ניגוד עניינים פוסק דרג ראשון ביטוח לאומי

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 65581-01-23 ניתנה ביום 09 פברואר 2023 יוסי ממן המבקש המוסד לביטוח לאומי המשיב בשם המבקש - בעצמו החלטה

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לו נכות זמנית בשיעור של 10% מיום 29.9.2020 עד ליום 31.3.2021, וביחס לתקופה שמיום 1.4.2021 ואילך נקבע כי לא נותרה למבקש נכות בגין התאונה.

ביחס לטענה הנוגעת להיכרותו המוקדמת של המבקש, קבע בית הדין כי נטענה ללא תימוכין וממילא בהתאם לפסיקה, טענה הנוגעת לניגוד עניינים בהרכב הועדה צריכה לעלות בהזדמנות הראשונה.

...

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופט עמיצור איתם; ב"ל 5188-07-22) בו נדחה ערעורו של מר ממן (להלן - המבקש) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הוועדה) מיום 17.5.2022, אשר התכנסה מכח פסק דין מחזיר.

בחלוף חצי שנה (שלושה חודשי דמי פגיעה ושלושה חודשי נכות זמנית) החליטה הוועדה, לאחר עיון בממצאי בדיקת ה-CT ששיעור הנכות שיש לייחס לתאונה הוא 0% והבהירה שכאב הגב מקורו "בממצאים שאינם טראומתיים כך שלא ניתן לייחס אותם לתאונה הנדונה". הנה, ברי כי הוועדה התייחסה אל בדיקת ה-CT. מסקנת הוועדה היא מסקנה רפואית המצויה בשיקול דעתה.

משהגיעה הוועדה למסקנה כי הממצאים בבדיקת ה-CT מקורם בבלטי דיסק שאינם קשורים לתאונה, הבהירה כי אין לטעמה מקום להאריך את תקופת הנכות הזמנית שנקבעה למבקש כך: "התובע קיבל דמי פגיעה לשלושה חודשים – תקופה ארוכה יחסית לתוצאות הפגיעה ובנוסף קיבל 10% זמניים עד ליום 31.3.21". מדובר בקביעה מקצועית-רפואית שאין בית הדין מוסמך להתערב בה. הוועדה התבקשה להבהיר האם אין מקום לקבוע נכות צמיתה, בגין השפעה על כושר הפעולה הכללי, לפי פריט ליקוי 35.

יחד עם זאת, משהגיעה למסקנה כי הליקוי שנותר מקורו במצב שאינו קשור לתאונה, ברי מדוע לא עשתה כן. לאור האמור, הבקשה נדחית.

שם נקבע לעניין זה כדלקמן: "בעקרו של דבר, הפסיקה העניפה על שלל הילכותיה, שפותחה משך השנים על ידי בית הדין, בכל הנוגע לבקורת השיפוטית על החלטות הוועדות הרפואיות בנפגעי עבודה, תקפה וישימה, בהתאמה כמובן, אף לגבי הבקורת השיפוטית של החלטות הוועדות הרפואיות לעררים על פי החוק". הוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 הקובעת כי בחינת החלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי תהא בשאלה משפטית בלבד, פורשה בפסיקה באופן הבא: "המונח "בשאלה משפטית" שבסעיף 123 הנ"ל, תוחם את מסגרת העירעור, והוא מכוון להבחנה משאלות עובדתיות ומשאלות רפואיות.

[עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד 213] ביחס למהותה של הועדה הרפואית נפסק כי: "הועדה הרפואית – בין מדרג ראשון, ובין כועדה רפואית לעררים היא רשות שלטונית, הפועלת כגוף מעין-שפוטי. ככזו, חלים עליה כללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי. הם היסוד והם התשתית לפעולתן של הועדות בקביעת דרגת נכותו של המבוטח. מכאן אף נובעת חובתן להקפיד ולשמור מכל משמר, שלא ייפגעו זכויותיהם של הבאים בפניה, עת עולה טענה לפגיעה בזכות, ובתוך כך אף זו של ניגוד עניינים, על פניו השונות. ואם נמצא פגם מהותי מעין זה אין מנוס מביטולה של ההחלטה "הנגועה" ולהשבת הדיון לתחילתו.

...

על סמך מה? מהן המגבלות התפקודיות שהביאו אותו למסקנה להשתמש בסעיף זה. מי מסר לו מידע זה? כי בחוות דעת לא מצויינים פרטים מעבר למה שרשום ב- 20.1.2009.

אין אני מקבל את טענת המשיבה ממנה עולה כי די בכך שהוועדה בחנה את חוות דעתו של פרופ' בן יוסף, בהתאם לקביעותיו של פסק הדין מיום 10.7.14.

מכאן, ששעה שציינה הועדה יותר מפעם אחת את העובדה לפיה המדובר בחוות דעת "ישנה" היה עליה לפעול בעניין ולא להסתפק באמירה מהסוג הנ"ל. בנוסף לאמור, מקובלת עלי טענת המערערת לפיה היה על הועדה להתייחס למצבה הנפשי, כפי שפורט בחוות דעתו של ד"ר גולדברגר, בכל הנוגע להיבט הנפשי של מחלת הלוקמיה.

וכך נאמר בהלכה הפסוקה – "ביסודם של הדינים האוסרים על ניגוד עניינים בתחום המשפט הצבורי – בין דינים חקוקים ובין דינים הלכתיים – עומד מגוון של שיקולים (ראה: בג"צ 35/82). העיקרים שבהם הם שלושה: הראשון עניינו חובת האמון שעובד הציבור חב לציבור במילוי תפקידו. מחובת אמון זו נגזרת חובתו של עובד הציבור שלא להמצא במצב שבו קיים חשש כי יהיה ניגוד בין חובתו לציבור לבין אינרטסים אחרים. "..

גם בתי הדין פסקו, ברוח הדברים שצוטטו לעיל, כי המבחן לקיומו של ניגוד עניינים הוא מבחן אובייקטיבי בבסיסו עומד החשש המקנן בלבו של האדם הסביר כי קיימת אפשרות לניגוד עניינים ופגיעה בטוהר המידות אשר עשוי לפגוע באמון הציבור וברשויות השילטון, וכך נפסק: "עצם החשש לקיומו של ניגוד עניינים מצדיק להפעיל צעדים למניעתו. האפשרות לקיומו של מצב של ניגוד עניינים נבחנת על פי אמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר... אמת המידה האובייקטיבית לקיומו של ניגוד עניינים מחייבת איפוא לבחון את סוגיית ניגוד העניינים גם מן ההיבט של מראית פני הדברים. היבט זה בוחן – מעבר לבחינת האפשרות הסבירה לקיומו של ניגוד עניינים – גם את השתקפותה של מציאות מסוימת בעיניו של האזרח הסביר המשקיף על פעולת המינהל. בהיבט זה יש צורך להראות לא רק שפעולת המינהל אינה נגועה בנגוד עניינים אלא גם שכלפי חוץ אינה נראית ככזו (ראו אשר מעוז, משוא פנים: הדין בעיניינו של קרוב, עיוני משפט, כרך ו', עמוד 197). מראית פני הדברים נועדה אף היא - כחגורת ביטחון נוספת - לחזוק תדמיתו של המינהל בעיני הציבור כגוף הפועל ללא דופי ולחיזוק אמון הציבור בפעולותיו והחלטותיו"."

(ראו, ע"ע 583/06 שני רם – מט"ב עמותה לטיפולי שירות ורווחה והמוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 06/03/07).

השיקולים שישקול מנהל המחוז, בין היתר, לעניין זה יהיו: דרגת קרבת המשפחה מספר המועמדים לתפקיד קיומם של יחסי כפיפות מספר בתי הספר מאותה שכבת גיל (יסודי, חט"ב) מספר קרובי המשפחה מדרגה ראשונה המועסקים באותו בית ספר מצב התעסוקה במקום שבו ההעסקה מתבקשת.

...

     סיכומו של דבר – לאור האמור לעיל, במצטבר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הנתבעת להעביר את התובע לעבוד בבית הספר החדש בכפר רומאנה, וודאי שלא כזה המצדיק ביטולה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

הפסיקה קבעה במשך השנים, כי וועדות רפואיות מהסוג הנידון, הנן גופים מעין שפוטיים, בעיקר באשר לכפיפותם לכללים מהמשפט המינהלי בדבר החובה לנמק את החלטותיהן, להמנע ממשוא פנים וניגוד עניינים, ולקיים עקרונות של צדק טבעי (ראה גם, דב"ע נב/1-22 חבשה נ' המוסד לביטוח לאומי ,פד"ע כה 311; בג"ץ 570/09 וינפאל נ' שר האוצר (פורסם באתר נבו)).

על רקע ייחוד מאפייניה של ועדה דומה לזו שבעניינינו, נפסק ביחס לועדה הרפואית לעררים לנפגעי עבודה, כי אף שוועדת העררים פועלת כגוף מעין-שפוטי וכפופה לכללי המשפט המינהלי החלים על גופים דומים, אין לראותה כערכאת ערעור "טיפוסית", אלא כועדה שהיא במהותה "רפואית – מקצועית", ומוסמכת להכריע הכרעה ראשונית ביחס לעניינים שלא נדונו ולא הוכרעו בועדה רפואית מדרג ראשון (בג"צ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, (פורסם במאגרים).

...

אשר לטענה כי התובע זומן בעל-פה לדיון בפני ועדת הערר ביום 19.12.04, אולם טען שאיננו יכול להגיע בשל נסיבות משפחתיות, טענה שהוכחשה על-ידי התובע, הרי שנוכח המחלוקת העובדתית בנקודה זו, משאין חולק שלא הוצא לתובע זימון בכתב כפי שנדרש על-פי נהלי העבודה של הועדה (סעיף 8.2.9 לנוהל), וכן נוכח הזמן הרב שחלף אף בהתייחס לנקודת זמן זו, אינני סבורה כי יש בכך כדי לשנות את המסקנה בענייננו.

בנסיבות העניין אני סבורה כי יש לחלק את האחריות בין הנתבעים באופן שהמדינה תישא ב- 75% מהנזק, בעוד שהמל"ל יישא ב- 25% ממנו.

אני קובעת את התיק לקדם משפט בסוגיית הנזק ליום 22.11.12 שעה 9:15.