ניהול משא ומתן בהתאם לנהלים המקובלים

הנתבעים טענו בהגנתם - שהתובע עבר עבירות משמעת רבות, הפר את נוהלי העבודה, את ההנחיות של הנהלת ביה"ס והוראות מפקחי משרד התמ"ת והכלכלה; שהתובע הוזהר פעמים רבות, עקב כך, נערכו עמו שיחות ובירורי משמעת, נשלחו מכתבי נזיפה אישיים, כמו גם מכתבים בעיניינו לאירגון המורים, נערך לו "שימוע" ואף דיון בועדה פריטטית; לטענתם - פיטורי התובע נעשו בהתאם לדין ולהוראות ההסכם הקבוצי, החל על יחסי העבודה בין הצדדים.

לאחר שיחה ארוכה, שגם הוקלטה, סוכם, לקבוע תאריך לחלק השני של הבירור המשמעתי ובמהלך הזמן ניתן יהיה לנהל משא ומתן בכוונה להגיע להסדר [ת/1, נספחים ע"א-ע"ב (להלן: שיחת הבירור)].

המקובץ עולה כדי כך שבמהלך תקופת העסקתו הפר התובע, שוב ושוב, נוהלי עבודה מקובלים והנחיות מפורשות של הנהלת ביה"ס, הנהלת הרשת והוראות מפקחי משרד התמ"ת, דאז, הפרות שגרמו לפגיעה ישירה בתלמידי ביה"ס ויצרו "רוח נכאים" בקרב כלל מורי ביה"ס. לגירסת הנתבעים - התובע התקשה להישתלב במערכת, יצר חיכוכים ועימותים בלתי פוסקים מול ההנהלה ועמיתיו למקצוע, תוך שהוא משמיץ את המנהל, באופן אישי, בפני הנהלת הרשת וגורמים נוספים, במשרדי ממשלה, המועצה הלאומית לשלום הילד וכיוצ"ב, ואף איים ברבים, לא אחת, כי יגרום לפיטורי המנהל ולסיבוכו בפלילים ואין דבר וחצי דבר בין טענתו המפתיעה של התובע - בהליך דנן - שמדובר בפיטורים עקב היתנכלות המנהל לתובע על רקע היותו יו"ר ועד מורי ביה"ס מטעם ארגון המורים, ו/או על רקע חברותו ומעורבותו ו/או בשל סיכסוך משפטי אגב מינויו של מנהל ביה"ס לתפקידו.

...

עובדות ועיקר טענות הצדדים לאחר ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, מצאנו, כי התובע הכביר עובדות, אשר לא היו הכרחיות; לא נחזור על כולן ואנו קובעים את העובדות הרלבנטיות, כדלקמן: התובע, החל ללמד בביה"ס בתפקיד מורה לטרמודינמיקה, בתחום קירור ומיזוג אוויר, בהיקף משרה של 8 ש"ש; באותה תקופה, ביה"ס היה מורכב מבית-ספר מקצועי לנוער, בכיתות י'-י"ב, ומכללה להכשרה מקצועית של מבוגרים, החל מגיל 21, בשם "עמל הישגים", שם עבד התובע.

אנו מקבלים את גרסת הנתבעים, שההליך "דו שלבי", כמתואר, נועד להטיב עם העובד ולאפשר לו לפרוש את טענותיו ביסודיות בפני הרשת.

לאור כל האמור לעיל - ההחלטה על פיטורי התובע התקבלה כדין, מסיבה עניינית, מבלי שהנתבעת או המנהל חטאו בעוול של "לשון הרע" כלפיו.

עלה מהמסמכים הרבים שלפנינו, כי בהליך הפיטורים היו מעורבים גורמים בכירים בארגון המורים, שייצגו את התובע וייעצו לו, מתחילת הדרך ועד לקיום ועדה פריטטית, בה השתתף יו"ר ארגון המורים, מר רן ארז, ואושרה, הלכה למעשה, החלטת הפיטורים; לא מצאנו עילה לבטלה ותביעת התובע - נדחית, על כל ראשיה.

התובעות טענו בכתב התביעה כי הוברר להן שניהול המשא ומתן לרכישת הדירה לא התגבש כהלכה בין הצדדים, דבר אשר דרש מהן התעסקות נוספת שהנה גישור בתכליתה ובנוסף הכנת מסמכים שנערכו במשך ימים ארוכים ואף הנתבע הרגיש בנוח ליצור קשר עם התובעת (1) וניהל עימה שיחות שנמשכו שעות על גבי שעות.

לטענת התובעות, בסופו של דבר העסקה היתפוצצה לאור היתבצרות בנק המשכנתאות בעמדותיו שלא יעניק משכנתא לקונים ללא עריכת טפסים כמקובל אצלו, דבר שלא נתקבל בשום אופן על דעת המוכר ובא כוחו.

לטענת הנתבע, הוא בירר את העניין מול הבנק למשכנתאות, אשר שלל כל דרך יצירתית לקבלת המשכנתא שלא לפי הנוהל המקובל.

...

לטענת התובעות, בסופו של דבר העסקה התפוצצה לאור התבצרות בנק המשכנתאות בעמדותיו שלא יעניק משכנתא לקונים ללא עריכת טפסים כמקובל אצלו, דבר שלא נתקבל בשום אופן על דעת המוכר ובא כוחו.

אמנם סוכם בין הצדדים שסכום שכ"ט עו"ד ישולם עם חתימת הסכם המכר, אולם, מכן אין ללמוד שאם לא ייחתם הסכם כלל, לא ישולם דבר עבור שכ"ט עו"ד. מצד שני, לא די בעריכת הסכם מכר, אשר בסופו של דבר לא נחתם ע"י הצדדים, בכדי להצדיק גבית מלוא שכ"ט עו"ד עפ"י ההסכם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת העבודות שבוצעו בפועל על ידי התובעות, אני קובע כי מגיע להן מהנתבע שכר ראוי בגין העבודות שבוצעו למענו, בהתעלם מהעבודות שנבעו מהסכסוך ביניהם, בסך של 4,000 ₪.

לפיכך, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, סך של 4,000 ₪ בתוספת אגרת משפט בסך 753 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך של 900 ₪.

בהחלטתי, מיום 25.8.14, הצעתי לצדדים לנהל משא ומתן ולהגיע להסכמה, ורק אם לא יגיעו להסכמה, קבעתי מועד לתשובת המדינה, בכתב.

בא כוח הנאשם, עו"ד בן נתן, הגיב (שם, שורה 22): "אנו מודים לחברתי על הגינותה. זה לא מונע מן הנאשם לבקש הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין". על כך, ענתה ב"כ המאשימה, עו"ד ויטאלי (שם): "אם וכאשר תוגש בקשה לפי סעיף 80, נגיב בהתאם. כבר הצהרתי לעיל כי אנו סבורים שהמצב המקורי היה כזה שהצדיק כתב אישום, והוא השתנה". ב.5 הכרעת הדין בעקבות זאת, ניתנה על ידי הכרעת דין, ביום יז תמוז תשע"ד (15.7.14), כדלקמן (עמ' 12, שורות 13-15, פיסקה 1 להכרעת הדין): "מאחר והמאשימה חזרה בה מן האישום, ומאחר והדבר נעשה לאחר תשובת הנאשם לאישום ולאחר שמיעת חלק מן הראיות, יש לפעול על פי סעיף 94(א) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ואני מזכה בזה את הנאשם". לאחר החלטות אופראטיביות על שיחרור הנאשם מאיזוק אלקטרוני, קבעתי כדלקמן (עמ' 12, שורות 19-22): "אינני מחווה דיעה ביחס להצהרת עו"ד בן נתן ותשובת עו"ד ויטלי לעניין בקשה שתוגש, אם תוגש, על פי סעיף 80 לחוק העונשין. חזקה על עו"ד בן נתן כי לפני שיגיש בקשה כזו יבוא בדברים עם ב"כ המאשימה, במגמה להגיע להסדר מוסכם, ורק אם הדבר לא יעלה יפה, תוגש בקשה לבית משפט, ואז אדון בה, על פי הנהלים המקובלים". בדרך זו של הגשת בקשה נפרדת, בכתב, תוך מתן זכות תגובה, בכתב, למדינה, ולאחר מכן, דיון בעל פה, נהגתי גם בעבר; ראה: ב"ש 6826/04 נעם פדרמן נ' מדינת ישראל (2005), פיסקאות 36-37 (להלן – "פרשת פדרמן מחוזי"); וכן לאחרונה ממש, ביום כח אדר תשע"ה (19.3.15), בהחלטה שנתתי, סמוך לאחר הכרעת דין מזכה, בעקבות חזרתה של המאשימה מכתב האישום (בדומה למקרה שבפנינו), בת"פ 18632-02-14 מדינת ישראל נ' דרור משולם ויעקב גלנטי.

...

בעניין שבפנינו הגעתי למסקנה, כי יש לנקוט באמת מידה של פיצוי בגין יום מעצר בית, שהוא שווה ערך לכשליש מיום מעצר בפועל, שהוא על פי החשבון המוסכם בין הצדדים, 358 ₪ ליום.

לפיכך, באופן "מעוגל", אני קובע כי הפיצוי בגין 185 ימי מעצר הבית, הוא 18,500 ₪.

אני מחייב את המדינה לשלם לנאשם את הסכומים הבאים (פיסקאות 2 ו-220 לעיל): שכר טרחה בגין הליכי תיק המעצר 29,357 ₪ שכר טרחה בגין ההליכים בתיק העיקרי 11,467 ₪ פיצוי בגין ימי המעצר בכלא 20,048 ₪ פיצוי בגין ימי מעצר הבית 18,500 ₪ סה"כ 79,372 ₪ על פי סעיף 80(ג) לחוק העונשין, אני מודעי לצדדים כי הם זכאים להגיש ערעור על החלטה זו, בתוך 45 יום, לבית המשפט העליון.

העסקתו של התובע נעשתה בהסכם אישי מיוחד לתקופה בלתי קצובה והיה ניתן להפסיקה בכל עת. ההיתקשרות הייתה לתקופה ממושכת בת 5 שנים, תקופה שאינה תואמת את המקובל בהסכמים לתקופה קצובה.

יוער, כי לעיתים קרובות היתקשרות לתקופה מוסכמת, תוך מתן אפשרות לסיום מוקדם של התקופה, מאפשרת ניהול משא ומתן ביחס לתנאי ההיתקשרות בתום התקופה הנקובה בחוזה.

הנתבעת לא הכחישה את זכאות התובע לקבלת החזר בגין הוצאות נסיעה בסכומים הנטענים על ידו, וטענה שהתשלום לא הוסדר מאחר שהתובע לא פעל בהתאם לנהלי החברה לשם החזרי הוצאות נסיעה ואף עירב בנסיעתו גם עניינים פרטיים, דבר שהקשה על הסדרת התשלום (ראו סעיף 97 לכתב ההגנה, סעיף 184 לסיכומים).

...

הצדדים חלוקים באשר לתפקיד שהוצע לתובע ולסיכום בין הצדדים.

הטענות בהקשר זה נדחות.

סיכום לאור כל האמור, נדחית התביעה, פרט לרכיב החזר אש"ל והחזר הוצאות נסיעה לארה"ב. הנתבעת תשלם לתובע 3,400 ₪.

בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לחייב את התובע בהוצאות.

לאחר שמר אופיר הודיע כי הגיע להסכמה עם התובע בנוגע למחיר, הוחלפו בין באי כוח הצדדים טיוטאות חוזה ונוהל משא ומתן, כאשר במקביל חלה על התובע חובה כרוכש זהיר לבדוק את הנכס מכל בחינה שהיא כמקובל בעיסקאות מכר.

האם הנתבעים ניהלו משא ומתן בתום לב? סעיף 12(א) לחוק החוזים מורה כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". בת"א (מחוזי ת"א) 8967-07-18 גרוס נ' גוטליב ואח' (פורסם בנבו, 28/7/2019), נקבע: "כפי שנפסק, כמו כל היתנהגות במהלך מו"מ, גם הפרישה ממנו צריכה להיות מונחית ע"י עיקרון תום הלב. ככל שהצדדים קרובים יותר ליצירת הקשר החוזי, מצפים מהם להציג סיבה ברורה יותר להצדקת פרישה מהמו"מ". בעניינינו, כאמור הוחלפה בין באי כוח הצדדים טיוטת חוזה ראשונית בלבד, במסגרת משא ומתן, אשר גם הצדדים טרם עיינו בה. מעבר לכך, לא הוכח בפניי כי נעשו פעולות נוספות כלשהן על ידי מי מהצדדים על מנת לקדם את עסקת המכר.

שימת לב הצדדים כי בהתאם לסעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם לתקנה 15(ג) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 עומדת להם הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים ממועד היום.

...

משהתחרטה הנתבעת 1, קשישה כבת 94 שהנכס הוא רכושה היחיד, והחליטה שאיננה מעוניינת למכור את הנכס, בנקודת הזמן הזו, ומשהודיעה ב"כ הנתבעים על כך לתובע או למי מטעמו בו ביום, אין בכך כדי להוות חוסר תום לב. משלא השתכלל חוזה בין הצדדים, ומשקבעתי כי המשא ומתן אשר נוהל בין הצדדים נוהל בתום לב – אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו לטובת התובע, בגין ההוצאות שהוציא במסגרת משא ומתן זה. סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 500 ₪.