ניגוד עניינים בוועדת בירור לתאונת רכבת רבדים

עת/22 אנטולי מדניקוב, תאר בחוות דעתו ת/61א, המבוססת בין השאר גם על מדידות "מהוד", את הכביש כהררי, מפותל מאוד עם עליות וירידות, בחלקו עם שיפועים תלולים, ובחלקו גובל בתהום, ציין כי קיימים תמרורי אזהרה לפני העקומות [א-2; א-3; א-6; א-43; ו -10] [פרוט התמרורים מובא בנספח לחוות הדעת], כן ציין כי קיימים סדקים קטנים ברובד אספלטי עליון.

עניין השיפועים והייתכנות להשפעתם על התאונה לא התברר עד תום.

עת/23 רפ"ק גיז העיד כי המעקה שהותקן במקום מסוג W לא נבחן ע"י הוועדה להתקני בטיחות, כך שלא ניתן לדעת אם יכול היה להחזיק את משקל האוטובוס.

הוא הדין לעניין סבירותה של מהירות, ומכאן גם בהקש לעניין עקיפה ולכל אופן נהיגה בנגוד לתנאי הדרך; תקנה 51 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, מטילה חובה על נהג לנהוג במהירות סבירה בהיתחשב בכל הנסיבות ותנאי הדרך והתנועה בה "באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת בדרך" וסע' 52 מחייב את נהג הרכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה ובמיוחד במקרים אלה הרלוואנטיים לענייננו: "(4) בהיכנסו לעקומות חדות ובנסעו בהן"; "(8) בירידה תלולה או ארוכה". וכך נקבע לעניין מהירות שלא בהתאם לתנאי הדרך בע"פ (ת"א) 33273-09-11 מדינת ישראל נ' סמיונוב (13.06.12).

...

שתי חזקות אלו משתלבות במקרים מהסוג הנדון, ליצירתה של מסקנה עובדתית אודות מחשבתו הפלילית של הנאשם: "באירוע של תאונת דרכים קטלנית היווצרותן של החזקות הינה נגזרת של עוצמת הרשלנות בנהיגתו של הנאשם. כך למשל משמוכח כי התאונה נגרמה כתוצאה מנהיגה שיש בה סטייה גסה מרמת ההתנהגות הסבירה, יכולה שתקום חזקה ולפיה התקיים בנאשם היסוד הנפשי הנדרש, דהיינו מודעות לטיב נהיגתו ולאפשרות הגרימה של התוצאה הקטלנית, ועמה קלות דעת לאפשרות אירועה של התוצאה הקטלנית" (עניין זילברמן, פסקה 14 והאסמכתאות המובאות שם).

בנסיבות המקרה שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנאשם היה בהלך נפשי של פזיזות, שכן התנהלותו עלתה כדי "התרשלות רבתי" ולפיכך, מקימה חזקה עובדתית בדבר מודעותו של הנאשם להתרחשות תאונה שעלולה היתה להביא לתוצאה הקטלנית; הנאשם, שהינו נהג מקצועי, העיד כי הוא מכיר את הכביש בו ארעה התאונה, אף נסע בו כ- 20-30 פעמים קודם לכן, וממילא היה מודע למאפייניו המיוחדים בכלל ושל וקטע הספציפי בו אירעה התאונה בפרט, בעיקר עת שדה הראייה היה פתוח לפניו.

סעיף 333 לחוק העונשין, שעניינו בעבירה "חבלה חמורה" קובע כדלקמן: "החובל בחברו חבלה חמורה שלא כדין, דינו מאסר שבע שנים". סעיף 334 לחוק העונשין, שעניינו בעבירת "פציעה" קובע כי: "הפוצע חברו שלא כדין, דינו- מאסר שלוש שנים". לאור העובדה, כי אין חולק, שהתאונה גרמה לחבלתם ופציעתם של נוסעים רבים (ת/5 ו-ת/6), וכן לאור העובדה כי היסוד הנפשי הנדרש בעבירות מסוג זה הוא יסוד נפשי מסוג "מחשבה פלילית", אשר האמור דלעיל, תקף גם ביחס אליהן, מצאתי כי מתקיימים יסודות העבירות הנ"ל. סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל ולאחר שהוכח כנדרש במשפט פלילי כי מתקיימים יסודות עבירת הריגה, חבלה חמורה ופציעה, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק הנ"ל ופציעה לפי סעיף 334 לחוק הנ"ל. ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ד , 08 ספטמבר 2013, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד סיגל, הנאשם ובאי כוחו עו"ד מזרחי ועו"ד כהן.

בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטראלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל (פורסם בנבו 9.7.08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה.

התובע אף הציג הסכם עם חברת אתיקה על אודות הסכם בעיניין זה, ואפילו לא נכתב בהסכם בבירור מה צפויה הייתה להיות הכנסתו הצפויה של התובע (נספח ט למוצגי התובע) אין מחלוקת כי התובע עסק בפרויקט הנ"ל. ראוי אף לציין כי כרך אחד של התלמוד הבבלי הוצא לאור ע"י התובע עובר לתאונה (מוצג ח' לתצהיר התובע).

אומנם סביר כי בחודשים הראשונים לאחר התאונה נבצר מן התובע לתפקד כדבעי לאור הניתוחים, ואף גם אם כיום מתקשה בישיבה ממושכת, לא הוכח כדבעי כי היה מנוע מלעסוק באופן מוחלט בתחום זה. ועוד אציין כאמור כי התובע העיד על עצמו בועדות מל"ל כי סובל מקשיי תיפקוד רבים לדבריו כאמור ללא קשר לתאונה.

...

בנסיבות אלו נחה דעתי כי עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע.

בהיעדר פרטים מדויקים ראוי להעריך זאת בסכום גלובאלי, הנני מחייב אפוא, את הנתבעת לשלם לתובע בגין ראש נזק זה לעבר סך של 20,000 ₪.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 185,000 ₪.

ביום 25/8/20 הגישה התובעת בקשה לפסילת חוות הדעת, נושא החלטה זו. לטענת התובעת בבקשתה, המומחה אינו בעל תואר "מהנדס רכב" בנגוד להצהרתו, וכי בירור שערכה עם נציג הטכניון העלה כי אין במסגרת הטכניון לימודים לתואר בהנדסת רכב או היתמחות בהנדסת רכב.

ראו: רע"א 6258/20 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ששון יעקב (1/10/20), סעיף 15: "כידוע, הלכה פסוקה עמנו כי פסילת חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט תעשה רק במקרים נדירים, וכשמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לעשות כן, למשל כאשר נפל פגם היורד לשורשו של עניין ושיש בו כדי לגרום עוות דין קשה (רע״א 6585/19 נ.ש.ד.ד 2000 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה חוף הכרמל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (25.11.2019); רע"א 7098/10 טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית, [פורסם בנבו] פסקות 6-5 (31.1.2011)). היבט משמעותי בפסיקה זו הוא הנחת המוצא לפיה, מקום בו ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר יש להעדיף אפשרות זו על פני פסילתה של חוות הדעת כולה (רע״א 8152/18 פלוני נ׳ כלל חברה לביטוח בע״מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (10.2.2019); רע״א 7819/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 7 (25.12.2016); רע״א 1770/12 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' בלום, [פורסם בנבו] פסקה 5 (18.3.2012)).

בחוות הדעת פירט המומחה, בין היתר, כי הוא מוסמך בהנדסה חקלאית עם היתמחות בהנדסת רכב, כי הוא מנחה סטודנטים בפרויקטים בהנדסת רכב, מרצה בקורסים לבוחני תאונות דרכים בנושאים של הנדסת רכב, צמיגים ובטיחות בתפעול כלי רכב, וכיוצא בזה.

" בהתאם נפסק, כי אין די בשיתוף פעולה בין מומחים במסגרת תיק אחר, כדי להקים חשש ממשי לפגיעה בזכויות התובעת או לקיומו של ניגוד עניינים ואין בכך בלבד כדי לסתור את החזקה בדבר המקצועיות והניטראליות של המומחה (ת"א (ב"ש) 28780-11-14 ב.ק. הדרים ביו אורגאנים בע"מ נ' מושב זמרת- מושב עובדים של הפועל מזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (2/7/19) והמובא בגדריו).

...

לנוכח כל האמור, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי בקשת הפסילה הוגשה בשיהוי, ולאחר שניתנה לתובעת הזדמנות ראויה לבחון את זהות המומחה, לברר אודותיו ולעמוד על הכשרתו המקצועית.

סוף דבר דין בקשת התובעת להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט - להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך כולל של 3,500 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

בתיק זה מתבררת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

הנתבעת 1 ביקשה להביא ראיות לסתור את החלטת ועדת המל"ל בעיניין התאונה הראשונה ובקשתה התקבלה בהחלטה מיום 30/1/2018.

בית המשפט מפנה לתקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי "מומחה שיעץ עצה" האומרת: "מומחה שיעץ עצה או חיווה דעתו לאדם בעיניין שבתחום מומחיותו, לא יוזמן מטעם בית המשפט כמומחה באותו עניין כשאותו אדם צד בו." ומוסיף: "מטרת התקנה, כפי שציין בית המשפט קמא, היא למנוע ניגוד עניינים מצדו של מומחה שנתן שירות לבעל דין ועתה מתבקש לחוות דעתו בהליך המתקיים בבית המשפט. לא זו אף זו, אלא שבעל דין המעורר את הטענה אף אינו חייב להביא ראיות מטעמו לכך שקיים חשש ממשי או אחר למשוא פנים או לניגוד עניינים מצדו של המומחה, שכן גם אם המומחה פעל בתום לב, אין בכך כדי להכשיר את חוות דעתו (ראו רע"א 8000/04 רשות הנמלים והרכבות נ' עמיקם, תק-על 2004(4) 712). אם כן, מצוות התקנה היא שדי בכך שהמומחה בא במגע עם אותו אדם ויעץ עצה או חיווה דיעה בעיניין שבתחום מומחיותו, על מנת לפסול אותו מלשמש כמומחה מטעם בית המשפט, ולאחרון אין שיקול דעת בעיניין." לעומת התובע מפנה הנתבעת 1 להחלטת בית המשפט העליון, אף היא מפי כב' הש' אליעזר ריבלין, שניתנה כחודש ימים בלבד לפני ההחלטה בעיניין הירשפלד.

...

" לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתגובת המומחה החלטתי לדחות את בקשת התובע להחלפת המומחה.

וכך מנמק כב' הש' ריבלין את החלטתו: "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בית המשפט המחוזי, במינויו את פרופ' גונן, פעל לפי הסמכות המוקנית לו בסעיף 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. השגותיה של המבקשת על המינוי נבחנו ולא נמצא כי יש בהן כדי להצדיק את פסילת המומחה ומינוי מומחה אחר. לא מצאתי לשנות מהחלטה זו. גם בעובדה שהמבקשת איתרה שלושה מקרים נוספים בהם שימש פרופ' גונן כמומחה מטעמה של המשיבה, אין בנסיבות המקרה די כדי לשנות מהחלטתה של הערכאה המבררת שלא לבטל את מינוי המומחה מטעמה. בהקשר זה, פסקנו לא אחת כי "משמונה המומחה, חזקה היא כי הוא ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה" (ראו והשוו: רע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' ד"ר בלכר מריאן (טרם פורסם); רע"א 11147/03 אריאל ביטון נ' כפיר אלעזרה) במקרה שלפני חזקה זו, כך סברה הערכאה המבררת, לא נסתרה.

בנסיבות העניין, אף לאחר שבחנו את טענות המבקשת לא מצאנו כי התגבש חשש ממשי למשוא פנים מצדו של המומחה.

לפיכך, אני דוחה את בקשת התובע.

לטענת התובע בתאריך 12.10.17 עת נהג ברכב, בעת שהייה בנסיעה בקטע הכביש בין צומת רמת דוד לכיוון צומת נהלל, בעת ביצוע עבודות בכביש כאשר הכביש היה לאחר קירצוף, לרבות כך שבכביש הייתה מדרגה חדה וקשה ביותר לנסיעת הרכבים, כאשר הנתבעת או הקבלן המבצע או מי מטעמם ובנגוד לחוק ולתקנות והוראות הבטיחות לא היה מוצב כל שלוט מתאים בכביש, ובעת נסיעת הרכב וכתוצאה מהמדרגה החדה הרכב נפגע ונגרם לו נזק בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה (להלן: "הארוע").

עוד טענה הנתבעת כי לא תמיד ניתן לעשות את ריבוד הכביש בסמיכות לקרצופו, היינו עבודות קירצוף וריבות כביד נעשית בשלבים, כאשר בין שלב לשלב ישנו מצב בו נוצר הפרש גובה בין קטע שקורצף (בטרם רובד) לקטע שטרם קורצף.

הנתבעת טענה בסיכומים כי היו מספר גרסאות לארוע, שכן, בטופס ההודעה צוין כי "רכב המבוטח נפגע כתוצאה מבצוע עבודות בכביש", בכתב התביעה צוין כי "כתוצאה מהמדרגה החדה רכבו של התובע נפגע ונגרם לו נזק" וכי בבית המשפט גרסת התובע היתה כי "התובע איבד שליטה, נעצר, לקח את ההגה לצד שמאל לכיוון האי וכי התברר כי התאונה אירעה בגלל הפגיעה באי התנועה ולא בגלל המדרגה או בגלל שניהם.

מעיון בתמונות שהוצגו לתיק וסומנו ת/2 עד ת/4 , נראה כי אין המדובר בכביש מקורצף ובעניין זה אני מקבלת את גירסתו של מר יצחק דהן (עמ' 13 שורה 5-6 + 13-15): אז אתה אומר שלא היה מקורצף? לא היה מקורצף בתאריך של התאונה.

...

כמו כן, אני מאשרת שכר טרחת השמאי בסך 1,755 ₪ בהתאם לקבלה שצורפה לתיק.

באשר ליתר רכיבי התביעה, התובע מבקש לחייב את הנתבעת ברכיב ירידת ערך מסחרית לרכב וזאת על אף שבחוות דעת השמאי מטעמו צוין כי "ירידת ערך: בבדיקתנו לא מצאנו כי נגרמה לרכב ירידת ערך בעקבות האירוע שבנדון והתיקון שבוצע" ודי בכך כדי לדחות את התביעה בגין רכיב זה. התובע מבקש לחייבת את הנתבעת בהוצאות בגין משלוח מכתב התראה לנתבעות.

הוצאה זו לא נתמכה בראייה כלשהי ודי בכך כדי לדחות את התביעה בגין רכיב זה. התובע מבקש לחייבת את הנתבעת בגין נסיעות למוסך ואי נוחות אולם, גם הוצאה זו לא נתמכה בראייה כלשהי ודי בכך כדי לדחות את התביעה בגין רכיב זה. סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע נזק ישיר לרכב בסך של 20,598 ₪, שכר טרחת שמאי בסך של 1,755 ₪ ואגרות בית משפט בסך של 749 ₪.