נטל הוכחה בתביעות חוב המוטל על הנושה

מדובר במקרה יחיד וחריג אשר נסיבותיו שונות מנסיבותיו של המערער ושאירע בזמן שמעמדה של רשות השידור שונה ממעמדה היום; העובדה כי עובד כזה או אחר קיבל חוזה בכירים אינה מעידה בהכרח כי המערער הופלה ביחס אליו ובודאי אינה מקימה למערער זכות אוטומאטית לחוזה כזה וגם אם ניתנה לעובד פלוני כזה זכות בנגוד לדין, אין בכך כדי להקים למערער זכאות דומה; נטל ההוכחה בתביעת חוב מוטל על הנושה והמערער לא הוכיח את טענת האפליה ועל כן דינה דחיה.

...

נוכח כל האמור, המסקנה היא כי אין להתערב בהכרעת המפרקת, לפיה המערער אינו זכאי לחוזה בכירים (במתכונת 50:50), כפי שתבע בתביעת החוב ובערעור.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המערער ישלם למפרקת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

ראו: פש"ר ( מחוזי תל אביב)1199/01 דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד גולדבלט-לוי (מחוזי ת"א) ניתן מפי כבוד השופטת ורדה אלשייך : "על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח תביעתו ובמסגרת זו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה תוך שהוא תומך אותה בכל הראיות הנמצאות ברשותו; אם לא עשה כן אין לו לנושה כל זכות קנויה כי הנאמן או המנהל המיוחד יעמידו אותו על טעותו ויניחו לו לבצע מקצה שיפורים". נאמר מפי כבוד השופטת ורדה אלשייך בפש"ר( מחוזי תל אביב) 1705-01,8716-04 יוסף כלאתי נ' עו"ד גדעון פישר ( ניתן ביום 26.8.05) כי נטל ההוכחה בדבר קיום החוב הנו תמיד על הנושה, זאת משום שהנושה הוא זה הטוען לקיום חוב.

...

המכתב צורף כנספח ה' לעש"א. עו"ד פרטוק השיב במכתב מפורט ביום 28.7.16 שסומן כנספח ו' לעש"א. המנהל המיוחד ביקש הבהרות במכתבו מיום 8.8.16 נספח ז' לעש"א. ההבהרות הוגשו ביום 9.8.16 וצורפו כנספח ח' לעש"א. המנהל המיוחד לא הסתפק בכך וביקש אסמכתאות נוספות במכתבו ביום 14.8.16 נספח ט' לעש"א. תשובה נשלחה ביום 17.8.16 נספח י' לעש"א. לאחר כל הנ"ל דחה המנהל המיוחד את תביעת החוב וקבע כדלקמן: "עיון בתביעת החוב מעלה, כי בסיס החוב הנטען מקורו בשטר חוב שלא כובד מיום 10.10.12 ע"ס 66,000 ₪ אשר נרשם לשם הבטחת רישום הלוואה בהתאם להסכם שנחתם עם החייבת ביום 10.6.12. מתצהירו של הנושה מיום 17.8.16 אשר נשלח לבקשתי, עולה, כי ההלוואה ניתנה במזומן. לתביעת החוב, כמו גם לתצהיר הנ"ל ולתצהירי הנושה מיום 9.8.16 ומיום 28.7.16 לא צורפו אסמכתאות המעידות על מתן ההלוואה, כגון קבלות ו/או חשבוניות ו/או תדפיסי בנק ו/או כל ראיה אחרת להוכחת זכאות הנושה לחוב הנטען. שעה שלא הוכח כי לחייבת חבות לנושה מכוח הסכם ההלוואה ו/או שטר החוב וכפי שצוין ברישא הכרעתי זו, אינני רואה לאשר את תביעת החוב והיא נדחית במלואה". המערער טוען, כי הציג אסמכתאות בדמות דף החשבון בהוצל"פ ממנו ניתן ללמוד אודות שטר החוב שהוגש לביצוע ועל קרן החוב ומועד הפירעון.

עמדת החייבת: החייבת צרפה קולה לעמדת המנהל המיוחד וטענה, כי יש לדחות את הערעור.

מן הכלל אל הפרט: בענייננו, פעל המנהל המיוחד על פי סמכותו, ובדק את תביעות החוב שהוגשו בעניינה של חייבת זו לרבות תביעת החוב נשוא העש"א. המנהל המיוחד נכנס בנעליה של החייבת, אך הוא חב זהירות ואחריות כלפי כלל הנושים והמערער בכלל זה. במקרה שלנו שוכנעתי, כי המנהל המיוחד פעל באחריות מירבית ובזהירות רבה כאשר בחן את תביעת החוב נשוא ההליך.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני קובעת כי החלטת המנהל המיוחד לדחות את תביעת החוב בענייננו, תקינה, ראויה, מוצדקת ואין מקום להתערבות בית משפט של פש"ר. העש"א נדחית בזה.

וכן: "במסגרת זו הנטל להוכחת תביעת חוב של נושה מוטל על שכמו ועליו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל האסמכתאות והראיות הנמצאות ברשותו. בעל התפקיד אינו מחויב לתור אחר ראיות עבור הנושה, ולא מוטלת עליו חובה "לסייע" ולהבהיר לו אלו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב" (פר"ק (מחוזי י-ם) 39470-04-13 אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' רו"ח תמיר סער, נאמן, פס' 16 (פורסם בנבו, 1.2.2017)).

...

כשכך הם פני הדברים, סבורני כי דין הערעורים לגבי סוגיית השעות הנוספות להידחות.

לכך יש להוסיף שקבלת הערעורים תטיל סנקציה בסופו של דבר לא על המעביד, אלא על קופת המל"ל, קרי תעניש את הציבור כולו.

לא נעלמה מעיני גם הירידה הדרסטית בסכומים שדרשו המערערים במסגרת תביעות החוב המקוריות, ביחס לסכומים הצנועים הרבה יותר שנתבעו במסגרת הערעורים (שהם עדיין גבוהים מאוד), מה שמעורר תחושה לא נוחה של נסיון לנצל את חדלות פירעונה של החברה לצורך הגשת תביעות חוב מופרזות שתשולמנה על ידי המל"ל. סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעורים מתקבלים בחלקם.

עמד על כך בית המשפט בפש"ר 1199/01 דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד גולדבלט – לוי בתפקידו כמנהל מיוחד של נכסי החייב יוסף אדלשטיין (נבו 19.04.04): "אמור מעתה: על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ובמסגרת זו להגיש תביעת-חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל הראיות הנמצאות ברשותו; אם לא עשה כן, אין לו, לנושה, כל "זכות קנויה" כי הנאמן או המנהל המיוחד יעמידו אותו על טעותו, ויניחו לו לבצע "מקצה שיפורים" .

...

ראו את החלטתי בעניין עש"א (מחוזי ת"א) 50569-02-14 עובדים של חברה כפרי יעקב בע"מ נ' יובל קדרון - נאמן בהקפאת הליכים (נבו 23.11.2014), שם נאמרו הדברים הבאים בהתייחס למקרה שבו הוגשו תביעות חוב מתוקנות לאחר קרוב לארבע שנים ממועד הגשת התביעות המקוריות: "אכן, מטרתו של המשפט היא התחקות אחר האמת, מתוך מטרה להגיע לתוצאה משפטית צודקת, אלא שאין פירושו של דבר שאיש הישר בעיניו יעשה, בבחינת לית דין ולית דיין. בכל הליך משפטי ישנם כללים דיוניים שיש לפעול על פיהם, לרבות בנוגע למועדים בהם יש להגיש כתבי טענות. קל וחומר כאשר עסקינן בהליכים של הגשת תביעות חוב בחברות חדלות פרעון, כמו בעניננו, בהם נודעת חשיבות יתירה לעמידה במועדים." (שם, פסקה 18).

סיכומו של דבר, בנסיבות המתוארות לעיל אין מקום להאריך את המועד להגשתה של תביעת החוב.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

ראו גם את שנפסק בפש"ר 1199/01 (מחוזי ת"א) דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד גולדבלט – לוי בתפקידו כמנהל מיוחד של נכסי החייב יוסף אדלשטיין, בפיסקה 6 (נבו 19.4.2004): "אמור מעתה: על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ובמסגרת זו להגיש תביעת-חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל הראיות הנמצאות ברשותו; אם לא עשה כן, אין לו, לנושה, כל "זכות קנויה" כי הנאמן או המנהל המיוחד יעמידו אותו על טעותו, ויניחו לו לבצע "מקצה שיפורים" .

...

בענייננו אין כל צורך להידרש לשאלה האם החוב המותנה הנטען הינו על סכום קצוב אם לאו, שהרי ממילא סעיף 352 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (החל בהליך דנן נוכח מועד מתן צו הפירוק נגד יורוקום תקשורת) קובע בין היתר כי "...ניתן בכל פירוק לתבוע מהחברה כל חוב, קיים או עתיד, ודאי או מותנה, קצוב או בלתי קצוב...". ואולם, טענתה של בזק בסוגייה זו דינה להידחות מחמת העדר תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית כמתבקש בנסיבות הענין.

גם טענות אלה דינן להידחות.

סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.