די שגירסתו של מי שנושא בנטל השיכנוע תשכנע את ביהמ"ש ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי ודאות (ראו: יעקב קדמי, בספרו "על הראיות" חלק רביעי, עמ' 1719- 1724 והפסיקה המובאת שם).
...
בהעדר פירוט מהותי, דין התביעה להידחות על הסף שכן מדובר בתביעה שכל מהותה "לצוד" נתבעים ללא הוכחה ראויה.
לאחר שעיינתי בהעתק מהאישור בדבר הפטור שצורף כנספח בלתי מסומן לתצהיר המשלים מטעם הנתבעת, נחה דעתי לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה הרובץ לפתחה ולא הוכיחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי את זכאותה הנטענת לפטור מארנונה כללית בגין מי מהנכסים נשוא הודעת הפטור.
שנית, לאור נוסחו של האישור שהציגה הנתבעת, הכולל סייג לפיו "אין בהכרה זו בכדי לנקוט עמדה בשאלת היותו של המוסד פועל לאיזה צורך, שתכליתו הפקת רווח כספי, בשאלה זו על הרשות המקומית לקבל החלטה בהתאם לבדיקה שתיערך על ידה", הרי שמתבקשת המסקנה כי אין מדובר באישור לצורכי פטור שתחולתו רטרואקטיבית (לעבר) אלא בתחולה פרוספקטיבית (לעתיד), ובכפוף לבדיקה שתיערך ע"י המועצה לפיה פעילות הנתבעת בנכס נשוא הפטור כמוסד חינוך אינה לתכלית של הפקת רווח כספי.
סיכום
אשר על כן אני מקבל את התביעה, בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך 20,353 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 18.11.14 ועד התשלום המלא בפועל.
