נטל ההוכחה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן שבוב בגין תגמולי ביטוח ששלמו מבטחות למבוטחיהם בשל ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להיתקבל באופן חלקי, כך שנהגת רכב הראל תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30% ואילו נהג רכב מגדל יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70%, מהנימוקים המובאים להלן: נטל ההוכחה 5.1.

...

על פי כל האמור לעיל, הוכח מעל למאזן ההסתברויות כי עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב מגדל.

אשר לנזקי אביזרי רכב המיועדים לרכב של מי שהוא מוגבל בניידות, לרבות עלות בדיקתם והתקנתם, הרי שלאחר שבחנתי את המסמכים שצורפו לכתב התביעה בתביעה העיקרית, אני קובע כי על הנתבעת 2 לשלם לתובעת את גובה התשלום בו נשאה התובעת, בהתאם לשיעור אחריות נהג רכב הראל, דהיינו 30%.

הואיל וסכום התביעה בתביעה שכנגד הועמד מלכתחילה על מחצית מנזקיה/ הפסדיה של התובעת שכנגד, אך בפועל נקבע חלוקת אחריות לטובת התובעת שכנגד, הרי שעל מנת למנוע תביעות מיותרות נוספות בשל ההפרשים, ולשם ייעול ההליכים בין הצדדים אני קובע כי הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד שיעור של 70% מסך הפסדיה העומדים על 19,010 ₪ (הסכום ששילמה למבוטחה).

הלכה היא, כי הנטל הראשוני להוכיח היתרחשות מקרה הביטוח, מוטל על המבוטח או על - ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) בסע' 10 לפסה"ד: "הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לניזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח היתרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח ניכנס לגדרו של אותו סייג". ראה גם בע"א 8349/09 גרטלר נ' לוידס ואח' (פורסם בנבו) : "יוער, כי אין להבין דרישה זו כדרישה המשנה את נטלי ההוכחה המקובלים בשיטתנו המשפטית. הנטל להוכיח את הסייגים לאחריות עדיין מוטל על המבטח והנטל להוכיח את מקרה הביטוח עדיין מוטל על המבוטח. אלא, שאופן ההוכחה (של מקרה הביטוח והסייגים לאחריות) תלוי בטענות אותן מעלים הצדדים". התובע הביא גרסה יחידה, מבולבלת, לא קוהרנטית עם מוקדי הנזק ותיאור המקרה ע"י התובע והנתבע, תנאי המקום כפי שהובאו ע"י חוקר הנתבעת וחדל באי הבאת ראיות ועדויות מהותיות מטעמו.

...

ההתרשמות מעדות התובע אשר היתה מהוססת, לא סבירה ולא סדירה, החזקה הקמה לאור אי הבאת ראיות ועדים רלוונטיים כמפורט, אי סבירות הגרסה למול תמונות המקום, ההבדלים בנזקים במוקד האחורי והקדמי ואי הוכחת נזק ברכב הפוגע, כביכול, מביאים למסקנה כי התביעה לא הוכחה, התובע לא הוכיח מקרה הביטוח ודין התביעה להידחות.

לסיכום, גרסת התובע והנתבע מוטלת בספק רב, הסתירות, אי הסבירות ביחס למקום וטענת ההדיפה למרחק זה, כמפורט, הנזק הרב בחזית בהשוואה לנזק הקל מאחור, אי הבאת עדים וראיות מביאים למסקנה כי גרסת התובע כלל לא הוכחה ולכן דין התביעה כנגד המבטחת להידחות.

לסיכום, התביעה תדחה וכן תדחה ההודעה לצד ג. התובע ישא בהוצאות הנתבעת 2 בסך 2,500 ₪ אין צו להוצאות לנתבע 1 לאור האמור לעיל.

לפניי תביעת שבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה בשל ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות תמונות שהוגשו לתיק על ידי כל אחד מהצדדים, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, כך שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25%, מהנימוקים המובאים להלן: נטל ההוכחה 5.1.

...

לטענת הנתבעים, דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות על הסף בהיעדר עילה מאחר שבמועד התאונה הנתבעת 2 לא סיפקה שירות כלשהו ללקוחות ולא ביצעה פעילות מסחרית כלשהי ואין לה כל קשר לתביעה.

איני מקבל את ניסיונה של ב"כ הנתבעים להפנות לפסקי דין אחרים שבהם הוטלה אחריות משמעותית או מוחלטת על נהג רכב שפנה שמאלה בהשוואה לנהג רכב העוקף.

על פי כל האמור לעיל, הוכח מעל למאזן ההסתברויות כי עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב מגדל.

אני סבור כי נהג רכב התובעת לא בחן היטב אם הכביש מאחוריו פנוי ומיהר לפנות שמאלה.

העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים תאונת הדרכים אירעה ביום 04.11.2021 בין כלי רכב, מ"ר 605-85-201 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח ניזקי רכוש ובבעלות התובעת 2 ונהוג בידיה (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 77-799-62 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות סירטון התאונה שהוגש לתיק ואשר הוצג בפתח הדיון, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, כך שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40%, מהנימוקים המובאים להלן: נטל ההוכחה 5.1.

...

משכך, אני סבור כי נהג רכב הנתבעים יצא לעקיפה של רכב אחר נוסף, ייתכן של רכב שממצלמתו צולם הסרטון, עוד קודם לניסיון העקיפה הלא מוצלח של רכב התובעות.

איני מקבל את גרסת נהג רכב הנתבעים לפיה כאשר ניסה לעקוף "מצא" את רכב התובעות מולו (עמ' 3, שורות 18-17 לפרוטוקול).

איני מקבל גרסה זו, בלשון המעטה, שכן איני סבור כי נהג רכב הנתבעים "מצא" את רכב התובעות מולו באופן פתאומי אלא הוא לא נתן דעתו לרכב התובעות ולאיתות המופעל בו, שאז חובה היה עליה להאט את מהירות נסיעתו, לבלום או לחזור לנתיב הימיני שהיה פנוי.

לפניי תביעת שבוב ותביעת הפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחתה ובגין ההפסדים שנגרמו למבוטחת בשל הפעלת הכסוי הבטוחי, בשל ניזקי רכוש-רכב על רקע תאונת דרכים.

על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל, מהנימוקים המובאים להלן: נטל ההוכחה 5.1.

...

זאת ועוד, התרשמתי מעדותו של הנתבע באופן ישיר ובלתי אמצעי ואני סבור כי מדובר בגרסה לא אותנטית, מתפתחת ובלתי עקבית, שנועדה להרחיק אותו מחבותו לאור היקף הנזק שלא שיער הנתבע.

איני מקבל את טענתו של הנתבע כי הוא לא עודכן על ידי נהג רכב התובעות בדבר עלות תיקון הנזק.

על כל פנים, אני מאפשר פיצול סעדים לגבי ראש נזק עתידי זה. סיכום הנתבע ישלם לתובעות את הסכומים הבאים: 6.1.