נטלי ראיה בתביעות רשלנות רפואית

דוגמאות לכללים ראייתיים שגובשו על יסוד שיקולים ערכיים ניתן למצוא בכל תחומי המשפט, ונסתפק במספר דוגמאות: · תביעות שעילתן רשלנות רפואית – מקום שצריך לעשות רישום רפואי וזה לא נעשה ולא ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה, יועבר נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת, שיכלו להתבהר מתוך הרישום, אל כתפי הרופא או המוסד, שבמסגרתו ניתנו השירותים הרפואיים [ע"א 58/82 משה קנטור נ' ד"ר שלום מוסייב, פ"ד (לט(3) 253 (1985)].

המענה שניתן יצר זיקה בין הפרת החובות הרישומיות לבין חלוקת נטלי ההוכחה בין העובד לבין המעסיק בתביעה למימוש זכויות מכוח חוקי המגן, כך שהותוו כלליים ראייתיים שהעבירו את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק בנסיבות שבהן הפר את החובות הרישומיות המוטלות עליו על פי דין.

...

לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.

אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.

סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו: (1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך 101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.

אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות ובמסמכים, לרבות בסיכומי הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה כנגד הנתבעים מס' 1 ו- 3 בעילת התביעה מכוח עוולת הרשלנות הרפואית, וכנגד הנתבעת מס' 1 בעילה חוזית.

רשלנות רפואית על ההכרעה בתיקי רשלנות רפואית, ציין בית המשפט העליון דברים אלו: "תיקי רשלנות רפואית מציגים דילמה קשה בפני בתי המשפט, ולא בכדי מתאמצים הם פעמים רבות, להביא את הצדדים לידי פשרה, לא רק כדי להמנע מן הדיכוטומיה של 100 מול אפס שהכרעה בתיקים אלה משמיעה (בשונה למשל מתאונות דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975), ובוודאי לא רק מפני המאמץ לכתוב פסק דין; לא זו אף זו – אלא במידה רבה בשל הקושי האמתי לא אחת ולא שתיים לרדת לנבכי המקרה בו מדובר, שעל פי רוב גלום בו כאב אנושי גדול של נכות וסבל, אל מול עבודתם של הרופאים, שבבסיסה מחויבותם המקצועית ("שבועתם") לטפול ראוי, והנחת היסוד היא הישתדלות ראויה בעבודה הרפואית, לכן חלק מן המאבק המשפטי ניטש לא אחת, כמו גם בנדון דידן בחלק מן התיק, על נטלי הראיה.

...

מדובר בפוליסה מסוג "ביטוח בית עסק מרפאת שיניים/מעבדת שיניים, המיועדת לכסות, בין היתר, אחריות המבוטחת, קרי הנתבעת מס' 1, כלפי צד שלישי. גם ההרחבה הקיימת בפוליסה, לביטוחי אחריות מקצועית של המבוטח, דהיינו הנתבעת מס' 1, מיועדת לכסות עובדים, שאינם עובדי רפואה בגין נזק שנגרם לצד שלישי, בשל שימוש בחומרים, קלקול מכשירים וזיהום משימוש בכלים. הנתבעת מס' 4 גורסת, כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה זו נגדה ולמעשה דין התביעה נגדה להימחק על הסף בשל היעדר יריבות והיעדר עילה. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת נגדית של ד"ר עימאד אבו אל נעאג' (להלן: מומחה הנתבעות). מומחה הנתבעות מדגיש שלא הונח לפניו תיעוד קליני או רנטגני אודות מצבה של התובעת עובר לטיפול. אילו עמד לרשותו התיעוד הרפואי האמור, היה ביכולתו לחוות דעתו בדבר התוצאה ביחס למצבה הרפואי ההתחלתי של התובעת או על האינדיקציות שהובילו לטיפול. מומחה הנתבעות קבע, כי "לא ברור מהרשומה הרפואית ומההדמיות מה היו האינדיקציות לטיפולו של ד"ר פניש", אשר טיפל בתובעת לאחר קבלת הטיפול הרפואי, מושא התביעה כמפורט לעיל.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 4 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

יוצא אפוא, כי צד ג' 1 (הנתבעת מס' 1) חייב לשפות את המודיע (הנתבע מס' 3) ב 60% מהסכומים, בהם חויב המודיע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות, דהיינו סך של 176,400 ₪.

הודעת צד ג' כנגד צד ג' 2 (הנתבע מס' 2) נדחית ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 58288-02-19 בפני כבוד השופטת מוריה צ'רקה תובעת נ.ר. ע"י ב"כ עוה"ד יונתן שוב נתבעים 1.רשות שדות התעופה 2.הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד נטלי ינקוביץ פסק דין

אלא שמקום שהוכח שהנתבעת התרשלה, יש להטיל עליה את נטל הראיה להוכיח שהתאונה הייתה מתרחשת גם אילמלא התרשלה: "ואולם, כפי שנזדמן לי לכתוב בתיק אחר, העובדה שאשמתו-רשלנותו של נתבע הוכחה עשויה להשפיע גם על נטלי ראיה בכל הנוגע לקשר הסיבתי: "בית משפט זה קבע בעבר כי לאשמה של מעוול יכולה להיות השפעה על הנטלים בהוכחת הקשר הסיבתי, עד כדי הפיכתו." (ע"א 6216/03 נסאר ואח' נ' מ.ח.מ בע"מ)" (ע"א 9719/10 מרק לאוטמן נ' מרכז רפואי סורוקה (1.1.12))

...

בשים לב לגילה של התובעת, לעובדה ששכרה לא נפגע מאז התאונה ועד היום, ולנכויותיה שאינן קשורות לתאונה, אשר על פי עדותה של התובעת עומדות על 60%, אני סבורה שאת הפגיעה בכושר ההשתכרות יש להעריך לא על פי תחשיב אקטוארי, אלא באופן גלובלי, המשקף את תוחלת הסיכון שבשל המגבלה בכתף שמאל, התובעת תאלץ לפרוש מוקדם מהמתוכנן.

לסיכום על פי נהלי הנתבעת, נציג שלה אמור לעמוד באולם כניסת הנוסעים, לקבל את פני הקהל, לווסת עומסים ולוודא שזרימת הקהל מתנהלת ללא תקלה.

היפוכו של דבר, אני סבורה שסביר יותר שהתאונה הייתה נמנעת, אילו היו נמצאים במקום נציגי שירות של הנתבעת, כפי שאמורים היו להיות.

לרנר בספרו עמד אף הוא על הלכה זו, בציינו כי "מדיניות הפסיקה היא להעביר את כלל נטלי הראיה בתביעה שטרית לשכמו של הנתבע, כדי להעמיק את הפער בין העילה השטרית לבין העילה החוזית. נטילת שטר לחזוק התחייבות חוזית מלמדת שהצדדים התכוונו להעניק לתובע יתרונות שונים שלא היו לו על פי העילה החוזית" (לרנר, 313).

אולם לצד הלכה מושרשת זו, רלבאנטיים לענייננו שלושה כללים נוספים הנוגעים לנטל ההוכחה: האחד, כידוע "ככלל בעל דין נידרש להוכיח את הנושאים הנחוצים לו במשפט. צד הטוען לקיומה של עובדה מסוימת יחויב בהוכחתה" (גיא שני חזקות רשלנות - העברת נטל ההוכחה בדיני נזיקין 30 (2011).

משהתנדבה המשיבה, כביכול, והקדימה רפואה למכה וגילתה קבל עם ועדה בכתב-התביעה מה תמורה נתנה לנתבע בעד השיקים, ואילו הנתבע מוכיח כי תמורה זו לא קיבל בעד השיקים, מה חייב השופט לעשות? על- כרחך אתה אומר, שעליו לדחות את התביעה'.

...

עם זאת, כפי שציינתי לעיל, כנרת גאלרי הוכיחה כי האפשרות שהגרסה אשר עליה ביססה קדם פז את תביעתה - קיומו של הסכם נוסף-בעל-פה, כחלק מהעסקה למכירת העסק בים המלח - מסתברת פחות מהאפשרות שלא נכרת בין הצדדים הסכם נוסף-בעל-פה כאמור אשר להבטחתו ניתנה ההמחאה, וכי למרות הקשיים שעוררו הגרסאות של שני הצדדים, הרי שבין שתי הגרסאות שהוצגו גרסתה של כנרת גאלרי מסתברת יותר מן האפשרות שנערך הסכם בעל פה כאמור, ועל כן התביעה נדחית.

לצד זאת אציין כי לו המסקנה היתה כי יש להעדיף את גרסתה של קדם פז והתביעה היתה מתקבלת, אזי המסקנה היתה כי כנרת גאלרי חבה את הסכום בגובה ההמחאה, ודומה כי במצב דברים כזה היה קושי מבחינתה לטעון כי קדם או גלאם גרמו לה לנזק והם נדרשים לשאת בסכום החוב שלה, ובא-כוח כנרת גאלרי למעשה הסכים עם כך בסיכומיו באומרו: "לשאלה, אם תתקבל התביעה המשמעות שהנתבעת וחזי קדם והנאמן צדקו, הם לא פעלו בסדר רק אם התביעה תידחה, אני משיב, שיש בכך היגיון" (עמוד 56 לפרוטוקול הסיכומים), כך שדומה כי בכל מקרה לא נדרשה הגשתה של הודעה לצד ג'.

סיכומם של דברים - מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, התביעה נדחית (וכאמור כפועל יוצא, ההודעה לצד שלישי התייתרה).

נטען כי מאחר שחוות הדעת הכירורגית צפויה להתייחס גם לשאלת החבות, הרי שככל שהעדים מטעם הנתבעת יעידו לפני כן, הדבר יהפוך לחלוטין את נטלי הראיה וההוכחה המוטלים על הצדדים, באופן שיאפשר לתובעים "לשפץ" את תביעתם תוך תיקון כתב התביעה וחוות הדעת לאורן של עדויות הנתבעת.

כך, על דרך הכלל, ובמיוחד בתביעות בגין רשלנות רפואית, שבהן גם שאלת האחריות (ולא רק שאלת הנזק) כרוכה, בהוכחת "עניינים שברפואה", ולפיכך על התובע לתמוך גם את טענותיו במישור זה בחוות דעת מתאימה (רע"א 2589/23 פלוני נ' אסותא אשדוד בע"מ, (20.6.2023)).

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, במיוחד לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סד"א החדשות, החלטתי כי יש לתת בכורה לסיומו של ההליך, תוך חיסכון במשאבי זמן ועלויות.

כפי שפורט לעיל השיהוי הניכר, ההתנהלות בחוסר תם לב, התנהלות המובילה לסרבול ועיכוב קיצוני בניהולו של ההליך הנמצא בשלביו האחרונים, תוך הוספת עלויות נכבדות והשחתת זמנו של ביהמ"ש, מובילים אותי למסקנה כי אין להיעתר למבוקש.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.