מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

ניידות אזרחים מול צורכי ביטחון

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

כהן הסביר כי מס' הניידות המוקצות הן לפי הקף הפשיעה, הצורך בשטח והניסיון: "יש מספר ניידות מוגבל לתחנה והחלוקה צריכה להיות הגיונית ומקצועית". התובעים הפנו בסיכומיהם לאמצעים שהמשטרה יכולה הייתה, לדעתם,לנקוט כדי למגר את התופעה,למשל, שתוף פעולה בינה לבין רשויות מקומיות, החתמת בעלי חתונות על התחייבות שלא לירות; ומתן הרצאות בכפרים הערביים.אפשרויות אלה הנן אכן סבירות וראויות (חלקן,בהתאם לעדויות, אף מתבצעות הלכה למעשה בשטח), אך כפי שכבר צוין לעיל, בית המשפט , במשפט אזרחי, אינו מיתערב בנקל בשקול הדעת של רשות ציבורית לגבי אופן הקצאת משאביה לטפול, או מיגור של תופעה עבריינית כלשהיא.כבר נקבע לא אחת,כי משאבי המדינה הם מוגבלים ויש לרשות שקול דעת כיצד לחלק משאביה שלעולם יהיו בחסר ביחס לצרכים.
ביה"מ אמנם הכיר שם ברשלנות המישטרה, אולם לעניין ההלכה הכללית קבע: "יש לשקלל את תוחלת הנזק מול האנטרס הצבורי שבקיום הפעילות יוצרת הסיכון וכן את עלות אמצעי המנע הקיימים...אומנם, קביעת המדיניות המשפטית הרצויה בעיצוב חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת על המישטרה מחייבת הישמרות מפני הרתעת יתר, שתיפגע בפעילותה השוטפת של המישטרה. יש להישמר מפני חיוב המישטרה בחובת זהירות נוקשה מדי, שתביא להססנות ולסרבול באופן קבלת ההחלטות של הדרגים המבצעיים. כן יש להישמר מפני "הצפה" של המערכת המשפטית בתביעות אזרחיות כלפי המישטרה, שיביאו לדילדול נוסף של משאביה המצומצמים.
כן ראה קביעת בית המשפט העליון, כי גם אם הייתה התרשלות במתן נשק, התרשלות זו אינה מביאה להטלת האחריות אוטומאטית על מפקיד הנשק לתוצאות השמוש בו, ויש להוכיח צפיות מראש: "יצויין כי בצדק ציין בית המשפט קמא כי אף מקום בו קיימת התרשלות במתן נשק לאזרח, אין משמעות הדבר, מניה וביה, הטלת אחריות על מפקיד הנשק לתוצאות של השמוש בו. לעניין זה נפסק באחת הפרשות כי: "קיימת התרשלות במתן נשק לאדם בנגוד להוראות. אך לא תתכן צפיות לרצח אלא אם היתה ידיעה ממשית על סיכון שכזה ואין נפקא מינה לפי איזה משלושת המבחנים שבפסיקה נלמד עליו..." (ע"א 755/76 משמר, חברה לשמירה, בטחון ושירותים בע"מ נ' מלחם, פ"ד לג(2) 656 (1979)).
כפי שהעידו עדים רבים, אין צורך בהנחיה מיוחדת לאנשי בטחון שלא ירו בשטח מאוכלס, שכן המדובר בהוראות כלליות לשימוש בנשק : "יש הוראות שימוש בנשק. זה שווה ערך לכך שאין לומר לחייל, או לשוטר, שאסור לגנוב/לרצוח"( עדות עיקרון עמ' 82 שורות 3-4) ובעדות כהן: "כל חייל או שוטר שעשה שימוש לא חוקי, ניפתח הליך נגדו ונלקח ממנו הנשק". התובעים טענו בסיכומיהם כי יש לקבוע אחריות לנתבעת גם במקרה שמדובר בנשק שנגנב מצה"ל, או הוברח לתחום המדינה, זאת מאחר שלטענתם, הנתבעת לא הוכיחה מה עשתה כדי למנוע תופעות של גניבות נשק והברחת נשק.
...
הדברים סוכמו יפה בת"א 97 / 3055 עיזבון המנוחה סואעד חוסון ז"ל ו-11 אח' נ. מדינת ישראל, משרד הביטחון מפי כב' השופט יצחק עמית: באותו מקרה מתה המנוחה כתוצאה מהתפוצצות רימוני יד צהליים (כאמור, במקרה שבפנינו אפילו לא הוכח שמדובר היה בנשק צהלי, אם כי, אין חולק, שנשק מסוג זה נמצא בשימוש צהל): "מכאן, כי הזיקה היחידה של המדינה לאירוע היא, שהרימונים שהתפוצצו הם מתוצרת תע"ש ובשימוש צה"ל. הטלת אחריות על המדינה, במצב דברים זה, פירושו הטלת אחריות כמעט מוחלטת על המדינה, כל אימת שאמל"ח צה"לי גורם נזק. תוצאה זו, אני מתקשה לקבל, ואנמק להלן את מסקנתי.... לצורך דיוננו, אני נכון להניח כי הנתבעת יכולה הייתה לצפות כי אמצעי לחימה של צה"ל עלול לגרום לנזק עקב שימוש לא מורשה או בניגוד להוראות ולנוהלים.... הטלת אחריות על המדינה במקרה כמו המקרה דכאן, משמעה קביעה של בית-המשפט כי על המדינה להציב שומרים, פקחים ובלשים על חייליה – אם בסדיר, קבע או במילואים, אם בתקופת רגיעה או בתקופת לחימה או מלחמה – מחשש שמא מי מהם ימעל באמון שניתן בו ויטול במשיכה נשק ואמצעי לחימה, שלא למטרה לשמה נמסרו לו. קשה להלום תוצאה זו...".(הדגשה שלי ר.א) ביה"מ הביא שם את דברי כבוד השופט שמגר בע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי , בעמ' 78-77 לעניין אי-התאמתו של קריטריון הרשלנות לסיטואציות מעין אלו : "דוגמה מוחשית מימינו יכולה לעלות בהקשר לשאלה אם יש להציב שוטרים לאורכם של רחובות ובתוככי כל שכונה כדי למנוע מעשי פיגוע של חבלנים, סכינאים, או שמא ההוצאה הכרוכה בכך בלתי סבירה מבחינה ציבורית. בסיטואציות שבהן מדובר, דבר זה אינו אפשרי לא רק משום הקושי הטכני בחישוב, אלא משום שנדרשת הכרעה בדבר ערכן היחסי של פעילויות, של מדיניות אלטרנטיבית ושל רמת הסיכון שעל הציבור לעמוד בו. החלטות מעין אלו אינן מתאימות לבדיקה בקריטריון של רשלנות". וממשיך כב' השופט עמית שם: "שיקולי המדיניות הראויים במקרה שלפנינו, אינם שיקולים כלכליים גרדא, אלא שיקולים נרחבים שבבסיסם המשמעת שצה"ל דורש מחייליו והאמון שצה"ל רוחש לחייליו, כמו גם היעדר אפשרות ממשית לפקח על כל נושא נשק בצבא, במיוחד לא בתקופת לחימה. למסקנה דומה, הגיע כבוד השופט מ' בן דוד בת"א (נצ') 911/87 [15] בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בו נדחתה תביעתו של תושב בוקעתה ברמת הגולן, שנפצע בידו מחפץ שהתפוצץ: "אין כל דין או הלכה משפטית המטילים חובה או אחריות על המדינה בכל מקרה בו חפץ צה"לי מסב נזק... עדיין יש צורך להוכיח, בין באופן פוזיטיבי, בין בדרך של אלימנציה ובין אגב הסתייעות בכללי ההיגיון, כי הייתה מצידה של המדינה ואנשיה רשלנות... כל מסקנה אחרת תגרור אחריה הטלת אחריות מוחלטת של המדינה, סמכות השמורה למחוקק". (הדגשות שלי ר.א).
טענות התובעים לגבי קצב וסדר התקדמות החקירה, הינן טענות שאינן רלוונטיות כאמור להליך שבפני ואולם בכל מקרה, לא שוכנעתי כי בשלב סגירת התיק ניתן היה להגיע לממצא בדבר זהות היורה: מחמוד שרקיה אישר בחקירתו במשטרה, כי היריות בחתונת בנו מוראד היו מכיוון מזרח, היינו מכיוון ביתו של אחיו, איברהים ז"ל: "בזמן המסיבה אני שמעתי יריות קרובות מאוד מכיוון הבתים.." אך מיד לאחר מכן, לא ידע להשיב היכן בדיוק היה הירי (עמ' 1 שורות 16-14).
לאור כל האמור,אני מורה על דחיית התביעה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

כך למשל השוטר יניב שטמקר העיד ביחס לאינטנסיביות של האירועים באותה עת, כי מיד לאחר הארוע הנ"ל: "...עברנו להפרת סדר אחרת כבר". והסביר כי באותה תקופה עבדו השוטרים במערך "שלדי" תוך שפירט: "... שלדי זה משמרת של 12 שעות טוב? אני זוכר מאז שהגעתי למשמרת שמתי אפוד, קסדה והלכתי להחליף אנשים שנמצאים כבר בתוך ההתפרעויות, בסדר? אז לא היה לנו היתפרעות אחת, היה לנו מספר מוקדים שלאורך כימעט כל הלילה היינו עסוקים בהתפרעויות האלה...". כך למשל השוטר חנניה בנימין העיד "...מדובר באירועים חריגים [...] שחווינו באותו חודש רוב העבודה היתמקדה, הפעילות המבצעית היינו מסתובבים ללא טאבלט עם ציוד פיזור עלינו...". באשר למשקל שיש לתת לתקופה בה בוצעו העבירות, והקשרן הכללי, בע"פ 901/22 מדינת ישראל נ' אסווד (24.2.22) עמד בית המשפט העליון בהרחבה על מאורעות אותם ימים וציין כי: "...יש מקום ליתן משקל מתאים גם לפרק הזמן שבו נעברו העבירות במהלכו היתה האוכלוסיה האזרחית נתונה למתקפה של אלפי רקטות [...] ובמקביל התעורר גל של הפרות סדר והתפרעויות אלימות שכלל תקיפת כוחות הביטחון, כמו גם תקיפת אזרחים...". בע"פ 3982/22 מדינת ישראל נ' חג'וג' (27.10.22) ציין בית המשפט העליון כי: "... בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות התפרעויות המונים, ועל הצורך לנקוט במדיניות ענישה אשר תרתיע ותרסן התפרעויות שעלולות לדחוף המון רב לצאת מגדר שליטה ולסכן חיי אדם..." ובהמשך אותו פסק דין ציין: "...יש מקום ליתן משקל לכך שהעבירות האמורות בוצעו במהלכו של מבצע שומר החומות, עת שהאוכלוסיה האזרחית במדינת ישראל היתה נתונה למתקפת רקטות, במקביל לגל של הפרות סדר והתפרעויות אלימות, שבמסגרתו הותקפו כוחות הבטחון וכן אזרחים...". בע"פ 4585/22 מדינת ישראל נ' ערדאת ואח' (25.7.22) שב בית המשפט העליון וציין כי: "חומרה רבה נודעת לעבירות התפרעויות המונים, אשר מסכנות באופן ישיר וממשי חיי אדם, בריאותו וגופו, ואף עלולות להביא לפגיעות ברכוש וקניין. אי לזאת, בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה אשר תרסן ותמנע הישתתפות בהתפרעויות אלימות הסוחפות את ההמון ומסבות נזק רב [...] מסכת האירועים המתועדת בכתב האישום המתוקן מצדיקה אפוא ענישה מרתיעה. בעיצומם של ימי מבצע שומר חומות שעה שהארץ בערה מבפנים ומבחוץ הן מתקיפות רקטות, והן מהפרות סדר והתפרעויות אלימות ברחבי הארץ, המשיבים ביצעו עבירות חמורות עם המון משולהב...". הענישה לעולם אינדיבידואלית, ועל כן את הפסיקה שתובא להלן, יש לבחון בהתאמות הנדרשות, בהנתן האבחנות אל מול עניינו של הנאשם דנן.
עצם העובדה שהנאשם המתין לכלי רכב כשהוא אוחז בידיו באבנים, מלמדת על הסכנה שקמה לציבור המשתמשים בדרך מאותה היתפרעות ומאותה חסימה של הכביש הבין ערוני ואין צורך בדמיון מפותח בכדי להבין את תחושת האימה שהיתה אוחזת בכל אזרח אשר לו היה נקלע למקום (אילמלא הגעת הניידות) היה מוצא עצמו, באישון ליל, בדד, כשהכביש חסום, מול מתפרעים רעולי פנים תוך שהנאשם אוחז באבנים בידיו.
...
לאור כל האמור לעיל סבורני כי על מתחם העונש ההולם ביחס למכלול מעשיו של הנאשם ובשים לב לחלקו ביחס לאחרים שהיו עמו, לנוע בין 27 חודשי מאסר בפועל לבין 50 חודשי מאסר בפועל.
לאור האמור לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 38 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בגין תיק זה בלבד, על פי רישומי שב"ס. 12 חודשי מאסר וזאת על תנאי שלא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, כל עבירת התפרעות ו/או יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה ו/או כל עבירת אלימות מסוג פשע.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2005 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

רק לאחרונה הבעתי את דעתי על תופעת הסחר בכלי נשק בת.פ. 8083/04 מדינת ישראל נ' סאלם בן עודה אבו גועד (טרם פורסם) שם קבעתי כי: "בעתות מלחמה בהן מצויה כיום מדינת ישראל אל מול גורמי טירור היוצאים מתוך גבולות הרשות הפלסטינאית לפגוע באזרחי מדינת ישראל, יש לנקוט ביד קשה ולהעלות את רף הענישה כלפי עברינים הנתפסים מבצעים עבירות של סחר בכלי נשק, בפרט כאשר מדובר בהברחת כלי נשק לתחומי הרשות הפלסטינאית או לגורמים עויינים אחרים. כוחות הביטחון עושים עבודתם ימים כלילות במלחמתם המתמדת אל מול גורמי הטרור במטרה למגר את פעולות הטרור המתבצעות כנגד תושבי מדינת ישראל. למלחמת חרמה זו מתגייס בית המשפט בדרך של הוצאת מסר הרתעתי חסר פשרות, לפיו כל מי שימצא מבצע עבירות בנשק ובפרט סחר בנשק או יצוא יבוא והובלה של כלי נשק ייענש קשות. ואכן מדיניות הענישה בעבירות של יבוא יצוא וסחר בכלי נשק נוקטת בגישה המחמירה, בפרט בשנים האחרונות בהן מצויה מדינת ישראל במצב לוחמה אל מול תושבי הרשות הפלסטינאית וכאשר הברחת כלי נשק אל אירגוני טירור הפועלים בתחומי הרשות הפלסטינאית הפכה לתופעה שכיחה, בין בשל בצע כסף ובין בשל טעמים לאומניים. בנסיבות חמורות במיוחד אשר נדונו בע.פ. 4831/03 מחמוד אבו בר נ' מדינת ישראל דינים עליון, כרך סז' 847, בהן הורשעו הנאשמים בגניבה של-58 רובי M-16 ומכירה של 9 רובים לתושב הרשות הפלסטינאית, הכיר בית המשפט העליון בצורך להחמיר בענישה בעבירות אלה שכן מתבקשת היא עקב הנסיבות שהזמן גרמן. אולם, באותן נסיבות קבע כי יש מקום שההחמרה בענישה תעשה בצורה מדורגת ועל כן מוצא הוא לנכון להפחית בעונשם של הנאשמים באופן שעונשו של הנאשם 1 הופחת מ-17 שנות מאסר בפועל ל-15 שנות מאסר ועונשם של הנאשמים האחרים הופחת מ-12 שנות מאסר בפועל ל-10 שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון נותן את הדעת לעובדה כי הנאשמים שיתפו פעולה עם גורמי החקירה גם לגבי אירועים נשוא כתב האישום וגם לגבי אירועים מן העבר וכן נתן את דעתו לנסיבותיהן האישיות של הנאשמים.
הוא זה אשר הקנה את המימון לעסקאות הנשק, הוא זה אשר ביצע את הובלת הנשק בתוך תחומי מדינת ישראל, כשהוא מנצל את העובדה כי הנו אזרח ישראלי, עובדה המאפשרת לו להתנייד באופן חופשי בתוך המדינה.
...
לאור כל האמור לעיל, סבורתני, כי יש להשית על הנאשם עונש חמור מזה אשר הושת על תושב מצריים, חסיין בניית, עונש אשר ישקף את החומרה היתרה אותה מייחס בית המשפט לנוכח העובדה כי עבירה זו מתבצעת על ידי אזרח ישראלי הבוגד באחיו, אזרחי המדינה ואינו בוחל מלחשוף אותם לסכנה, בשל בצע כסף.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי ב חיפה תא 833/95 מאיר זרח מדינת ישראל משרד הביטחון פסק דין
בנסיבות אלה יש לקבוע פיצוי בגין רכיב זה העומד על 300,000 ש"ח. הפסד השתכרות לעבר ולעתיד: התובע מבקש להעמיד את שכרו על סך של 10,000 ₪ בהתאם לוותק שעתיד היה לצבור ובהשוואה לשכרו של מר אורי אלמלם, שעבד במעמד של אזרח עובד צה"ל כמכונאי-מנהל עבודה, כפי שהיה התובע בסדנה (מסומן ת/7).
אמנם רצה התובע להתקדם לדרגת "אומנים", אלא שהדרישות לקידום אינן פורמאליות בלבד אלא יש צורך בהמלצת ממונה, אשר לא הייתה, לטענת הנתבעת, במקרה זה. אין אמנם מקום להשוואת שכרו של התובע לשכרו של אלמלם, מאחר ששכרו של האחרון נקבע בהתאם לדרגת "אומנים", כאשר הוכח כי דרוג כזה לא ניתן לאף אחד ביחידה בה שירת התובע (עדות גורדייב בעמ' 247 לפרוט') וכי ממילא דרגה דומה לא אושרה לתובע עצמו.
אין מקום לטענתו להפחתה של "קצבת ניידות רעיונית" שהיה יכול התובע לקבל מהמל"ל, לו היה ממצה אתה ההליכים מול המל"ל, זאת מאחר שלטענתו, לאור היחס שקבל בוועדה במל"ל, הוא נחשד בה תמיד כמתחזה (עמ' 55 לסיכומים).
...
יש אפוא לקבוע כי התרשלותה של הנתבעת גרמה לנזקים הנטענים.
יש אפוא לקבוע כי מתקיים קשר בין החבלה הפיזית בגבו של התובע, ופגיעה אפשרית במערכת העצבית כתוצאה מהניתוחים בגבו של התובע, לרבות הנגזרות הנפשיות של הפגיעה למצבו בתחום האורולוגי.
אורך זמן זה הוא למעלה מן הצורך ויתכן שהיה מקום למחוק את התביעה ולחדשה רק לאחר מיצוי הזכויות במל"ל. התוצאה: אשר על כן, אני מורה כמפורט להלן: א.לסילוק מלא וסופי של נושא התביעה, לרבות תביעות המיטיבים למיניהם, יועמד הפיצוי (כולל תגמולי מל"ל), נכון למועד מתן פסק-הדין, על סך של 4,785,926 ₪.

בהליך תלה"מ שהוגש בשנת 2023 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

XX.XX האב, יהודי אזרח ישראל, מתגורר בXXXX בדירה שבבעלותו, ולו שלושה ילדים בגירים מנישואיו הראשונים, בת אחת היא בעלת צרכים מיוחדים שאמה משמשת לה אפוטרופוס.
כמו כן האב בעל רכב בעוד שהאם מתניידת בתחבורה ציבורית, גם בעבור צרכי הקטינות כגון תור לרופא, הגעה למסגרות וחזרה, הגעה לחוג וכל פעילות מחוץ לבית.
לאחר ביטול אישור העבודה מול משרד הבטחון הועבר האב לעבודה בקוו אחר ולבסוף פוטר.
...
הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהאם תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.
הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪.
לאור התוצאה אליה הגעתי אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו