ניכוי דמי טיפול ארגוני מקצועי חובה או לא

בבקשת נטע נטען כי הכספים שנגבו עבור הרכיב כאמור נגבו בגין דמי טפול אירגוני וכי חיוב זה אינו כדין משום שהוא בנגוד לתקנה 3 לתקנות הסכמים קבוציים (תשלום דמי טפול אירגוני – מקצועי לאירגון מעבידים), תשל"ז- 1977 (להלן: "תקנות הסכמים קבוציים") לפיה הוחרגו סוגים שונים של גופים ומעסיקים מחובת התשלום (ביניהם, קבוץ או מושב שיתופי או תנועה קיבוצית או תנועה מושבית, מושב עובדים או חבר בו).

מנגד, בבקשת שגיא כהן נטען כי תשלום החובה שצוין בתלוש השכר – "הפ.חק. השתלמ" – הוא אחת משתיים : ניכוי שלא כדין בגין דמי טפול-אירגוני (כטענת המבקשת בבקשת נטע) או הפרשה ל"קרן הישתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים ובניהם בע"מ" בהתאם לסעיף 43 לצוו ההרחבה בענף החקלאות משנת 2001, הפרשה שאינה כדין משום שקרן ההשתלמות אינה פעילה ומשכך לא נעשה שימוש בכספים הללו לייעוד שלשמו נוכו.

בקשת שגיא כהן מבססת גם היא את הבקשה על עילת הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חוק החוזים וחובת תום הלב ונוסף על כך היא מבוססת על עוולת הרשלנות (בטענה כי המשיבה התרשלה, בין השאר, משלא מנעה מרשות האוכלוסין וההגירה לגבות עבור קרן הישתלמות שאינה פעילה או לא גילתה למעסיקים כי נגבים מהם דמי טפול אירגוני שלא כדין ולא השיבה כספים אלו).

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי: יש להעביר את הדיון בבקשת נטע למותב הדן בבקשת שגיא כהן.

התוצאה היא כי בפנינו שתי בקשות חדשות לאישור תובענה ייצוגית כאשר בקשת שגיא כהן היא הבקשה שהוגשה ראשונה לבית הדין לעבודה.

משכך ומשקבענו כי בקשת נטע היא הבקשה המאוחרת והואיל ובקשת שגיא כהן היא רחבה יותר והיא מכילה גם את עילות התביעה המפורטות בבקשת נטע ומשלא מצאנו כי מתקיימים במקרה דנן טעמים מיוחדים להורות אחרת, הרי שיש למחוק את בקשת נטע בכללותה.

(3א) תוספת לדמי החבר שמותר לנכותם על-פי פסקה (3), המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעבידו בכתב על היתנגדותו לתשלום התוספת; (3ב) דמי טפול מקצועי-אירגוני לטובת האירגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לנכוי כאמור; שר העבודה, לאחר היתייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאשור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מאקסימום דמי הטיפול המקצועי-אירגוני שמותר לנכותם לפי פסקה זו;"

מעבר לכך, לא הוכח כי קיימת חובה לנכות על פי חוזה עבודה או הסכם קבוצי החל בתקופת העבודה של התובע, או שהוא הסכים לנכוי.

...

מאחר שנטל השכנוע בתביעה הוטל על התובע, כאשר אין חולק שהוא קיבל תשלום בגין כל ימי החג בהם עבד בתוספת של 50%, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,037 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.5.11 ועד ליום התשלום בפועל.

כן היא גובה "דמי טפול" בשיעור 0.8% מעובדים שאינם חבריה, זאת מכוח ס' 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, המאפשר לנכות דמי טפול מקצועי-אירגוני לטובת ארגון יציג במקום עבודה שחל בו הסכם קבוצי ממי שאינם חברים בשום ארגון עובדים, וכן מכוח תקנות הגנת השכר (מאקסימום דמי טפול מקצועי-אירגוני), התשמ"ח-1988 בו נקבע שיעורם המאקסימאלי של דמי הטיפול.

נטען שחובת העובד לשלם דמי חבר או דמי טפול לאירגון העובדים היא חובה מרכזית במערכת היחסים שביניהם.

כלומר, תובענה שבה עומדת לדיון השאלה, היא גופה, בדבר חברותו או אי חברותו של העובד באירגון, ולא דבר כל-שהוא הקשור בחברותו או הנובע ממנה, לא הזכויות והחובות של חבר, אלא עצם חברותו או אי-חברותו".

...

לאור כל האמור, יש לקבוע כי בגביית דמי החבר או דמי הטיפול, אין המשיבה פועלת כ"עוסק" בקשר "לענין שבינו לבין לקוח", ולפיכך עניינה של התובענה לא בא בגדרו של פרט 1 לתוספת השניה לחוק.

תוצאת הדברים היא שיש להיעתר לבקשת המשיבה ולהורות על סילוקה של בקשת האישור על הסף.

המבקשים ישלמו למשיבה את הוצאות ההליך בסך 10,000 ₪.

לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת[footnoteRef:54].

בהתאם לסעיף 25(א)(3) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן –חוק הגנת השכר) סמכות המעסיק לנכות דמי חבר לאירגון עובדים משכרו של העובד מותנית בקיומו של הסכם קבוצי החל על הצדדים והמאפשר גבייה מרוכזת של דמי חבר/דמי טפול אירגוני מקצועי לאירגון העובדים באמצעות המעסיק או הסכם עבודה המסדיר את ניכוי דמי החבר מהשכר והעברתם לאירגון העובדים או שהעובד נתן הסכמתו בכתב לנכוי.

בהתאם להלכה הפסוקה בנסיבות שבהן עובד קיבל בטעות תשלומי יתר בשכרו, נקודת המוצא היא שהעובד קיבל לידיו נכס או טובת הנאה שלא על פי זכות שבדין ולפיכך על פי הוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט – 1979 (להלן – חוק עשיית עושר) קמה חובת השבה של הסכומים ששולמו ביתר.

...

הנתבעת טוענת כי דין התביעה ברכיב זה להידחות על הסף משעה שמעולם לא שלמה לתובע או לכל עובד אחר בשורותיה תוספת מאמץ וזאת כפי שעולה בבירור מתלושי השכר של התובע במהלך כל תקופת עבודתו.

אשר על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה המזערי, כך שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: דמי מחלה בסך 367 ₪; דמי הבראה בסך 23 ₪ ; החזר ניכויים מהשכר בסך 3,445 ₪.

זה נכון או לאו? לא. כשלא היתה לו עבודה כאן הוא לקח אותי לשם ואני מתייחס לשי (המפקח) שיושב באולם.

מנגד, טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח תביעתו זו, וחרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, במסגרתן הגיש שני תצהירים מטעמו, אליהם צירף העתקים מיומני עבודתו ומדו"חות הנוכחות, התובע לא ידע להצביע על ראיה המצדיקה או מסבירה את תביעתו ברכיב זה. לדידי הנתבעת, אין לקבל את יומני העבודה והמסמכים שצורפו על ידי התובע, שלא אובחן מקורם והתובע אף לא ידע להסביר את מהותם בחקירתו הנגדית.

באשר לנכויים בגין "סל ביטוח" ו"הישתתפות בשי" – משלא הצביעה הנתבעת על הבסיס המתיר נכויים אלה ומשאין המדובר בניכויים המעוגנים בחוק הגנת השכר, כאשר טענת הנתבעת כי הנכוי בגין "סל ביטוח" היה עבור תכנית ביטוח חיים שנועדה לטובת התובע – לא הוכחה – על הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים שנוכו בגין רכיבים אלה בסך 135 ₪ בגין "הישתתפות בשי" ו- 153 ₪ בגין "סל ביטוח". באשר ל"מס ארגון" – טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי כפועל יוצא מחתימתה על הסכם קבוצי, אליו לא הפניתה, חובה היה עליה להעביר דמי ארגון להסתדרות הכללית החדשה, וכי הסכומים שנגבו מהתובע אכן הועברו ליעדם וככל שלתובע טענות כנגד גביית הסכומים – עליו להגיש תביעה כנגד ההסתדרות (נ/1, סע' 9).

תקנות הגנת השכר (מאקסימום דמי טפול מקצועי אירגוני), התשמ"ח-1988, קובעות את תיקרת הנכוי משכר העובד בגין דמי טפול מקצועי אירגוני.

...

סוף דבר בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין שעות עבודה שלא שולמה תמורתן בסך 779 ₪; סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד קבלת פסק הדין, ועד מועד התשלום בפועל.

יתר תביעות התובע בגין פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר עד לגובה משרה מלאה, פדיון חופשה שנתית, דמי אש"ל וכביסה ופיצוי ללא הוכחת נזק – דינן להידחות, והן נדחות בזאת.

נוכח התוצאה אליה הגענו ודחיית מרבית רכיבי התביעה, ואף על פי שזכה התובע רק בחלק קטן מתביעתו, אנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו ולו מן הטעם שמתקשים אנו לסיים פסק דין זה בתוצאה לפיה אף את הזכויות אותן מצאנו כי נגרעו מהתובע, לא יקבל מחמת שיקוזזו כנגד הוצאות המשפט.