ניכוי הפסדי פנסיה בגין השנים האבודות עקב פציעה או מחלה

מבחינה זו, הפסד קיצבת הזקנה או הפסד הפנסיה על רקע מותו של הניזוק (או קיצור תוחלת חייו) מהוה נזק ממוני הדומה באופיו להפסד ההישתכרות הנגרם כתוצאה מן המוות (או מקיצור תוחלת החיים).

עקרי ההנמקה אשר הובילה את בית משפט זה להכריע כי אובדן יכולת ההישתכרות בשנות העבודה האבודות מהוה נזק בר-פיצוי, תקפים אף ביחס לאובדן קיצבת הזקנה ואובדן הפנסיה בשנות הזכאות האבודות.

על רקע מאפייניה האישיים של הקצבה המיוחדת אשר נועדה לצרכי החזקתו ושיקומו האישיים של מי שנגרמה לו נכות בתאונת עבודה, סבורני כי לא ניתן להתייחס לקיצבה זו כאל מקור הכנסה ואשר הפסקתה כתוצאה מפטירתו המצערת של המנוח, מהוה נזק ממוני הדומה באופיו להפסד הישתכרות הנגרם כתוצאה מן המוות והמזכה בשל כך את תלוייו ועיזבונו של מנוח בפצוי בגדר אובדן הכנסה בשנים האבודות.

בנוסף, יש להביא אף בחשבון כי על רקע מחלות הרקע של המנוח ונכותו ועם הגיעו של המנוח לגיל זקנה הקף השירותים שהיה המנוח מספק היו פוחתים ממילא.

סך נזקיה של התובעת כיורשת וכתלויה יוצא איפוא כי סך נזקיה של התובעת כיורשת וכתלויה הוא כדלקמן: א. אובדן הכנסה בשנים האבודות 1,076,342 ₪ ב. כאב וסבל 46,000 ₪ ג. הוצאות קבורה ומצבה 15,000 ₪ אובדן שירותי בן זוג 50,000 ₪ סך כל הנזקים מגיע כדי 1,187,342 ₪ נכויי המוסד לביטוח לאומי הלכה פסוקה היא כי יש לנכות מכל פיצוי הנפסק לניזוק, כל טובת הנאה שהוא קיבל או זכאי לקבל בגין הארוע המזיק.

...

לאור כל האמור, ובהביאי בחשבון את נכונות הנתבעת לפצות את התובעת בראש נזק זה בסך של 25,000 ₪ בגין העזרה שהמנוח הושיט לתובעת במשלוח בלונים, סבורני כי יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 50,000 ₪.

סך נזקיה של התובעת כיורשת וכתלויה יוצא אפוא כי סך נזקיה של התובעת כיורשת וכתלויה הוא כדלקמן: א. אובדן הכנסה בשנים האבודות 1,076,342 ₪ ב. כאב וסבל 46,000 ₪ ג. הוצאות קבורה ומצבה 15,000 ₪ אובדן שירותי בן זוג 50,000 ₪ סך כל הנזקים מגיע כדי 1,187,342 ₪ ניכויי המוסד לביטוח לאומי הלכה פסוקה היא כי יש לנכות מכל פיצוי הנפסק לניזוק, כל טובת הנאה שהוא קיבל או זכאי לקבל בגין האירוע המזיק.

בהינתן האמור, ומשהבאתי בחשבון גם את טענת התובעת כי מענק הפטירה המוגדל נובע מכוח זכאותו של המנוח לקצבה בחייו ויכול והיה משתלם לתובעת בכל מקרה במועד פטירת המנוח גם בלא קשר לתאונה, ומנגד אין לשלול את האפשרות כי בנסיבות אחרות, אם חלילה הייתה התובעת הולכת לעולמה לפני המנוח, כי אז לא הייתה זוכה למענק כלל, סבורני כי יש בכל האמור כדי להצדיק ניכוי של חלק מהמענק מתוך הפיצוי, המבטא את האצת קבלתו.

הפצוי מבוסס על חישוב של 30% (על-פי הילכת פינץ - ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ פ''ד סא(1) 325 במקרה של ניזוקים נפטרים) משילוש השכר הממוצע במשק בנכוי מס הכנסה, בהוון מיום התאונה ועד למועד בו הייתה אמורה רבקה ז"ל להגיע לגיל 67.

בנוסף נתבע פיצוי בסך כ-275,000 ₪ בגין אובדן פנסיה בשנים האבודות (12.5% מאובדן כושר ההישתכרות כאמור לעיל).

בהקשר זה ציינו התובעים שמדובר בנזק ייחודי למקרה המצער הנידון כאן כאשר זוג צעיר קיפד את חייו בסמוך כל כך לחתונתם והיה צורך מיידי לפנות את הדירה ולחלק את חפציהם ולא היה מי שיעשה זאת מלבד אביה של רבקה שכן בעלה של רבקה ניפצע קשות בתאונה והיה שרוי בתרדמת ולא יכול היה לטפל בכך בעצמו.

בראש נזק זה מבקשים התובעים פיצוי עבור כל הרכיבים האלו גם יחד, שיביא בחשבון בין היתר את הוצאות הנסיעה הרבות לביתם של בני הזוג ביישוב עלי והוצאות ההובלה ופינוי החפצים לצד הוצאות הנסיעה לבית החולים הדסה עין כרם לביקורים תכופים אצל בעלה של רבקה.

חישוב אקטוארי של בסיס השכר, בהוון ל-39.5 שנים (שכן רבקה נולדה ב-10.5.93 ואִילוּ נותרה בחיים היו לפניה עוד 39.5 שנים עד לגיל הפרישה) ובמכפלה של 30% (בהתאם להילכת פינץ העוסקות בניזוק רווק ללא ילדים/תלויים) מביא לתוצאה של 874,772 ₪ שהם סך כל הפסדי השכר של רבקה ז"ל בשנים האבודות.

...

כל יתר ההוצאות נדחות ובסך הכל בגין הוצאות הקבורה והלוויה אני פוסקת לתובעים סך של 47,700 ₪.

נראה לי שנזק זה בא על תרופתו בפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל שכן מעבר להוצאה הכספית הכרוכה בנסיעה ובהובלת החפצים, מדובר בעיקר על עוגמת נפש רבה, צער וכאב לב. תמונתם של אביה של רבקה, אחיה וחבריה, מפנים את חפציה, לרבות שמלת כלולותיה, עולה בדמיוני ותמונה זו תמונה מצערת ומכאיבה היא.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התובע אובחן בגיל 27 כחולה במחלת Ankylosing Spondylitis, או בשמה בעברית- דלקת חוליות מקשחת, הידועה כמחלת AS (להלן- מחלת AS או מחלת היסוד) ובעטיה סבל מהגבלות תנועה בכתפיים ופגיעה במפרק הירך.

בשיקלול החישוב, התובע זכאי לפצוי בגין הפסדי שכר לעתיד בסך של 1,468,851 ש"ח. הפסדי הישתכרות לעבר בשים לב לשעור נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, משך אשפוזו בבית החולים ויכולתו להערך לאחריה, עם שיחרורו לביתו, לעבודה ולו במשרה חלקית, נחה דעתי לקבוע על דרך האומדן פרק זמן של שנה, במהלכה, נעדר התובע יכולת הישתכרות מלאה.

בד בבד, עתר לפצוי בשנים האבודות בגין אובדן גמלת ניידות ממשרד הבטחון.

התובע זכאי לפצוי בגין השנים האבודות בנכוי ידת התובע, בשיעור של 25%, בהיתחשב במצבו המשפחתי הרעיוני בשנים אלו, ללא ילדים סמוכים על שולחנו, ובתוספת ידת חסכון וידת משק בית (ע"א 32/60 פלקסברג נ' המנהל הכללי של רכבת ישראל, פ"ד יד 1629; ע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סא(1) 325 (2006); ע"א 8488/08 עיזבון המנוחה רוננה סושרד ז"ל נ' מדינת ישראל -משטרת ישראל (05.06.2012)).

ודוקו, אין לנכות את הקף העזרה העודף לו נזקק התובע בשל נכותו מהתאונה על רקע מיגבלות התנועה בכתפיים, כמו נזקקותו לסיוע במעברים לרבות באמצעות מנוף, שאז אמת עם טענת התובע לדוקטרינת "הגולגולת הדקה". אלא רק את העזרה החורגת מיגדרי פציעתו בתאונה אשר לה נזקק התובע ערב התאונה וללא קשר לנזקים שנגרמו לו בארוע התאונה.

משכך, בשיקלול הדברים, יש לפסוק לרעיית התובע פיצוי בגין אובדן הכנסתה בתקופה זו במיטיבת ניזקו של התובע, ולפי תלושי השכר שהוצגו לפניי, בגין ההפרש בין הישתכרותה עובר לתאונה ולאחריה, בסך של 1,186 ש"ח לחודש, לתקופה של 78 חודשים, ובסך הכל- 92,508 ש"ח ובתוספת 20% בגין זכויות סוציאליות בסך של 15,420 ש"ח- וביחד 111,009 ש"ח ובתוספת ריבית אמצע תקופה, בסך סופי של 116,672 ש"ח. במכלול האמור, הנני לפסוק לרעיית התובע פיצוי כמיטיבת ניזקו בגין הפסדי שכר שנגרמו לה בשל הצורך לסייע לתובע במומו עקב התאונה, בסך של 157,952 ש"ח. סיכום לסיכום נזקיו של התובע, כדלקמן: הפסד הישתכרות לעבר- 941,779 ש"ח. הפסד הישתכרות לעתיד- 1,468,851 ש"ח. הפסדי פנסיה ותנאים סוצאליים- 511,606 ש"ח. הוצאות רפואיות- 70,000 ש"ח. עזרת הזולת לעתיד- 1,732,363 ש"ח. עזרת הזולת לעבר- 491,263 ש"ח. התאמת דיור- 550,000 ש"ח. הוצאות ניידות לעתיד- 457,377 ש"ח. הוצאות ניידות לעבר- 200,000 ש"ח. פיצוי בשנים האבודות- 272,061 ש"ח. הוצאות מוגברות של כביסה וייבוש- 30,000 ש"ח. הוצאות נופש מוגברות- 100,000 ש"ח. כאב וסבל- 185,925 ש"ח. סך-הכל: 7,011,225 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע במרוצת ההליך המשפטי ובסך כולל של 190,000 ש"ח וכן את גמלאות המוסד לביטוח לאומי, אשר על פי חוות הדעת האקטוארית מטעם הנתבעת, בסיכומיה, שלא נסתרה, מגיע כדי סך של 4,598,571 ש"ח. אשר על כן, הנני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים, בגין נזקיו עקב התאונה, כפי שפורט לעיל, בסכום של 2,222,654 ש"ח. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לרעייתו, התובעת 2, פיצויים כמי שהטיבה את ניזקו, בסכום של 157,952 ש"ח. סכום פסק הדין יישא ריבית והפרשי הצמדה, כחוק - ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

...

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי מצבו הרפואי של התובע מקים את זכותו לפיצוי בגין הוצאות מיזוג אוויר עודפות.

אשר על כן, שוכנעתי, להעמיד לרעייתו פיצוי עבור הטבת נזקיו של התובע בעבר שיש בהם לגלם את הפסדי השתכרותה באותה תקופה, בהתבסס על תלושי השכר כפי שהוצגו לפניי.

משכך, בשקלול הדברים, יש לפסוק לרעיית התובע פיצוי בגין אובדן הכנסתה בתקופה זו במיטיבת נזקו של התובע, ולפי תלושי השכר שהוצגו לפניי, בגין ההפרש בין השתכרותה עובר לתאונה ולאחריה, בסך של 1,186 ש"ח לחודש, לתקופה של 78 חודשים, ובסך הכל- 92,508 ש"ח ובתוספת 20% בגין זכויות סוציאליות בסך של 15,420 ש"ח- וביחד 111,009 ש"ח ובתוספת ריבית אמצע תקופה, בסך סופי של 116,672 ש"ח. במכלול האמור, הנני לפסוק לרעיית התובע פיצוי כמיטיבת נזקו בגין הפסדי שכר שנגרמו לה בשל הצורך לסייע לתובע במומו עקב התאונה, בסך של 157,952 ש"ח. סיכום לסיכום נזקיו של התובע, כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר- 941,779 ש"ח. הפסד השתכרות לעתיד- 1,468,851 ש"ח. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים- 511,606 ש"ח. הוצאות רפואיות- 70,000 ש"ח. עזרת הזולת לעתיד- 1,732,363 ש"ח. עזרת הזולת לעבר- 491,263 ש"ח. התאמת דיור- 550,000 ש"ח. הוצאות ניידות לעתיד- 457,377 ש"ח. הוצאות ניידות לעבר- 200,000 ש"ח. פיצוי בשנים האבודות- 272,061 ש"ח. הוצאות מוגברות של כביסה וייבוש- 30,000 ש"ח. הוצאות נופש מוגברות- 100,000 ש"ח. כאב וסבל- 185,925 ש"ח. סך-הכל: 7,011,225 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע במרוצת ההליך המשפטי ובסך כולל של 190,000 ש"ח וכן את גמלאות המוסד לביטוח לאומי, אשר על פי חוות הדעת האקטוארית מטעם הנתבעת, בסיכומיה, שלא נסתרה, מגיע כדי סך של 4,598,571 ש"ח. אשר על כן, הנני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים, בגין נזקיו עקב התאונה, כפי שפורט לעיל, בסכום של 2,222,654 ש"ח. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לרעייתו, התובעת 2, פיצויים כמי שהטיבה את נזקו, בסכום של 157,952 ש"ח. סכום פסק הדין יישא ריבית והפרשי הצמדה, כחוק - ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בחקירתו הנגדית בבית המשפט לשאלות ב"כ הנתבע 1 וצדדי ג' השיב המומחה כי הוא יצא לפנסיה ביום 1.3.11 אך הוא ממשיך לעבוד שלוש פעמים בשבוע כאורתופד בקופת חולים וכן כי ניתח פעם אחרונה כחודש וחצי לפני יציאתו לפנסיה, כ-9 שנים ממועד חקירתו.

כמו כן, פיזור הפגיעות המוחיות, היה דימום יחסית גדול פרונטאלי, דימומים נוספים באזורים שונים של המוח, כולל גרעין שנקרא טלמוס, הייתה בצקת מוחית, הייתה חריגה קלה של קו האמצע, וכל אלה הם פקטורים שבהחלט מחזקים את הסבירות והסכוי להתרחשות של נזק קוגניטיבי בעקבות החבלה בתאונה.

בתקופה שבנו התאשפז בבית החולים נהריה, אישתו, בנו הבכור והוא התחלפו בניהם וישנו אצל התובע, בעיקר אשתו, על ספסל במחלקה או מחוץ למחלקה ולא עזבו אותו לרגע.

פיצוי בגין הפסד הישתכרות בשנים האבודות לעבר ולעתיד המדינה טענה בסיכומיה כי בהיעדר ראיה לסתור את החזקה בדבר פיצוי לקטינים או צעירים ביחס לבסיס השכר הממוצע במשק בנסיבות התיק ובהתאם לע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (11.4.06) (להלן:"פינץ"), יש לפצות את עיזבון המנוח לפי 30% מבסיס השכר הממוצע במשק נכון לחודש 9/20 בנכוי מס ועד גיל 67.

פיצוי בגין השנים האבודות לעבר ולעתיד קרנית טענה בסיכומיה כי המנוח סבל מבעיות רפואיות שונות ובין היתר, מסחרחורות ודיווח על נטייה להתעלפויות, בתדירות של אחת לחודש וכן מכאבי גב ועקמת, בגינן הועמד הפרופיל הרפואי שלו על ידי רשויות הצבא על 45.

...

נוכח האמור לעיל, גם בהתעלם מנטלי ההוכחה, ניתן להגיע למסקנה כי ודיע, הבעלים של הרכב התיר את השימוש בו לאחיו מבלי לדאוג לכיסוי ביטוחי ולפיכך קמה לו חובה כלפי קרנית מכוח סעיף 9(א), 9(א)(2) וסעיף 7(6) לחוק הפיצויים.

לסיכום צד ג' 1, סאפי, נהג ברכב במועד התאונה ללא כיסוי ביטוחי.

צד ג' 2 (אחיו של צד ג'1), ודיע, הוא הבעלים של הרכב והמחזיק בו כאשר שוכנעתי כי הוא התיר לסאפי לנהוג ברכבו ככלל לרבות במועד התאונה, גם כאשר לרכב לא היה ביטוח.

במקרה כזה היה צורך להשתמש באינטובייטינג בוגי שלא נעשה, הכנסת סופראגולוטיק Airway כגון LMA או IGEL ודומיו, שלא בוצע, או לפנות מידית את ההמטומה הצוארית ע"י פתיחת קו התפר, החדרת פאן לפצע ושיחרור הלחץ שאמנם בוצע, אך מאוחר מדי, עם הגעת רופא מתמחה ממחלקת א.א.ג ובהיות החולה לא מחומצן במשך דקות ארוכות, מה שגרם לנזק לא הפיך למוחו של החולה.

ניזקי העזבון לטענת התובעים בסיכומיהם ניזקי העזבון נאמדים בסכום של כ- 300,000 ₪ בגין הפסד שכר עד למועד פטירת המנוח כאשר בגין השנים האבודות עומד הנזק על 246,128 ₪.

הנתבעת מצידה סברה שלא ניתן להיתעלם ממספר נקודות מהותיות והן האחת, שמצבו של המנוח לא אפשר לו לשוב לעבודה סדירה מה גם שלא הוכח כל תיכנון שכזה במיוחד עת ששנה קודם לניתוח הפסיק המנוח את עבודתו ויצא לפנסיה אך לא עשה דבר על מנת שניתן יהיה להוכיח כי ביקש לשוב לעבודתו כמציל; השנייה, כי לתובעים אין לעבר הפסדי שכר שכן הם השתכרו מקיצבת מבטחים ששולמה למנוח המוערכת בסך של 218,837 ₪, כמו כן התקבלה קצבת זקנה בסך מיצטבר של 196,096 ₪ ממועד הניתוח ועד למועד פטירתו כאשר לסכום התווסף הסך של 2,337 ₪ לחודש ינואר 2022; ושלישית, בשנים האבודות נגרם לכאורה הפסד לקיצבת הפנסיה כמו גם לקיצבת הזיקנה של המנוח אלא שלא ניתן להיתעלם מכך שעד פטירתו נוצלה ידת המנוח לטובת חיסכון והיא מחליפה למעשה את הנזק שניגרם לעזבון בשל פטירתו ומכאן שאין מקום לכל פיצוי בגין הפסדי שכר לתובעים.

אלא שלא ניתן לקזז את החסכון שניגרם למשפחה בשל אי ניצול המנוח את חלקו בקופה המשותפת בכל התקופה בה היה למעשה מאושפז למול התקופה שעד לתוחלת חייו ולהגיע למסקנה כי זה מנכה את זה. לפיכך לעזבון נגרם נזק בשל אי ניצול מלוא הכנסת המנוח בנכוי ידתו ואין להיתעלם מכך תוך עריכת קזוזם מהחסכון שניגרם בשל אשפוזו בהיותו בין החיים.

...

הנתבעת מצידה ציינה כי ראש נזק זה הינו אינדיבידואלי, והפנתה לפרשת ע"א 4022/08 אגבבה נ' דיש, פ"ד סד(2) 284 (2010), ובה ניזוק במצב וגטטיבי ולכן מחוסר הכרה מחייבת את המסקנה ולפיה מדובר בפיצוי בעייתי.

הנתבעת אינה מתמודדת בסיכומיה למעשה עם סכום זה ולפיכך הנני מקבל את הסכום הנדרש בסך 90,448 ₪.

סוף דבר תביעת התובעים מתקבלת.