אכן, הכלל הוא שאין להעלות במסגרת עתירה מנהלית נימוק תיכנוני שלא עלה בהליך ההיתנגדות (עע"מ 9264/10 חברת נילי נדל"ן בע"מ נ' עירית גבעת שמואל (פורסם בנבו, 30.5.2012) בפיסקה 3), אלא שעיון בפרוטוקול הדיון בפני החוקרת מגלה כי טענות ברוח העתירה נטענו גם נטענו על ידי העותרים בעת שמיעת היתנגדותם, הגם שמטבע הדברים, הדברים נאמרו בקיצור ולא בהרחבה כמו במסגרת העתירה הנוכחית (ראה ע' 57 לדו"ח החוקרת).
תפקידו של בית המשפט הוא לבחון אם נפל פגם בהליך או בשקול הדעת שהופעל על ידי מוסד התכנון, באספקלריה של המשפט המינהלי, לרבות חריגה מסמכות; ניגוד עניינים; משוא פנים; ושיקולים זרים או חוסר תום לב (עע"מ 317/10 אהוד שפר נ' מורן סקאל יניב (פורסם בנבו, 23.8.2012), בפיסקה 17; ראה גם עע"מ 5158/14 חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ נ' עריית חולון (פורסם בנבו, 29.10.2017), בפיסקה 44; עע"מ 1036/16 נציגות הבית המשותף ברחוב השונית 10 נ' משרד התיירות, (פורסם בנבו, 27.5.2018), בפיסקה 59).
מאידך, בכל הנוגע לפעילותה של הותמ"ל, אין להיתעלם מדברי האזהרה שהשמיע בית המשפט העליון במסגרת בג"ץ 6450/17 הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה פתח תקוה נ' ועדת שרים לעינייני תיכנון, בנייה מקרקעין ודיור (פורסם בנבו, 19.11.2017), בקשר לשימוש נמהר במנגנונים שקובע החוק לקידום הבניה:
"החוק, כשמו כן הוא, נועד לקצר עד מאוד את לוחות הזמנים של התיכנון, אך ההיסטוריה (ויש שיאמרו ההיסטריה) הנוגעת למשברי דיור קודמים ולחוקים דומים בעבר מלמדת כי לצד המהירות וקיצור ההליכים יש להישמר מפני פרוייקטים שעלולים להתברר כבכייה לדורות. דוקא בשל חשיבותו ותכליתו של החוק והכלים "הכבדים" שהעניק המחוקק ליישומו ולביצועו, נוכח הרכב הצוות המייעץ (סעיף 3(ד) לחוק), נוכח הרכב הועדה הארצית לתיכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (סעיף 5 לחוק), ונוכח הרכב ועדת המשנה להתנגדויות (סעיף 6 לחוק) שבכולם יש רוב מובהק ומוחלט לנציגי הממשלה – בהנתן כל אלה, ניתן להבין את חשש העותרות כי מספר יחידות הדיור שנקבע בהכרזת קבינט הדיור הוא נתון קשיח שהתכנון העתידי והמפורט ייעשה בכפוף אליו.
...
טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט שקבע כי "לאור האמור, אני דוחה את הפרשנות לתמ"א 35 שהועלתה על ידי העותרים בתגובה לסיכומי העותרים, וקובעת כי על פי תמ"א 35 רק אזור המגורים של כפר אז"ר מסומן כמכלול כפרי לשימור, ואילו השטחים החקלאיים עליהם חלה התכנית נשוא עתירה זו מיועדים לאזור לפיתוח עירוני." הכרעה דומה ניתנה במסגרת עת"מ (מנהלי תל אביב-יפו) 2724/05 הועד המקומי כפר אזר נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ת"א (פורסם בנבו, 16.10.2006), שם נפסק כי "אין בתמ"א 35 כל הוראה הקובעת כי בנוסף על השטח שנקבע כשטח לשימור חקלאי יש להוסיף לכפר שטחים חקלאיים שיפרידו בינו לבין המרקם האורבני."
העותרים טוענים עוד כי כפר אז"ר הוכרז במסגרת תמ"א 35 כ"מכלול כפרי לשימור" ולכן לפי סעיף 9.5 לתמ"א 35 היתה חובה תכנונית ליצור תכנית מקומית לשימור, חובה שלא קויימה.
הותמ"ל קיבלה המלצה זו בישיבתה מיום 28.2.2018, כך שאם אכן חלה בסופו של דבר שחיקה ברוחבו של החיץ, לא ברור כיצד אירע הדבר ומהי ההצדקה לכך.
סוף דבר, העתירה נדחית בכפוף להרחבת החיץ בין היישוב הכפרי לבין השטחים המיועדים לבניה רוויה, באותם מקטעים בהם רוחבו קטן מ- 50 מטרים.