ניגוד עניינים במינוי קרובי משפחה

מעיון בפרוטוקול ועדת מינהל השרות מישיבתה השניה, היא הישיבה מיום 7/5/20 מתקבל הרושם כי היא שקלה את ההסדר הנוסף שהציעה המועצה וכן בחנה את הדברים ורק לאחר מכן החליטה את החלטתה המפורטת אשר בסיומה כתבה כך "בנסיבות המתוארות קבעה הוועדה כי לא ניתן לחרוג מהכלל ולאשר את המינוי, יש לתת עדיפות לאנטרס הצבורי ושמירה על מינהל תקין, הנראות הציבורית ואמון הציבור על פני האנטרס האישי של המועמדת" - מדובר יש לציין במלא הזהירות המתבקשת מהשלב המקדמי בו מצוי ההליך, כי על פניו ובהנתן העובדה כי מדובר בתפקיד של מנהלת בית ספר בו עובד אחד מקרובי מישפחה כמורה, נראה כי מדובר בהחלטה סבירה, כאשר לכך יש להוסיף כי מקריאת החלטתה הראשונה של ועדת מינהל השרות (זו מיום 13/1/20) מתקבל הרושם כי היא היתה שמחה לאשר את מינויה של משיבה 3, לו היתה המועצה דואגת להסרת החשש לניגוד עניינים הטבוע בעבודה של מנהלת בית ספר ומורה באותו בית ספר.

...

למרות שביה"ד מצר על פגיעתה של משיבה מס' 3 מהחלטתו, הרי שאין בכך כדי לשנות מהעובדה שמקום שועדת מינהל השירות החליטה שלא לאשר את מינויה, אין מנוס אלא לקבל את בקשת המבקשת, כאמור לעיל.

סוף דבר - כאמור לעיל ניתן בזאת צו זמני המורה למועצה למנוע את המשך העסקתה של משיבה מס' 3 כמנהלת בית ספר וכן לבטל את מינויה וזאת בהתאם להחלטת וועדת מינהל השירות מיום 7/5/20.

הוצאות משפט בשל התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בבקשת המבקשת לענין חיוב המועצה בהוצאות, החלטתי גם בשים לב לכך שהאחרונה לא הגישה תגובתה לבקשה ולא התייצבה לדיון שנדחה בהתאם לבקשתה, לחייבה לשלם למבקשת סכום של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

אין חולק שזו גם התכלית המשותפת העומדת ביסודם של סעיפי החקיקה שלפרשנותם אנו נדרשים בפסק דין זה. הן ההסדר הקבוע בסעיף 103א לצוו המועצות המקומיות והן זה הקבוע בסעיפים 106-108 לנוהל קבלת עובדים נועדו למנוע ניגוד עניינים, מינוי קרובי מישפחה ופוליטיזציה של מינויים בשירות הצבורי, ולאפשר לרשות המקומית לבצע את תפקידה באמצעות אורגאנים שנבחרו על יסוד שיקולים רלבאנטיים בלבד.

...

בית הדין האזורי המשיך ובחן את טענותיה של גב' דקל ביחס להחלטת מנכ"ל משרד הפנים, וקבע כי "החלטתו של מנכ"ל משרד הפנים מנומקת ומעוגנת בפסיקה והיא סבירה ומידתית ועל פי ההלכה הפסוקה אין בית הדין מחליף את שיקול דעתה של רשות מנהלית". סיכומו של דבר, נקבע כי בין אם היה על העירייה לפעול לשם אישור מינויה של גב' דקל למנהלת המוקד העירוני בהתאם להוראות סעיף 122א ובין אם בהתאם לסעיף 174א לפקודת העיריות, הרי שבשני המסלולים דרוש אישור שר הפנים, שלא ניתן למעשה בשום שלב, "לא עם תחילת העסקתה של התובעת, לא בהמשך התקופה ועם מעברה מתפקיד לתפקיד ועם קידומה, ולא לאחר שנבחרה לתפקיד מנהלת המוקד העירוני. ללא אישור של שר הפנים, התובעת איננה יכולה להיכנס לתפקידה". בנסיבות אלה, נקבע בדעת רוב כי "נוכח החלטת משרד הפנים, התובעת אינה יכולה להיכנס לתפקיד של מנהלת המוקד העירוני. התובעת אינה זכאית לתשלום שכרה כמנהלת המוקד כיוון שלא נכנסה לתפקיד והתובעת עובדת עירייה ומשתכרת בהתאם לתפקידה כיום". עד כאן לגבי הערעור השני.

בשים לב לכל האמור לעיל, בדין קבע בית הדין האזורי את שקבע, ולא מצאנו מקום להתערב בכך.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: הערעור בהליך הראשון (ע"ע 58656-11-20) – נדחה.

יתר הטענות בערעור – נדחות.

אין חולק שזו גם התכלית המשותפת העומדת ביסודם של סעיפי החקיקה שלפרשנותם אנו נדרשים בפסק דין זה. הן ההסדר הקבוע בסעיף 103א לצוו המועצות המקומיות והן זה הקבוע בסעיפים 106-108 לנוהל קבלת עובדים נועדו למנוע ניגוד עניינים, מינוי קרובי מישפחה ופוליטיזציה של מינויים בשירות הצבורי, ולאפשר לרשות המקומית לבצע את תפקידה באמצעות אורגאנים שנבחרו על יסוד שיקולים רלבאנטיים בלבד.

...

בית הדין האזורי המשיך ובחן את טענותיה של גב' דקל ביחס להחלטת מנכ"ל משרד הפנים, וקבע כי "החלטתו של מנכ"ל משרד הפנים מנומקת ומעוגנת בפסיקה והיא סבירה ומידתית ועל פי ההלכה הפסוקה אין בית הדין מחליף את שיקול דעתה של רשות מנהלית". סיכומו של דבר, נקבע כי בין אם היה על העירייה לפעול לשם אישור מינויה של גב' דקל למנהלת המוקד העירוני בהתאם להוראות סעיף 122א ובין אם בהתאם לסעיף 174א לפקודת העיריות, הרי שבשני המסלולים דרוש אישור שר הפנים, שלא ניתן למעשה בשום שלב, "לא עם תחילת העסקתה של התובעת, לא בהמשך התקופה ועם מעברה מתפקיד לתפקיד ועם קידומה, ולא לאחר שנבחרה לתפקיד מנהלת המוקד העירוני. ללא אישור של שר הפנים, התובעת איננה יכולה להיכנס לתפקידה". בנסיבות אלה, נקבע בדעת רוב כי "נוכח החלטת משרד הפנים, התובעת אינה יכולה להיכנס לתפקיד של מנהלת המוקד העירוני. התובעת אינה זכאית לתשלום שכרה כמנהלת המוקד כיוון שלא נכנסה לתפקיד והתובעת עובדת עירייה ומשתכרת בהתאם לתפקידה כיום". עד כאן לגבי הערעור השני.

בשים לב לכל האמור לעיל, בדין קבע בית הדין האזורי את שקבע, ולא מצאנו מקום להתערב בכך.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: הערעור בהליך הראשון (ע"ע 58656-11-20) – נדחה.

יתר הטענות בערעור – נדחות.

אין חולק שזו גם התכלית המשותפת העומדת ביסודם של סעיפי החקיקה שלפרשנותם אנו נדרשים בפסק דין זה. הן ההסדר הקבוע בסעיף 103א לצוו המועצות המקומיות והן זה הקבוע בסעיפים 106-108 לנוהל קבלת עובדים נועדו למנוע ניגוד עניינים, מינוי קרובי מישפחה ופוליטיזציה של מינויים בשירות הצבורי, ולאפשר לרשות המקומית לבצע את תפקידה באמצעות אורגאנים שנבחרו על יסוד שיקולים רלבאנטיים בלבד.

...

בית הדין האזורי המשיך ובחן את טענותיה של גב' דקל ביחס להחלטת מנכ"ל משרד הפנים, וקבע כי "החלטתו של מנכ"ל משרד הפנים מנומקת ומעוגנת בפסיקה והיא סבירה ומידתית ועל פי ההלכה הפסוקה אין בית הדין מחליף את שיקול דעתה של רשות מנהלית". סיכומו של דבר, נקבע כי בין אם היה על העירייה לפעול לשם אישור מינויה של גב' דקל למנהלת המוקד העירוני בהתאם להוראות סעיף 122א ובין אם בהתאם לסעיף 174א לפקודת העיריות, הרי שבשני המסלולים דרוש אישור שר הפנים, שלא ניתן למעשה בשום שלב, "לא עם תחילת העסקתה של התובעת, לא בהמשך התקופה ועם מעברה מתפקיד לתפקיד ועם קידומה, ולא לאחר שנבחרה לתפקיד מנהלת המוקד העירוני. ללא אישור של שר הפנים, התובעת איננה יכולה להיכנס לתפקידה". בנסיבות אלה, נקבע בדעת רוב כי "נוכח החלטת משרד הפנים, התובעת אינה יכולה להיכנס לתפקיד של מנהלת המוקד העירוני. התובעת אינה זכאית לתשלום שכרה כמנהלת המוקד כיוון שלא נכנסה לתפקיד והתובעת עובדת עירייה ומשתכרת בהתאם לתפקידה כיום". עד כאן לגבי הערעור השני.

בשים לב לכל האמור לעיל, בדין קבע בית הדין האזורי את שקבע, ולא מצאנו מקום להתערב בכך.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: הערעור בהליך הראשון (ע"ע 58656-11-20) – נדחה.

יתר הטענות בערעור – נדחות.

] ת המשנה לנשיאה ע' פוגלמן: מצטרף אני להכרעתה של חברתי, השופטת ד' ברק ארז, שלפיה החלטת המשיב 1 למנות את המשיב 4 לכהונה נוספת כאב"ד תבוטל, כמו גם לסעד המוצע על ידה בהקשר זה. כפי שמציינת חברתי, המשיב 1 בכובעו כנשיא בית הדין כפוף לכללי היסוד של המשפט המנהלי, ובכלל אלה האיסור על ניגוד עניינים, ודרך המינוי של קרוב מישפחה שננקטה בעניינינו, אינה עומדת באמות המידה הנדרשות.

...

ראשית, אנו קובעים כי אין בפסק דיננו כדי להשליך על סמכויות שהופעלו על-ידי הרב רלב"ג בתקופה שחלפה מאז החלטתו של הרב לאו על הארכת מינויו.

שנית, ועל מנת לאפשר זמן היערכות מתאים בהינתן ההשלכות הברורות, מצאנו להוסיף ולקבוע כי ההכרזה על בטלות המינוי כאב"ד תושהה לעת עתה, במובן זה שתיכנס לתוקפה בחלוף 60 ימים ממתן פסק דיננו זה. בצד זאת, יש להדגיש כי בשלב זה, וכל עוד לא הוחלט על מנגנון מתאים שיש בו לאיין את החשש לניגוד עניינים, נשיא בית הדין הרבני הגדול יהיה מנוע כאמור מלדון ולהחליט בשאלות הנוגעות לחידוש מינויו של הרב רלב"ג כאב"ד או כראב"ד. בשולי הדברים נעיר בקצרה כי בשים לב לכך שכהונתו של הרב רלב"ג כראב"ד ירושלים עומדת לפוג השבוע, ממילא לא נדרשנו להתייחס לטענות שונות שהועלו לאורך ההליך ונגעו למשמעויות הנובעות מכהונתו המקבילה הן כאב"ד והן כראב"ד. בכלל זה, הוצגה הטענה לפיה יש לדחות את העתירה נגד החלטתו של הרב לאו להאריך את מינויו כאב"ד, מאחר והחלטה זו כלל לא נדרשה נוכח תפקידו של הרב רלב"ג כראב"ד (מינוי שנטען כי הוא בבחינת המרובה שמכיל את המועט ממנו כ"בכלל מאתיים מנה").

סוף דבר: הצו על-תנאי הופך למוחלט כמפורט בפסקאות 31-30 לעיל ובנתון לאמור בפסקאות 36 ו-37 לעיל.