב גם בתיק 1197-11-11, הרי שבתיק הנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 641 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.11.11, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט בסך 1,500 ₪.

בבקשה נטען כי בחלק מההסכמים נקבע שהוראת הכסוי תחול בנכוי סכום הישתתפות עצמית ובחלק אחר רכש שוכר הרכב גם פטור מתשלום ההישתתפות העצמית בתשלום נוסף.

מבחן זהות העילות פורש בפסיקה בדרך רחבה בע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש –מושב עובדים פ"ד לח(4) 797 (1985) נקבע כי : "מבחן זהות העילה לעניין טענת מעשה-בית-דין רחב הוא, והעקרון של מעשה-בית-דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים, שלא פורטו בתביעה הקודמת. אין לדקדק במרכיבים מישניים, ויש לראות את העיקר – את התשתית הבסיסית של העילה" בתביעה בעיניין בנפיט נטען שהמבקשת גובה תשלום יתר על תיקון רכבי הליסינג, בכך שהיא דורשת תשלום העולה על הסכום ששילמה בפועל לתיקון הנזק; בכך שהיא מונעת מלקוחותיה, ובהם המבקשת, למנות שמאי מטעמם בעת להערכת הנזקים; בכך שהיא גובה כספים בגין נזקים שיש לפרשם כ-"בלאי סביר" בהתאם להסכם השכירות; ובכך שהיא גובה הישתתפות עצמית עבור מספר נזקים, גם כאשר הם נגרמו כתוצאה מארוע אחד.

...

בין אם עילת התביעה נוגעת לדרך חישוב התשלום שנתבע מעבר לדמי ההשתתפות העצמית (עניין בנפיט) ובין אם עילת התביעה נוגעת לעצם הזכות לגבות סכום זה (התביעה הנוכחית), בסופו של דבר נושא עילת התביעה הוא הפער בין סכום ההשתתפות העצמית אשר נקבע בחוזה ההשכרה בין הצדדים, לבין הסכום שנגבה בפועל ע"י המבקשת.

כאמור הסדר הפשרה לא הקים מעשה בית דין נגד תביעת המבקש והפיצוי ששולם אינו משנה ממסקנה זו. עם זאת יתכן ויהיה מקום להתחשב בתשלום זה במסגרת הפיצוי שיקבע בתביעה הנוכחית ככל וזו תתקבל.

לפיכך, הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שתביעת חברי קבוצה ב' נדחית על הסף.

את הלקוחה ואת רכבה אני זוכר היטב כי היא הופנתה אליי והומלץ לה לבצע את ההתקנות בחברתי ע"י חב' סע-גל שבה עבדה אחותה.

נזקים נוספים שנגרמו לתובעת המסתכמים בסכום של 36,620 ₪ כמפורט: 5,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה והוצאות השכרת רכב (ילדתה עוברת טיפולים בביה"ח ביקור חולים בירושלים).

מקובלת עלי הערכת שווי הרכב בגובה 24,500 ₪ על פי מחירון יצחק לוי ולסכום זה יש להוסיף סך של-500 ₪ בגין אובדן מערכת הקול ברכב (לאחר ניכוי השתתפות עצמית הקבועה בפוליסה ע"ס 300 ₪).

...

על אף שפרמיות הביטוח שולמו כרכב פרטי מקובלת עלי עמדת הנתבעים כי יש להפחית משווי הרכב הנטען סך מקסימלי של 15% (3,675 ₪) בגין היותו בבעלות חברה לשעבר.

סוף דבר בנסיבות המיוחדות דין התביעה להיתקבל והפוליסה שהוצאה לתובעת מחייבת את הנתבעים בתשלום תגמולי ביטוח לתובעת.

הנתבעים ישאו בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ. אני מקבלת את ההודעה לצד השלישי ומחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבעים בגין אשם תורם בגובה 50% השווה לסכום של 10,662 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.