נטל ההוכחה בתביעת פלת"ד בגין תאונת דרכים נטענת

מבוא זוהי תביעת התובע, יליד שנת 1995, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף על רקע תאונת דרכים שארעה לו, לטענתו, ביום 9.3.15 עת נהג ברכב מסוג איסוזו שבבעלות מעבידו, שהנו הנתבע 1 וזאת על פי היתר שניתן לו לטענתו על ידי הנתבע 1/המעביד.

תמצית ההכרעה לאחר עיון בכתבי בית דין על נספחיהם, המוצגים והמסמכים שהוגשו, שמיעת העדים מטעם הצדדים ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים - אקבע כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בנסיבות העניין על מנת להוכיח זכאותו לפצוי לפי חוק הפלת"ד ולפיכך דין התביעה להדחות.

...

לעניין ההוצאות בתביעה העיקרית במישור היחסים שבין התובע והנתבע 1: בשים לב למכלול נסיבות העניין, מערכת היחסים שבין הצדדים, וחרף התוצאה הרי ששוכנעתי כי ביחס לתובע והנתבע 1 זה המקרה המתאים להורות כי כל צד יישא בהוצאותיו וכל האמור לעיל מדבר בעד עצמו בעניין זה. במישור היחסים אל מול קרנית - מצב הדברים שונה.

לאחר ששקלתי בדבר ובשים לב לפסיקות קודמות בהן ההליכים כגד קרנית הסתיימו בשלב מוקדם וללא נשיאה בשכר טרחת מומחה, ולפנים משורת הדין בשים לב לגילו הצעיר של התובע, אני מורה כי התובע יישא בהוצאות קרנית ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל, מופחת, של 6,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לעניין הודעת צד ג' - עם דחיית התביעה העיקרית נדחית מאליה גם הודעת צד ג'.

התביעה שבפניי עניינה דרישת התובע לפצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה בין רכבו לבין רכב הנתבעת ביום 16.03.17.

תמצית טענות הנתבעת: הנתבעת טוענת שנטל הוכחת התביעה מוטל על התובע.

...

אני מקבלת בעניין זה את עמדתה של הנתבעת.

סוף דבר: לאור האמור לעיל ואחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות והנספחים לא מצאתי כי התובע הרים את נטל ההוכחה בעניין הנזק העסקי, אך זכאי הוא לתשלם בסך 2,660 ₪ בגין 70 אחוז מההשתתפות העצמית.

כמו כן אני קובעת כי ככל והתובע ישלם פריימה גבוהה יותר בגין פוליסת ביטוח הרכב עקב תאונה זו, יהא על הנתבעת לשפות אותו ב70% מהתוספת וזאת כנגד הצגת קבלה בגין התשלום.

דיון והכרעה סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן:  נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

ניתן לחלק את הטעמים להעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור לשני סוגים: האחד, טעמים משפטיים, קרי, פגמים מהותיים, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, שנפלו בהליך קביעת הנכות על פי דין; השני, טעמים עובדתיים חדשים וכבדי משקל, כגון: שינוי מהותי במצבו של התובע לאחר שנקבעה הנכות, נכות נוספת שהתגלתה לאחר הקביעה הקודמת, וכיו"ב. נטל ההוכחה לקיומן של נסיבות יוצאות דופן רובץ לפתחו של מגיש הבקשה להבאת ראיות לסתור (רע"א 634/85 עודה נ' רותם - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, 509 (1985)).

לאור האמור, ומשעה שטיב הפגיעה כפי שפורט במסמכים היה גלוי וברור בפני הועדות ואין חשש שמסמכים מהותיים לא עמדו בפניהן, לא עמד המבקש בנטל המוטל עליו להראות כי נפל פגם מהותי בקביעת הועדות שקבעו למשיב נכות בגין התאונה.

...

ניתן לחלק את הטעמים להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור לשני סוגים: האחד, טעמים משפטיים, קרי, פגמים מהותיים, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, שנפלו בהליך קביעת הנכות על פי דין; השני, טעמים עובדתיים חדשים וכבדי משקל, כגון: שינוי מהותי במצבו של התובע לאחר שנקבעה הנכות, נכות נוספת שהתגלתה לאחר הקביעה הקודמת, וכיו"ב. נטל ההוכחה לקיומן של נסיבות יוצאות דופן רובץ לפתחו של מגיש הבקשה להבאת ראיות לסתור (רע"א 634/85 עודה נ' רותם - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, 509 (1985)).

אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתיעוד שהוגש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאור האמור, אין מקום להתערבות בית משפט זה בקביעת ועדות המל"ל. סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

מבוא: לפני תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") שהגיש התובע בגין תאונת דרכים בה היה מעורב לטענתו ביום 19/4/13 בישוב לקייה בעת שהיה הולך רגל.

וככל שיצליח בכך, יש לידון ולקבוע האם הרימה הנתבעת את נטל השיכנוע המוטל עליה, לפי מאזן ההסתברויות, להוכיח התקיימותה של החזקה הממעטת בסיפת סעיף 1 לחוק הפלת"ד, קרי שהתאונה היתה מעשה מכוון.

לצורך הכרעה בתביעה שלפניי, בטענת התובע כי ניפצע בתאונת דרכים וטענת הנתבעת בדבר קיומה של חזקה ממעטת, יש לנתח את העדויות והראיות שהובאו מטעם הצדדים.

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הוכיח בפניי ברמת הוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי הוא נפגע מכלי תחבורה שהיה נהוג ע"י הנתבע.

כמו כן אני קובעת כי הנתבעת הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי את קיומה של החזקה הממעטת, ובשל כך, דין התביעה להידחות.

בנסיבות הענין, דין התביעה כולה להידחות שכן אין עסקינן ב"תאונת דרכים" על פי הגדרתה בחוק.

ראיות הצדדים וטענותיהם כך העיד התובע (ע' 1, ש' 11): "עמדתי ברמזור בצפון ת"א לפני נמיר, כשהרמזור התחלף לירוק הנתבעת 1 פגעה בי מאחורה. עצרנו את הרכבים, לקחתי את הפלפון וצילמתי את הנזק שהיה מאחורה, ביקשתי ממנה מסמכים. היה קצת עניין סביב זה. היא נתנה לי לבסוף רק את רישיון הרכב. הבנתי שהיא שתויה, אמרתי לה שכדאי שאזמין מישטרה בשלב הזה. ברגע שהתקשרתי למישטרה היא נלחצה, היא עלתה לרכב ונסעה. ... בפועל הנתבעת 1 לא נתנה לי את מיסמכי הביטוח. קבלתי את המסמכים דרך המישטרה. הרכב נשלח בגרר למוסך, בהמלצת הביטוח הגיע שמאי, הוא ראה את הנזק וראה שאי אפשר לפתוח את תא המטען של הרכב. נקבעה על ידו שמאות. ... אני חייב לציין שעלות התיקון גבוהה מהשווי. הייתי צריך להחליף וינקרים, זה חלק מאוד יקר. בגלל שיש לי קטנוע לא רציתי לקנות רכב חדש. היו לי עלויות של טסטים. מה שייפסק לא ישקף את מלוא הנזק שניגרם לי". כשעומת עם הטענה לפיה הנזק לרכבו מאחור הוא נזק "ישן", השיב (ע' 1, ש' 25): "הנזק שניגרם מאחורה זה נזק שניגרם בעקבות התאונה. נגרמה מעיכה. כשפותחים את תא המטען רואים מעיכה. אי אפשר לפתוח את הדלת. הייתי צריך להוציא דברים ולא יכולתי". בחקירתו הנגדית עמד על גירסתו.

דיון והכרעה הנטל להוכחת התביעה מוטל כמובן על כתפי התובע, והעובדה כי אין מחלוקת שהיה מגע בין הרכבים ושהתובע טוען לנזקים שנגרמו לו, אינה מחייבת מיניה וביה את קבלת התביעה.

שאלה זו של הוכחת התביעה מתעוררת לא פעם בתיקים מסוג זה של תאונות דרכים המכונות תאונות "נשיקה", ולפחות נטען על ידי הנתבעות כי מדובר בתאונה כזו, ובמקרה בו הרכב הנפגע סבל מפגיעות קודמות.

...

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת בעיקרה (בניכוי הרכיב של עוגמת נפש), והנתבעת 2 תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הנזק בסך 5,317 ₪.