ניהול עסק ללא רישיון והפרת תנאי רישיון עסק

ברקע הדברים, כתב אישום מתוקן שהוגש נגד המבקשים בגין עבירות של אי קיום צו בית המשפט וניהול עסק ללא רישיון תוך הפרת תנאי איכות הסביבה ותקנות רשוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ"ה-1998 ביחס לתחנת מעבר לפסולת בנין שהם מפעילים.

...

אציין כי בין הצדדים התנהלו הליכים שונים, הן הליך פלילי קודם אשר את הצו על פיו טוענת המאשימה כי המבקשים אינם מקיימים, צו אשר נבחן בערעור בבית המשפט המחוזי מרכז ובבקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון ונותר על כנו, והן עתירות מנהליות שונות שהגישו המבקשים או חלקם נגד המאשימה בניסיון להביא בסופו של דבר לקבלת רישיון עסק.

באותה החלטה הפניתי אל עפ"א (ארצי) 16393-12-13 מדינת ישראל משרד הכלכלה נ' אלירן דואב (9.9.2015) (להלן: "פרשת דואב") שם נקבע (סעיף 48 להחלטה) – "... בקשה זו צריכה להתברר לפני המותב הדן בטענה בדבר אכיפה בררנית ועל פי הכללים כפי שהותוו בפסיקה לדיון בטענה זו. כך, לרבות הצורך בהבאת תשתית ראייתית ראשונית מפי הנאשם לביסוס טענתו, ולסתירת חזקת התקינות המינהלית העומדת לתביעה. ככל שעלה בידי הנאשם להציג תשתית ראייתית כאמור המעבירה את הנטל לשכם התביעה, כי אז נתונה לבית המשפט הסמכות ליתן צו לפי הוראת סעיף 108 לחסד"פ בדבר הצגת נתונים ומסמכים שיש להם רלוונטיות לטענה בדבר האכיפה הבררנית. ... בכל הקשור להיקף התשתית ראייתית הנדרשת, מצאנו מקום להצביע על הקושי האינהרנטי להוכיח טענת הפליה, משעה שכרגיל, לא יהיה בידי הנאשם מידע שיש בו כדי לבסס טענה לעניין זה. על כן ציינו כי ראוי במקרים המתאימים שלא להכביד על הנאשמים ברמת ההוכחה הנדרשת בהקשר זה. זאת כמובן בזהירות המתבקשת על מנת שלא ליצור תמריץ להגשת בקשות מעין אלה." נמצא כי בית הדין הארצי לעבודה אשר דן בסוגיא זו קבע עקרונית כי לשם הענות לבקשה על פי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, לענין המצאת מסמכים ונתונים שמבקש נאשם לשם הוכחת טענת אכיפה בררנית החורגים מחומר החקירה, על הנאשם להוכיח תחילה תשתית ראייתית ברמה שתספיק להעברת נטל הראיה אל כתפי המאשימה ואז תתקבל הבקשה.

לאור האמור, בקשה מס' 14 נדחית.

אשר לבקשה מס' 15, מאחר שהמאשימה הותירה אותה לשיקול דעתי ולאור העובדה שהאישום המיוחס לנאשמים כולל את הפרת תנאי איכות הסביבה, אשר ייתכן בהחלט כי העדה שזימונה מבוקש תוכל לסייע בהוכחת הגנתם בנושא זה, אני נעתר לבקשה ומורה על זימונה של הגב' עדי שני כהן, מרכזת בכירה לרישוי עסקים במשרד להגנת הסביבה, מרח' הרצל 91 רמלה לעדות.

באישום זה עומדים הנאשמים לדין בעבירות של ניהול עסק ללא רשיון, הפרת תנאים ברשיון עסק, הפעלת תחנת מעבר לפסולת בנגוד לדרישות הדין, פינוי פסולת לאתר לא מורשה, ולגבי סבן הפרת אחריות של נושא משרה בתאגיד.

...

מכל האמור לעיל עולה, כי בהתאם להלכת ע"פ (מחוזי נצ') 22160-04-17 קמארי שפורטה לעיל, עובר הנטל למאשימה להסביר מדוע הוגש כתב אישום נגד הנאשמים ולא הוגש כתב אישום בנוגע לאתרי פסולת אחרים שמצבם התחזוקתי פחות טוב.

עם זאת, כאשר עניין זה של אכיפה בררנית נלווה לשורה ארוכה של מחדלים ובעיות המעוררות ספק, נראה שאין מנוס מזיכוי הנאשמים מחמת הספק.

סיכומו של דבר במישור העובדתי נדחתה טענת הנאשמים.

בעניינינו, המדובר במעשי עבירה שפורטו בכתבי האישום של ניהול עסק ללא רישיון שארעו בימים (לפי סדר הזמנים הכרונולוגי), 22.6.2017, 6.8.2017, 12.1.2018, 18.2.2018, 1.3.2018, 17.8.2018, ו-9.9.2018 (לפי כתב האישום המתוקן ב-רע"ס 37583-07-19 ו-רע"ס 26565-11-18), שתי עבירות נוספות של ניהול עסק ללא רישיון (רע"ס 58065-09-17), ושתי עבירות נוספות, שארעו בימים 28.2.2020 ו-15.8.2020 של הפרת תנאי הרישיון (בגדריו של כתב האישום המתוקן).

...

בנסיבות העניין סבורני שיש מקום להעמיד את מתחם העונש ההולם, בגין העבירות בגינן הורשע על המנעד שבין 10,000 ₪ לבין 35,000 ₪.

סבורני שיש מקום ליחס משקל ראוי לסגירת העסק במשך תקופה ארוכה, וזאת לאחר שניתן לו רישיון כדין, בשל התפרצות נגיף הקורונה, על ההפסדים הניכרים שנגרמו לנאשם ומצבו הכלכלי שאינו שפיר, בלשון המעטה.

בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, סבורני שיש להעמיד את רכיב הקנס על המנעד שבין הרביע השני לשלישי של מתחם העונש ההולם.

עסקינן בסנקציה מיוחדת, שמטרתה להפסיק את המשך ביצוע העבירה של ניהול עסק ללא רישיון או תוך הפרת תנאי הרישיון.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח לפניי, נחה דעתי כי לא נפלה שגגה כלשהי בהחלטת בית המשפט קמא המצדיקה התערבותו של בית משפט זה, ובדין נעתר בית המשפט קמא לבקשת המשיבה והורה על סגירת המקום.

עוד נקבע באותו עניין, כי המסקנה העולה מהתכלית המניעתית הינה כי ככלל יש להורות על הפסקת עיסוק בעסק כל אימת שלא ניתן רישיון.

לאחר שעיינתי בחומרי החקירה ושמעתי בהקשר זה את הצדדים, אף בכך איני סבורה כי נפלה שגגה כלשהי בניתוח שערך בית המשפט קמא.

כתב האישום הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בעבירה של ליכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים בנגוד לסעיף 2, ביחד עם 4 ו-13(ב) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד – 1984 (להלן – "חוק שמירת הניקיון") ובעבירה של ניהול עסק להובלת פסולת ללא רישיון עסק כדין בנגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח – 1968 ביחד עם פריט 5.1(ב) לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), תשע"ג – 2013.

· ת"פ (באר שבע) 25264-04-21 מדינת ישראל נ' אלסייד (4.4.22): הנאשם הורשע, על פי הודאתו בבצוע עבירה של השלכת של פסולת ביניין בשטח פתוח ברשות הרבים, השלכה בודדת באמצעות משאית שבבעלותו, וזאת תוך הפרת תנאי רישיון העסק שברשותו.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקשת, ציין כי ראוי להטיל גם מאסרים מותנים, קבע כי המתחמים גבוהים יותר מאשר אלו שהציג בית משפט קמא – כך לדברי ערכאת הערעור: "סבורים אנו שהמתחמים המקובלים בפסיקה הרלוונטית גבוהים מאלה שהציב בית משפט קמא. בקביעת שיעורי הקנס, הבאנו אפוא בחשבון את מתחמי הענישה המקובלים בפסיקה כשמטרת הפסיקה היא להרתיע את הנאשמים מלהתייחס בהפקרות לאיכות הסביבה", לאחר שנלקח בחשבון שאחת המשאיות היתה תפוסה תקופה ארוכה, וכי אין זה דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם משיבים כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, הוטלו על המשיבים הקנסות הבאים: 60,000 ₪, 25,000 ₪ ו- 15,000 ₪ בהתאמה, הוגדלו ההתחייבויות ועל משיבים 2 ו-3 והוטלו מאסרים מותנים בני 3 חודשים למשך שנתיים.

לאור כל האמור, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות שביצע הנאשם בנסיבות שבפני נע מקנס בסך 120,000 ₪ ועד לקנס בסך 300,000 ₪.

עונשו של הנאשם סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 160,000 ש"ח או 240 ימי מאסר תמורתו.