ניגוד עניינים מועצה דתית איסורים ופסילות

באשר למשיב מנחם נטען כי גם הוא הישתתף בישיבות בגדרי "ניגוד עניינים" בטרם הגשת העתירה הראשונה (כך למשל בדיון מליאה מיום 25.09.11 שם הוחלט על שפוץ המועצה הדתית).

האח הרב אברהם מנחם: כאמור, העותר טוען כנגד אח זה בשני ראשים: מחד, הוא משמש כרב העיר, מאידך, כנשיא עמותת "נר הצפון". אציין כי סוגיית כהונתו כנשיא העמותה, שוב אינה רלוואנטית שכן עפ"י המסמכים אשר צורפו לתגובות המשיבים, לרבות מכתב מועד העמותה עצמה, עולה כי הרב אברהם התפטר מתפקידו זה. באשר לכהונתו כרב העיר - חוות דעתה של הוועדה למניעת ניגוד עניינים סקרה את ס' 122א לפקודת העיריות, סעיף האוסר על היתקשרות בין ערייה לבין חבר מועצה או לבין קרובו של חבר מועצה (לרבות אחיו): 122א. (א) חבר מועצה, קרובו, סוכנו או שותפו, או תאגיד שיש לאחד מהאמורים חלק העולה על עשרה אחוזים בהונו או ברווחיו או שאחד מהם מנהל או עובד אחראי בו, לא יהיה צד לחוזה או לעסקה עם העיריה; לענין זה, "קרוב" – בן זוג, הורה, בן או בת, אח או אחות.

...

(הדגשה שלי- י.כ.) אם כן, ס' 122א(ד) מתייחס לשליטה של עירייה בתאגיד (לרבות המועצה הדתית בעניננו אנו) ולמעשה, ניתן להגיע למסקנה כי כהונת המשיב 4 במליאה, במקביל לכהונת אחיו כרב העיר עומדת בניגוד להוראות ס' 122א(ד).

נתון זה במצורף לחומר אשר כן הוגש (המלמד חד משמעית על העברות כספית משמעותיות והרבה מעבר ל- 25%), מוביל למסקנה כי קיימת בעיה בכל הנוגע לתקינות העברות הכספים בין העירייה לעמותת "נר הצפון". נשאל, האם פגם בכל הנוגע להעברות הכספים בין העירייה לעמותה, מוביל כפועל יוצא, לפסילת המשיב 4 מכהונתו במליאה? לשון אחר, האם אי עמידה בתנאיו של ס' 122א (א) לפקודת העיריות, מוביל בהכרח לקביעה בדבר פסלות כפי ס' 120 לפקודה? סוגיית ניגוד העניינים אינה עומדת בבדידותה.

סוף דבר, לא ראיתי בנסיבות כאן לפסול את כהונת המשיב 4 כחבר מועצה באופן גורף.

נציבות שירות המדינה הגישה תובענה משמעתית נגד המשיב, ובהמשך ועל-פי הסדר טיעון, תוקנה, כדלקמן: האישום הראשון- בשנים 2015- 2018, הועסק המערער בעבודה נוספת בגוף כשרות פרטי, בד"ץ בית-יוסף, וללא אישור כדין לפי סעיף 28(א) לחוקת העבודה וסעיף 11(ג) לחוזר מנכ"ל. בעבודתו הפרטית סיפק המערער שירותי השגחת כשרות למפעלים של חברת נטו בחו"ל. בכך העמיד עצמו המערער במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו במועצה, הכולל, בין היתר, פקוח על הכשרות בחברת נטו, לבין עבודתו הפרטית בהשגחת הכשרות במפעלי אותה החברה.

."יש בו לגמד כל טענה שהנאשם ראה במילוי תפקידיו רק את השליחות הציבורית לנגד עיניו". "..אבן יסוד בערכי השרות הצבורי היא שאסור שיהיה לעובד ציבור, המפעיל סמכותו לגבי נושא מסויים, עניין אחר, אישי או מוסדי, באותו נושא. הסיבה לכך נעוצה בחשש שהעניין האחר שיש לאותו עובד ציבור ישפיע על דרך פעולתו או על שיקול דעתו". בהמשך, עמד בית הדין על חומרת היתנהלותו של המערער במכלול מעשיו נוכח מעמדו כעובד בכיר וקבע כי אין מנוס, בנסיבות אלו ולצורך הגשמת תכליותיו של הדין המשמעתי, מפיטוריו של המערער ופסילתו לצמיתות מעבודתו במועצה הדתית בקריית-מלאכי.

...

."יש בו לגמד כל טענה שהנאשם ראה במילוי תפקידיו רק את השליחות הציבורית לנגד עיניו". "..אבן יסוד בערכי השירות הציבורי היא שאסור שיהיה לעובד ציבור, המפעיל סמכותו לגבי נושא מסויים, עניין אחר, אישי או מוסדי, באותו נושא. הסיבה לכך נעוצה בחשש שהעניין האחר שיש לאותו עובד ציבור ישפיע על דרך פעולתו או על שיקול דעתו". בהמשך, עמד בית הדין על חומרת התנהלותו של המערער במכלול מעשיו נוכח מעמדו כעובד בכיר וקבע כי אין מנוס, בנסיבות אלו ולצורך הגשמת תכליותיו של הדין המשמעתי, מפיטוריו של המערער ופסילתו לצמיתות מעבודתו במועצה הדתית בקריית-מלאכי.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ושקלתי את השיקולים הנוגעים בדבר, נחה דעתי כי לא נפל פגם בגזר-דינו של בית-הדין במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

במצב המשפטי הקיים, בגדרי התערבותה של ערכאת-הערעור, הגם שניתן היה להגיע לתוצאה מקלה במעט, במארג השיקולים ואיזונם, נוכח חומרת המעשים המיוחסים למערער- לא שוכנעתי, בדבר קיומה של עילה מספקת אשר תצדיק את התערבות ערכאת הערעור בגזר-הדין ובכלל זה, בפיטוריו ופסילתו משירות המדינה עד גיל 60.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בהיתחשב בטיבו של כלל יסודי זה, אין אנו צריכים להזקק לשאלה הפרשנית אם הוראת סעיף 101(5) לצוו המועצות המקומיות בצרוף סעיף 3א לחוק שירותי הדת היהודיים, פוסלת עובד רשות מקומית מלכהן כחבר מועצה דתית, ועלינו לבדוק קיומו של ניגוד עניינים גם אם אינו נובע מהאיסור הקבוע בסעיף 101(5) הנ"ל. ענייננו הוא אפוא, בהכרעה בשאלה הנוגעת לאפשרות קיום ניגוד עניינים בין תפקיד של עובד רשות מקומית לכהונתו כחבר המועצה הדתית.

...

מנגד טוען המשיב, כי קיים ניגוד עניינים אישי ומוסדי בין השניים וכי אין לאפשר למערער, בהיותו עובד המתנ"ס לכהן כחבר המועצה הדתית.

ברשימה זו נכלל גם "עובד בשכר ברשות המקומית או נבחר הרשות שבתחום שיפוטה נמצאת המועצה הדתית". עמדה זו, ביחס למניעה של עובד רשות מקומית לכהן במועצה הדתית, מקובלת עלי מהטעמים שיפורטו להלן.

לשם כך עלינו לבחון האם המערער הנו עובד הרשות המקומית, לעניין סוגיית ניגוד העניינים, ואם אמנם כך הוא - האם מתבקשת המסקנה, מעצם היותו עובד הרשות, כי קיים ניגוד עניינים בין תפקידו ברשות להיותו חבר המועצה הדתית.

משהגעתי למסקנה כי קיימת אפשרות לניגוד עניינים בין עבודתו של המערער ברשות המקומית לבין חברותו במועצה הדתית, נשאלת השאלה מהי עוצמתו של ניגוד זה. אין חולק כי לא די בחשש רחוק או תיאורטי כמו גם בחשש סובייקטיבי של מאן דהוא.

התקנות קובעות תנאים שונים לכהונת ממונים על מועצות דתיות (למשל השכלה, ניסיון, ניגוד עניינים וכו'); מסדירות את הליך המינוי של הממונים בידי השר, תוך שנקבע כי יוקם מאגר ממונים שינוהל על ידי המשרד לשירותי דת; ובהקשר של ייצוג מיגדרי נקבע בתקנות באופן מפורש כי "על השר למנות נשים לממונות בעלות סמכות הכרעה ולממונות בלא סמכות הכרעה, באופן שיאפשר ייצוג הולם לנשים בניהול מועצות דתיות ובהיתחשב בין השאר במספר המועמדות הקיימות במאגר" (תקנה 15 לתקנות).

...

סיכומו של דבר, העותרים לדבריהם אינם חולקים על כך שחל שינוי במדיניות המשרד לשירותי דת לאחר הגשת העתירה, אולם לעת הזאת עדיין לא ברור אם קיימת מחויבות והיתכנות לכך שהמינויים שנעשו וייעשו בעתיד יעמדו בדרישת הייצוג ההולם.

אין אף מקום להיעתר לבקשת העותרים להוצאת צו על תנאי בסעד השלישי המבוקש בעתירה, שעניינו במינוי לתפקידים במועצות הדתיות בתקופת ממשלת מעבר.

סוף דבר התוצאה היא שאנו מורים על מחיקת העתירה במתכונתה הנוכחית.

כמו כן הם ביקשו צו-ביניים האוסר את כינוס הועדה הממונה.

(ג) אם ניגוד העניינים החל על כהונת חבר מועצת העירייה במועצה הדתית חל על כהונת חבר כזה בועדה הממונה, ומהו הסעד הראוי שעל בית-המשפט ליתן, אם ייווכח לדעת שניגוד עניינים כזה קיים.

...

לאחר עיון בעתירה החלטתי שלא ליתן צו-ביניים, ובאשר לעתירה עצמה החלטתי, כדלקמן: "סעיף 4 של התוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000, אומר כי בעניני מועצות דתיות ניתן להגיש עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים ב'עניני כשירות לכהונה ופסלות לכהונה במועצה דתית לפי סעיף 3א לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] תשל"א-1971'.

נראה לי כי שימוש בסמכות שבסעיף 6 לחוק מצריך קיומן של נסיבות מיוחדות בעלות משקל רב יותר מזה המצוי בפניי, וכי השמוש באותה סמכות ייעשה אך ורק במקרים יוצאי-דופן וחריגים.

המקרה הרגיל הוא כזה המתאים לדיון בהכרעה בבית-משפט זה. את הדיון ראוי לקיים וכן להכריע בו על-פי הדין והסמכות המוקנית לבית-משפט זה. באותה מידה סבור אני שאין הצדקה לדחות את ההכרעה בעתירה דנן עד לאחר שיסתיים הדיון בבית-המשפט העליון בעתירה התלויה והעומדת שם. המצאות המשיבים 4 ו-5 בניגוד עניינים הוא נתון המוסכם על כל בעלי-הדין במקרה דנן.

לאור כל האמור לעיל אני מחליט לקבל את העתירה ולבטל את מינויו של המשיב 4 וכן את מינויו של המשיב 5 כחברים בוועדה הממונה למועצה הדתית עכו.