נטל הוכחה דרישה לתשלום דמי נסיעות לעבודה

טענות המערער לטענת המערער שגה בית הדין קמא בפסיקתו עת דחה את תביעת התובע לתשלום דמי חגים, תשלום עבור שעות נוספות, השלמת דמי נסיעות וכן פיצויים פיטורים על כן, יש להורות על קבלת העירעור והתביעות הכלולות בו. המשיבה צרפה לסיכומיה את דוחות השעות מהם עולה כי היא לא שילמה גמול עבור עבודה בשעות נוספות.

זכויות המערער שולמו בהתאם להקף עבודתו ושכרו ובהליך זה מבקש הוא להגדיל את הסכומים באפן שרירותי, ללא כל ראיה או עמידה בנטל ההוכחה הנידרש.

...

בהיעדר פירוט כלשהו לאילו ימי חג מתייחסת התביעה, ובפרט בהתחשב בעובדה כי היקף משרת המערער עמד על 78% בלבד, ולא צוין על ידו אם מבקש הוא דמי חגים על פי דתו או לפי חגי ישראל, נקבע כי דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, דין הערעור להידחות.

משהערעור נדחה במלואו, יישא המערער בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין.

יצוין כי גם במקרים בהם עובד לא עבד יום לפני החג או ביום שלאחריו, הרי שבהתאם לפסיקה, בנסיבות בהן מוכח שהעובד עבד באופן סדיר בהתאם לסידור עבודה שנקבע על ידי המעסיק, חזקה כי הוא זכאי לדמי חגים, והנטל להוכיח כי הוא נעדר מעבודתו בימים הסמוכים לימי החג שלא בהסכמת המעסיק, מוטל על המעסיק (ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק נ' שלג לבן (1980) בע"מ (28.5.07)).

הלכה פסוקה היא כי על העובד מוטל הנטל להוכיח זכאותו להחזר הוצאות נסיעה, מה היו הוצאותיו ומתי הוציאן בפועל (ר' דב"ע נו/ 64- 3 צדוק ויולט נ' גאולה בלדב, ניתן ביום 10.9.1996).

מעיון בתלושי השכר עולה כי אכן לא שולמו לתובע דמי נסיעה.

בקשר זה נזכיר מושכלות יסוד ולפיהן דיני הראיות מבחינים בין "נטל השיכנוע" לבין "נטל הבאת הראיות". על ההבחנה בין השניים עמד בית המשפט העליון בדנ"א  95 / 1516 דינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה ובזו הלשון:  "נטל השיכנוע מבטא את החובה המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו. הצד שעל כתפיו רובץ נטל זה נידרש לשכנע את בית המשפט באמיתות טענתו, ואם ייכשל בכך – טענתו תדחה...

...

לאור האמור לעיל, התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן לעידוד תחום הבנייה – נדחית.

על כן, תביעתו לתשלום דמי הודעה מוקדמת ולתשלום פיצויי פיטורין – נדחית.

אחרית דבר לאור כל המקובץ לעיל, הנתבע תפצה את התובע בגין הרכיבים הבאים – הפרשי שכר – 40,094 ₪.

לאחר ששמענו את כלל העדים ובחנו את כלל הראיות לא שוכנענו כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחות הנידרש לטענתה כי הנה מספקת הסעה לעובדיה בסיום עבודתם.

משכך, מצאנו לדחות את טענתה זו. הנתבעת גם לא הציגה הסבר שיש בו כדי להניח את הדעת להבדל בתשלום דמי הנסיעה בין העובדים במשמרת מלאה ל"חצי משרה", גם אם היינו מקבלים את גירסתה לפיה סיפקה הסעה בסיום העבודה לעובדים.

עם זאת, כאשר ברור שנדרשה לתחבורה מסוימת על מנת להגיע ולחזור ממקום העבודה ולהוציא הוצאות בגין כך - וזה החשוב - בהתאם להלכה הפסוקה לעניין פסיקת הוצאות נסיעה לעובד (ר' ר' דב"ע (ארצי) נא/3-60 עטאללה בלוט - תחנת דלק בר-כוכבא, (15.8.91); ר' דב"ע (ארצי) נו/3-46 רונית עלים נגד אטלס שירותי כוח אדם בע"מ, (10.9.96)) הרי שמתקבלת גירסתה בהיעדר ראייה לסתור.

...

הפרשים פנסיונים משטענת התובעת לפיה היה לה ביטוח פנסיוני פעיל עובר לתחילת עבודתה לא הוכחה ומשעיון בצו ההרחבה בענף האולמות והאירועים מעליה כי היה על הנתבעת להפריש עבור התובעת 6% עבור קרן פנסיה ו6% עבור קרן פיצויים ונוכח קביעתנו כי אין אנו מקבלים את תלושי השכר בנוגע פירוט הרכיבים שנקבעו בהם ומשקבענו כי הסיכום עם התובעת היה עבור כל משמרת 166.6 ₪ אזי היה על הנתבעת להפריש עבור התובעת לשישה החודשים הראשונים סך של 432 ₪ (9634 ₪ * 12%) 1156 ₪ - 724 שנמצא בקופת הפנסיה כפי שמודה הנתבעת בסעיף 66 לסיכומיה) אזי על הנתבעת לשלם הפרשי פנסיה בסך של 432 ₪.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת כמפורט לעיל.

הנתבעת תשלם לידי התובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,500 ₪.

בסעיף 26ב' לחוק הגנת השכר נקבע: "(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו..." בית הדין הארצי נידרש לידון בפרשנות תיקון 24 ובשאלה כיצד ובאילו תנאים יש ליישם את החזקה שנקבעה בסעיף 26ב' לחוק הגנת השכר.

זכאות לדמי נסיעות סעיף 44 לצוו ההרחבה בענף הבניה משנת 2015 קובע: עובד ועובד שיפוצים, אשר המעסיק אינו מעמיד לרשותו הסעה, ואשר נזקק לתחבורה ציבורית כדי להגיע מביתו למקום העבודה וחזרה, יהיה זכאי להחזר הוצאות נסיעה בהתאם לכללים ולסכומים הקבועים בהסכמים הקבוציים הכללים הנחתמים בין לישכת התאום של הארגונים הכלכליים להסתדרות העובדים הכללית החדשה בעיניין החזר הוצאות נסיעה, כפי שיעודכנו מעת לעת.

עוד נפסק כי יש לנהוג בגמישות בעיניין דרכי ההוכחה, כאשר ברור שהעובד היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע למקום העבודה (ר' דב"ע (ארצי) נא/3-60 עטאללה בלוט - תחנת דלק בר-כוכבא, [פורסם בנבו] ניתן ביום 15.8.1991 וכי: "עובד זכאי לתבוע ולקבל החזר הוצאות הנסיעה אותן הוציא בפועל, והדגש הוא על אותן הוציא בפועל" (ר' דב"ע (ארצי) נו/3-46 רונית עלים נגד אטלס שירותי כוח אדם בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 10.9.1996).

עיון בצו ההרחבה בענף הבניה מעלה כי נקבע בכל הנוגע לאש"ל :" 47. א. כל עובד ועובד שיפוצים שיידרש ללון מחוץ למקום הלינה הרגיל שלו עקב דרישת המעסיק יקבל מן המעסיק ארוחת בוקר, צהריים ערב ולילה או תמורתם. גובה התשלום הנ"ל יהיה בהתאם לשעורי קצובת הכלכלה... כפי שנקבעו בתקשי"ר..." לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו בראיות הצדדים לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את זכאותו לרכיב זה. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי נידרש לישון מחוץ לביתו בשל דרישת הנתבעת כנדרש כתנאי לתשלום תוספת אש"ל בהתאם לסעיף 47 לצוו ההרחבה.

...

מנגד טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע את כל זכויותיו וכי התובע נטש את עבודתו ועל כן יש לדחות את תביעתו.

הכרעתינו מה היה שכרו של התובע לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שעמדו בפנינו בעניין, הגענו לכלל מסקנה כי תלושי השכר שהופקו לתובע הן באמצעות מדור התשלומים והן באמצעות הנתבעת בנוגע לסכומים הנוספים שמצויינים בתלושי השכר משקפים את השכר שקיבל התובע.

ערים אנו לכך כי לא הוצג בפנינו הסכם עבודה ואשר להעברת נטל ההוכחה בעניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים, העולה מחיבור הוראות סעיפים 2 ו 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב – 2002, כיוון שלטעמנו לא מתקיים התנאי לפיו: "ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין" כאמור בסעיף 5א', שכן לא מצאנו את עדותו של התובע מהימנה בנוגע לרכיב זה כפי שפורט לעיל.

ערים אנו לטענת הנתבעת בנדון , אולם שעה שבפועל בזמן אמת הנתבעת בחרה לשלם רכיבים אלו ולא קיזזה אותם משכר עבודתו של התובע, לא שוכנענו כי יש לקבל את טענותיה בדבר קיזוז בדיעבד.

יפה לעניינו פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל – ר-צ פלסט בע"מ (24.5.12) שם ציין בית הדין הארצי כי: "ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו  [דב"ע (ארצי) נד/48-3  מזרה – ענת ימין, מיום 2.5.94; ע"ע (ארצי) 1260/00 מרקוביץ – אקורד הנדסה בע"מ, מיום 5.8.02]". בדב"ע נד 48-3  מזרה – ענת ימין שלעיל אישר בית הדין פסיקה של האזורי שקבעה כי: "מעביד איננו יכול, מחד לשלם לעובד שכר מלא גם אם הוא מאחר, ומאידך, לשמור את הזכות לנכות, בשלב מאוחר יותר את האיחורים (פרט למקרים שהוא הודיע על כך מפורש בעת התשלום). ובהעדר הודעה כזאת, יש לראות את המעביד כמי שמוותר על הזכות לנכות בגין העדרות, בין אם מדובר באיחורים ובין אם מדובר בחיסורים...." מנגד, שעה שקבענו כי התובע התפטר מעבודתו ושעה שקבענו כי לא מדובר בהתפטרות בדין מפוטר שוכנענו כי יש לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת בדבר הודעה מוקדמת ומשכך שוכנענו כי יש לקבל את טענת הקיזוז ע"ס 4619 ₪.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

כך גם ביחס לימי חופשה ומחלה של התובע, לעניין שיעור דמי נסיעות, ימי ושעות עבודתו וכן לעניין סך השכר ששולם לתובע .

העברת נטל ההוכחה – חוק הודעה לעובד יש לדחות את טענות הנתבע כי יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי התובע, בעניינים המנויים בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד, מכוח הוראות סעיף 5א' בו. לא מצאנו שהוראות החוק יכולות לשמש כבסיס הנידרש, לנוכח כך שהתובע החל לעבוד בשנת 2001 וחוק הודעה לעובד ניכנס לתוקף בשנת 2002.

סעיף 5 לצוו ההרחבה בדבר הישתתפות מעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה מחודש 08/16 קובע: "עובד הנזקק לנסיעה ביותר מאוטובוס אחד כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי להישתתפות מעסיקו בהוצאות נסיעה גם בעבור הנסיעה הנוספת, אם הוא חייב לנסוע באוטובוס השני 3 תחנות עירוניות נוספות לפחות כדי להגיע למקום עבודתו. האמור בסעיף זה הוא בכפוף לאמור בסעיף 2 לעיל" על העובד מוטל הנטל להוכיח זכאות להחזר נסיעה, מה היו הוצאותיו ומתי הוציאן בפועל (דב"ע נו-3-64 צדוק ויולט – גאולה בלדב (נבו.

...

בנסיבות אלה יש לדחות את הבקשה וגם בהעדר ערך מוסף למה שממילא יכול היה להיות מוגש בזמן לגבי עצם הכספים.

התביעה להפרשי פיצויים וגמל נדחית.

הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין פגמים בתלושי שכר – 10,000 ₪.

נוכח שיעור הכולל של התביעה, מול תוצאתה ,וכעולה מההליך, והבקשות לאחר סיכומים ישלם הנתבע שכ"ט ב"כ התובע בסך של 10,000 ₪.