אני סבורה כי העובדה שהתובע לא עטה כפפות ומגנים יצרה סיכון באופן שיש מקום להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 10% בלבד, שכן כאמור לעיל, מחד אכן מדובר בעובד מנוסה ומאידך לא הוכח שהתובע נהג בנגוד לנהלים והמעביד צריך להניח שהעובד עשוי להתרשל ועליו ליצור סביבת עבודה שתקשה על ההתרשלות ובמסגרת זו, לספק אמצעי הגנה ולאכוף את לבישתם.
אין לדעת האם התובע היה פונה ללימודים אקדמיים או עוזב את המפעל לצורך עבודה במקום אחר, לפיכך, ומשלא נסתרה, חלה בעיניינו הילכת רים אבו חנא ובסיס שכרו של התובע יהיה על פי השכר הממוצע במשק נכון להיום על פי פירסומי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, העומד על סך של 13,200 ₪ ברוטו.
סיכום ניזקי התובע
כאב וסבל 200,000 ₪
הפסדי שכר לעבר 561,052 ₪
אבדן כושר הישתכרות לעתיד 1,383,250 ₪
הפסדי פנסיה 243,037 ₪
עזרת צד ג' והוצאות לעבר ולעתיד 60,000 ₪
סה"כ 2,447,339 ₪
ניכוי אשם תורם בשיעור 10% 244,733-
ניכוי גמלאות המל"ל 2,120,396-
סה"כ לאחר נכויים 82,209 ₪
על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 82,000 ₪ ועל סכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ, החזר חוות דעת התובע, החזר חלקו של התובע בחוות דעת מומחה בית המשפט והחזר אגרה ע"ס 710 ₪.
...
לפיכך אני קובעת כי פגיעתו של התובע בתאונת העבודה מיום 31.10.2017 הוכחה וכי מעבידתו נושאת באחריות לפגיעה זו בגין התרשלות ואי עמידה בתנאים הקבועים בחוקי העבודה שפורטו לעיל.
אני סבורה כי העובדה שהתובע לא עטה כפפות ומגנים יצרה סיכון באופן שיש מקום להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 10% בלבד, שכן כאמור לעיל, מחד אכן מדובר בעובד מנוסה ומאידך לא הוכח שהתובע נהג בניגוד לנהלים והמעביד צריך להניח שהעובד עשוי להתרשל ועליו ליצור סביבת עבודה שתקשה על ההתרשלות ובמסגרת זו, לספק אמצעי הגנה ולאכוף את לבישתם.
מתוך בחינת גילו של התובע ועיסוקו עובר לתאונה מחד ואפשרויותיו להסתגל למומו מאידך, אני סבורה כי במקרה זה, נכותו התפקודית של התובע אינה שונה מהנכות הרפואית שקבעו לו מומחי בית המשפט ועומדת על 36.83%.
